בלוג ניהול ושליטה בכעסים

15/11/2019

בשבוע שעבר שמענו על רצח נוסף של בעל את אשתו. ד"ר גיורא פראף שרצח את אשתו אסתר אהרונוביץ' הוא הדבר האחרון שאנחנו מדמיינים כשאנחנו חושבים על רוצח. איך יכול להיות שרופא, ששנים עוזר לאנשים רבים בארץ וברחבי העולם, עם לב רחב ותשוקה עזה להרפתקאות מגיע למצב כזה?
במאמר הזה אני מבקש לתת הסבר רגשי-הגיוני מתוך ניסיוני הרב בעבודה עם כעסנים.

אך לפני כן אציין שני דברים חשובים:

האחד, הוא שכמובן לא כל כעסן הוא רוצח פוטנציאלי. לכעס יש צורות ביטוי רבות ולא כל כעסן צועק או ביקורתי יגיע לרצח או התאבדות. אלו הן קצוות מאד קיצוניים של הכעסנות. יחד עם זאת, המקורות הנפשיים דומים מאד ועליהם ארצה לפרט במאמר הזה.

השני, הוא שלמרות שאני מבקש להראות צד אחר למקרה, את צידו של הרוצח במקרה זה, זה לא מפחית ולא בגרם אחד את חומרת המעשה הנורא שחצה קו אדום מאד ברור. ההלם, הכאב, הצער והכעס יישארו מנת חלקם של בני המשפחה לשנים ארוכות. גם הסבל של הנרצחת לאורך השנים לא היה פשוט ואני לא יכול שלא להזדהות גם איתם כמובן.

מהי התנהגות כעסנית?

כשאדם פוגע, מעליב, מקטין, משפיל או מאיים על אדם אחר הוא למעשה מתנהג בהתנהגות תוקפנית. הוא יכול לעשו...

27/09/2019

החגים הם זמן לבילוי, למשפחתיות  ולחופשה מהעבודה. יחד עם זאת טומנים בחובם פוטנציאל גדול להתפרצות של כעסים. בהכנות לחג ובארוחות המשפחתיות. אולי את החגים האלו תוכלו להעביר באופן שונה הפעם? הנה מדריך קצר שיסב את תשומת ליבכם למקומות הבעייתיים של הכעס ויעניק לכם כמה כלים פשוטים להתנהלות שונה ומרגיעה בחג.

שגרה שונה

תראו, מה ששונה בתקופת החגים היא שבירת השגרה. בתקופה שלפני החג יש יותר עומסים בחנויות ובכבישים, יש הרבה יותר הכנות מהרגיל. ניקיונות, בישולים, קניות, מתנות וכד'. הכל בתקופת קצרה ואינטנסיבית. נוסיף על זה ששגרת היום היום שמפנה לכם זמן לעבודה ולעצמכם מעט משתנה. פתאום הילדים יותר בבית, יש לכם יותר זמן צמוד עם בני ובנות הזוג ומה שאתם רגילים אליו פשוט די נעלם בזמנים האלו. זה יכול להרגיש כאילו מישהו פלש לכם אל תוך הממלכה של החיים שלכם והוא או הנסיבות הן אלו שקובעות עכשיו מה יקרה איתכם. זו תחושה של חוסר אונים שמפעילה אצל הרבה כעסנים כעסים גדולים.

 

אז מה הפתרון?

בעניין זה הייתי מציע לכם פשוט לקבל את העובדה שהשגרה שונה עכשיו. הכעס עולה בעיקר בגלל תחושת חוסר האונים. אם תכינו את עצמכם לתקופה...

12/09/2019

יצא לכם פעם לקחת על עצמכם משימות שמראש הרגשתם שאתם ממש לא רוצים לבצע? ומה קורה כשאתם כבר בעומק המשימה. עולים שם תסכול, וכעס ואי צדק ומחשבות כמו "למה תמיד אני חייב/ת לעשות את זה?, למה תמיד מנצלים אותי? אוף! איזה כעס!"
אצל מרבית הכעסנים זו תופעה נפוצה מאד ובמאמר הזה נסביר מדוע זה קורה. איך זה שאנחנו בעצם מבצעים דברים שאנחנו לא באמת רוצים ובסופו של דבר גם כועסים על כך.

 

מקורות הכעס שלנו
 

כתבתי על כך רבות במאמרים קודמים והנה תמצית העניין. הכעס מקורו בילדות שלנו. אז הרגשנו שאנחנו לא שווים, דפוקים, לא קיימים או שאנחנו חייבים להיות מישהו אחר, טוב יותר ממי שאנחנו. אנחנו רק לא יכולים להיות אנחנו. אלו הנסיבות של אותו עבר שגרמו לנו לתחושות האלו. זה יכול להיות הורה מכה, הורה ביקורתי, הורה מתעלם. לפעמים זו יכולה להיות היעדרות של ההורה כמו מוות. בכל המקרים האלו משהו בנסיבות האלו גרם לנו לתחושות מאד קשות כלפי עצמנו ואלו לא היו נסיבות חד פעמיות, זה קרה באופן מתמשך בחלקים ניכרים של הילדות.

והתוצאה? מרמור וכעס
 

התוצאה היתה שלמעשה הוכנענו לחיות בתלם שהתוו לנו הנסיבות. לימדנו את עצמנו שלא כדאי להיות אנחנו...

21/06/2019

בימים אלו מסתיימת שנת הלימודים ואיתה מגיעות גם התעודות. חשבתם פעם מה מעריכות התעודות? יש שם בעיקר ציונים על הישגים לימודיים. גם ההערות המורים סובבות את אותם הישגים. "התאמצת בצורה טובה מאד השנה", "את יכולה יותר", "אתה נעדר הרבה". גם ההיבט המילולי מתייחס בעיקר לציון שהושג או שלא הושג. ואנחנו ההורים? לעיתים נשאבים לתוך המערבולת הזו. כועסים כשההישגים לא מספיק טובים. הנה נקודת מבט נוספת על הילד שלכם ועליכם. נקודת המבט הרגשית. אולי השנה תנסו משהו חדש?
 

"אני מקולקל"

כל כעסן מתחיל את דרכו בתוך הכעס עם תחושה בסיסית אחד והיא שהוא מקולקל. תחשבו על העבר שלכם, על הבית שבו גדלתם. משהו בנסיבות העבר האלו בדרך גרם לנו להרגיש פחות טובים - מקולקלים. חלקכם חווה זאת בצורה אקטיבית על ידי אלימות פיסית, השפלות, ביקורת (שיכולה להיות גם מאד שקטה). וחלקכם האחר חווה זאת על ידי מצבים פאסיביים כמו שתיקות של ההורים, היעדרות תקשורת רגשיות, היעדרות פיסית של ההורים, מחלה או חלילה מוות של ההורים. כל אלו גרמו לנו הכעסנים למחשבה בסיסית אחת: "אם כך מתייחסים אלי, כנראה שזה בגללי, כנראה שמשהו מקולקל בי". בין אם זה הורה מבקר א...

10/05/2019

הנה סיפור אמיתי שקרה לי ולאשתי לפני כחודש. אשתי היתה במצב רפואי דחוף והרופא סירב לקבל אותנו. עולה כאן כעס נכון? גם רצון לעשות צדק ולפעיל אולי כוחניות על מנת לתקן את המצב , הרי בישראל אם לא דופקים על השולחן דברים לא זזים. האמנם? האם באמת אין חלופה אחרת? הנה:

הבעיה

בוקר אחד אשתי קמה עם כאב מאד חזק בכף היד שלה. ממש לא היתה מסוגלת להזיז את היד שלה. מעבר לכאב ולחוסר התזוזה אציין כי אשתי היא מעצבת גרפית וכי השימוש בכף היד שלה הוא כלי העבודה שלה. החלטנו שצריך לבדוק את זה אצל רופא אורתופד. העניין הוא שהתור הבא לאורתופד היה לעוד חודש וחצי והמצב היה חמור עכשיו. היו לנו שתי ברירות. לחפש מישהו שמקבל עכשיו ולנסות להכנס אליו או ללכת למרכז לרפואה דחופה בעיר הסמוכה לנו, מרכז שאנחנו מאד לא סומכים עליו מבחינה מקצועית בגלל נסיון עבר גרוע בתחום האורתופדי.

הסירוב

הגענו אל קופת החולים כשאנחנו יודעים שהרופא עומד לסיים את שעות הביקור שלו ממש בקרוב. ובזמן שאנחנו מחפשים את החדר של הרופא קלטה אותנו אחת המזכירות של הקומה ושאלה מה אנחנו מחפשים. הסברנו לה את המצב והיא ביקשה שנמתין רגע בזמן שהיא מתקשרת לברר עם הרופא אם...

29/03/2019

כשאנחנו כועסים אנחנו בעצם פורקים הצטברות של רגשות. תחשבו על הרגע הזה שאתם כועסים. יש שם הצטברות כזו גדולה שמאפשרת לכם לפרוק את מה שאתם מרגישים בעיקר לאמר סוף סוף את מה שאתם באמת חושבים. אמת רגשית שהצטברה שם ושיש לה הצדקה לצאת עכשיו החוצה נכון ? ומה אם האמת הזו איננה נכונה? מה אם מה שחשבתם שגרם לכם לכעוס פשוט התפרש אצלכם בצורה לא נכונה? זהו מצב כעסני קלאסי. הפעם נראה זאת דרך סיפור אמיתי שקרה לי.

התספורת

פעם הזמנתי תור אצל הספר הקבוע שלי. זה היה התור הראשון לאותו היום במספרה. הגעתי בזמן וראיתי שהספר שלי מספר מישהו אחר. זה היה בסדר משום שהתור שלי היה לספרית העמיתה שלו. היא פשוט עדיין לא הגיעה. כאמור זה היה התור הראשון לאותו היום. הספר ביקש ממני להמתין כמה דקות עד שהיא תגיע. השבתי בחיוב ויצאתי לעשות שיחת טלפון קצרה. כשחזרתי מהשיחה ולאחר כבר עברו עשרים דקות, הספרית עדיין לא הגיעה.

עמדתי בפתח המספרה כשאני שומע את הספר חופף למישהו את הראש מאחורי נישה. לא ראיתי אותו והוא לא ראה אותי. אמרתי :"שמע, זה כבר מתחיל להיות איחור גדול מידי , אני כבר הולך". הוא לא ענה. פשוט שתק וגם לא יצא מהנישה. אמרתי ל...

22/03/2019

נניח שהילד שלכם נפל בזמן ריצה ונחבל ועכשיו יורד לו דם מהברכיים. חלק ניכר מההורים יגיבו  במילים "לא קרה כלום" במטרה להרגיע את הילד. תחשבו רגע על המילים האלו. האם באמת לא קרה דבר? הרי הילד נפל, הברכיים מדממות, הוא מבוהל, זה כואב לו. וגם אתם קצת מבוהלים נכון?  לפחות ברגעים הראשונים עד שמתבררת חומרת המצב. ובכל אופן אנחנו אומרים שלא קרה כלום. מדובר בהדחקה רגשית והיא מנת חלקם של הרבה מאד כעסנים.
 

הדרמה

אז מדוע אנחנו באמת מנסים לכסות על האמת הרגשית הזו? התשובה היא פשוטה מאד. ככעסנים גדלנו בבתים שבהם היתה איזו דרמה והיא היתה מתמשכת. היא היתה יכולה להיות גלוייה וקולנית כמו בית שבו ההורים רבים כל הזמן, או שמעבירים ביקורת קולנית ומשפילה כלפיכם (לעיתים אפילו אלימה פיסית). וגם דרמה חבוייה יותר כמו בתים שבהם היתה שתיקה מעיקה, או מצב קשה כדוגמת מחלה או מצב כלכלי שמרחף שם ופשוט לא מדברים עליו. בכל מצב מהשניים הרגשות העמוקים יותר לא יצאו אל פני השטח ומה שהיה גלוי שם זה בעיקר הכעס.

זה באשמתנו

לעיתים קרובות, המצב הזה נתפס בעיננו כמשהו שקורה באשמתנו. קחו לדוגמא מצב שבו נכשלתם בבחינה או שהשגתם ציון נמוך...

28/02/2019

לוקח זמן להבין שאתה כעסן. לפעמים זה לוקח שנים. וגם כשאתה מבין את זה בסופו של דבר מתרחשים כמה תהליכים מאד טבעיים לפני שמגיעים ממש לתהליך טיפולי ממוקד בכעס. פעם משתתף בסדנא סיפר לי שהדף של הסדנא היה פתוח אצלו חצי שנה בדפדפן עד שהחליט להרים את הטלפון. יש רגע וזמן בשל עבור כל אחד מכם לעבור תהליך של ניהול כעסים. נסו לראות היכן אתם מצויים בתוך התהליך הזה:

את/ה דפוק/ה!

נתחיל בכך שזה לא פשוט להצהיר שיש לך בעיה של כעסים. אף אדם לא רוצה להודות בחולשתו נכון? אלא שאצל הכעסנים זהו תהליך עוצמתי הרבה יותר. בשל נסיבות העבר שבהן גדלתם/ן, קיבלתם בצורה מעוותת את השדר שאתם לא מוצלחים, שאתם כשלון. זה יכול היה להיות דרך אלימות פיסית, ביקורתיות כרונית של ההורים, עוקצנות, שתיקות. כל הזמן היתה שם התחושה שאתם "דפוקים" . יש כאלו במינכם שלא חווה את זה באופן אקטיבי אלא בצורה פאסיבית. הורה חולה לדוגמא שאילץ אתכם להיות "הורה קטן ואחראי" . זה הצד השני של אותו המטבע. הייתם חייבים להיות הטובים, שאלו שהם תמיד בסדר וזה אומר למעשה שאסור לכם להרגיש שאתם נכשלים או "דפוקים". הצד השני של אותו המטבע כבר אמרתי.

ההכחשה

כתוצאה מכך הת...

06/02/2019

לנו הכעסנים קשה מאד עם הצלחות וכישלונות. זהו נושא מאד רגיש ויש לו שורשים עמוקים בעבר שלנו. אחת הדוגמאות הטובות לכך הם שחקני ספורט שמתפרצים על שחקנים אחרים או שופטים כאשר הם מפסידים או חושבים שנעשה להם עוול. הכישלון פשוט לא יכול לבוא בחשבון! במאמר הזה נתבונן על זווית ההצלחה והכישלון דרך סרינה וויליאמס אלופת הטניס. ממליץ לצפות בסרטון הקצר לפני המשך הקריאה.

נסיבות העבר

הכעסנות איננה מגיעה משום מקום. היא תוצאה של נסיבות העבר שכל אחד מאיתנו גדל בהן. אם תחשבו על הילדות שלכם, היה שם כנראה אחד משניים: הורה דומיננטי מאד, כעסן בדרך כלל שגורם לנו להרגיש אנחנו לא בסדר. שאנחנו נכשלים במה שהוא מצפה מאיתנו. או הורה נעדר, כמו הורה שחולה במחלה כרונית, שגרם לנו לקחת איזושהי אחריות כלפי עצמינו או המשפחה שלנו. גם כאן, התחושה הבסיסית היא שאנחנו חייבים להצליח במה שאנחנו הצבנו לעצמינו.

ההצלחה היא סיפור רגשי

אם ניקח את סרינה וויליאמס כדוגמא, אנחנו רואים שילוב של שתי הנסיבות יחד. מצד אחד אבא שלה הוא דמות מאד דומיננטית בחיים שלה שפשוט מייעד אותה להצליח בתחום הטניס כבר מגיל צעיר. הוא מקפיד לשדר לה שהצלחה היא הדבר הח...

11/01/2019

כשאתם כועסים זה בדרך מגיע בשבריר שניה נכון. זה כאילו מגיע משום מקום בבת אחת ובעוצמות מאד גבוהות. השאלה המעניינת היא כמה זמן לוקח לכם להרגע? אצל חלק מהכעסנים זה ממש עניין של דקות ואצל אחרים זה יכול לקחת ימים. הנה כמה הסברים מעניינים שיבהירו לכם מה באמת קורה לכם לאחר התפרצות של כעס.

כעס הוא פורקן של רגשות

הסיבה המרכזית כך שהכעס מגיע כל כך מהר היא שהוא למעשה פורק שם הצטברות רגשית. משהו נבנה שם הרבה לפני שאתם כועסים. תחשבו על אירוע הכעס האחרון שלכם. היה שם מטען קודם נכון? נניח שהילדים שלכם תמיד משאירים את התיק של בית הספר בכניסה לבית. תמיד אתם אלו שצריכים לפנות אותו אל החדרים שלהם. לא משנה מה אתם אומרים, זה פשוט לא קורה אם אתם לא תעשו את זה בסוף. ואז מגיע איזה יום חורף והפעם עם התיק יש גם מעיל שהם פושטים עם הכניסה לבית ומשאירים בסלון. זה כבר יקפיץ כעס משמעותי יותר. הוא יגיע לכאורה ללא התראה והוא למעשה יפרוק את כל מה שהרגשתם בכל הימים שרק התיק נותר בסלון. זה היה פשוט משהו אחד יותר מידי. כלומר, ההתפרצות של הכעס פורקת את המטען הרגשי שהצטבר שם.

אני נרגע די מהר

אם נמשיך עם הדוגמא של התיק בסלון. ברג...

Please reload

הודעות נבחרות

כיצד רופא רוצח את אשתו?

November 15, 2019

1/38
Please reload

ארכיון
Please reload

עקבו אחרינו
  • Grey Facebook Icon

טלפון: 052-4593957

מרכזי לימוד: תל אביב -  חיפה - ירושלים
 מודיעין (פרטני בלבד)

© כל הזכויות שמורות