איך להתמודד עם ילד עקשן?
קרה לכם פעם שהילדים שלכם לא עשו משהו שהם פשוט צריכים לעשות? להיכנס לגן? להכין שיעורי בית? לסדר את החדר? אם הם מתבגרים אולי הם אפילו ענו לכם בצורה לא נעימה וחצופה? מדוע זה קורה ואיך אפשר להתמודד עם מצבים כאלו? הנה:
כעס מגיע יחד עם רגשות נוספים
מייקל שמשפחתו הרחבה גרה בארצות הברית הוא יהודי שחי בארץ עם אשתו וילדיו. ביתו הבכורה בדיוק עמדה להתחתן כשנפגשנו. הוא הזמין את משפחתו מארצות הברית לחתונה אבל היה צריך את אישור משרד הפנים לכניסתם לארץ בשל מגבלות הקורונה. הוא הגיע אל הפקיד במשרד הפנים שאמר לו שאי אפשר לאשר למשפחה כניסה לארץ. זה גרם למייקל לכעס מאד גדול והוא התפרץ על הפקיד. כששאלתי את מייקל מה הוא הרגיש. מייקל ענה שהוא היה עצבני וכועס ושהפקיד הזה היה פשוט זבל אנושי שלא מתייחס ללקוחות שלו כאל בני אדם אלא כאל עוד מספר בתור.
שימו לב עד כמה התיאור הרגשי של מייקל חלקי. הרי הוא הרגיש שם רגשות נוספים נכון? הוא היה מתוסכל, הרגיש חוסר אונים, הרגיש אכזבה ואולי גם בושה מהעובדה שמשפחתו המורחבת לא תוכל לקחת חלק בחתונה. אולי הוא הרגשי גם חוסר צדק.
כל כך הרבה רגשות מופיעים יחד עם הכעס ולעיתים קרובות גם מניעים אותו נכון? אבל אנחנו לא מבינים ואל מבטאים אותם בצורה מלאה ונכונה כלפי הסביבה. הנה שיחה חלופית עם הפקיד שכוללת את הרגשות שמעבר לכעס: "פקיד יקר, תראה. אני מבין שאתה עושה את העבודה שלך ושיש לך נהלים שאתה צריך למלא. עם זאת, מדובר בחתונת הבת שלי ואני מאד מתוסכל מאוכזב שלא ניתן להכניס את המשפחה שלי לארץ. מאד לא נעים לי מהמשפחה שמאד רוצה להגיע. זה מרגיש לי מאד לא צודק שזה המצב וזה ממש מכעיס אותי . איזו חתונה זו תהיה בלי המשפחה? איך אתה יכול בכל אופן לעזור לי?"
ואיך כל זה זה קשור לילדים?
תראו, ילדים לא יודעים להביע באופן מילולי ומלא את הרגשות שלהם. הם בעיקר מתנהגים אותם. זה די דומה למייקל נכון? בואו נדגים זאת דרך דוגמא פשוטה: לדן יש ילד בכיתה א' שלאחר בית הספר הולך לצהרון במושב שבו הוא מתגורר. כמעט בכל צהרים דן קיבל טלפון ממפעילת הצהרון שבנו מתנהג בצורה שקשה לה לשלוט עליו ושהיא מבקשת שדן יגיע לצהרון. זה מאד הכעיס את דן שהוא צריך לעזוב בכל פעם את עבודתו ולהגיע ולשכנע את בנו להישאר שם.
בואו ננסה לראות מדוע מתנהג כך בנו של דן? יש לכם השערות? מה הוא מרגיש שגורם לו להתנהגות הזו? תחשבו על זה קצת לפני שתמשיכו לקרוא.
מדובר בילד שעבר ממש לאחרונה מהגן לכיתה א'. המעבר הזה למסגרת בית הספר הוא לא פשוט מבחינה רגשית לכל ילד נכון? מקבוצת ילדים קטנה יחסית לבית ספר שיש בו מאות תלמידים, מבילוי במשחק ברוב שעות היום למסגרת של לימודים, ממקום חברתי בטוח למקום שבו הוא צריך להתחבר עם ילדים חדשים, מגננת וסייעת קבועות למגוון רחב של מורים חדשים. וואו! כל כך הרבה דברים חדשים להתמודד איתם.