כועסים על הילדים בזמן המקלחות?

אם אתם כעסנים ויש לכם ילדים קטנים, יש סיכוי גבוה שחלק מהכעסים שלכם יוצא בשעות הערב עם ההתארגנות של הילדים לקראת השינה. פעמים רבות אני שומע סיפורים על כעסים ספציפית בזמן המקלחות של הקטנים. יש לכך סיבות רגשיות עמוקות שמניעות אצלנו כעסים. זה לא רק הילד המעצבן שמסרב לצאת מהמקלחת, אלו גם אנחנו ועולמנו הרגשי. הנה:

כעס מגיע עם רגשות נוספים

קחו מקרה של כעס שקרה לכם לאחרונה. נניח שאחד הילדים הפיל כוס מיץ שנשפך על השולחן או הרצפה. אם נחשוב על זה רגע בהיגיון זה לא אמור להביא לכעס גדול נכון? הרי זו רק כוס מיץ שייקחו כמה דקות לכל היותר לנקות. אבל אנחנו מגיבים לזה בכעס עוצמתי יותר נכון? הרבה יותר מהמקרה עצמו. הסיבה המרכזית היא שיש שם רגשות נוספים. זה לא רק כעס. אולי חלקכם מרגיש כבול לנקות את המיץ שנשפך? פשוט אין לכם כוח לזה עכשיו ואתה חייבים לעסוק במשהו שלא בחרתם בו. אולי אתם מרגישים שאתם נכשלים בחינוך הילדים ? אחרת מדוע הם לא נזהרים? זו האחריות שלכם לחנך אותם להיות ערים לסביבה ולניקיון. סביר שבמצב כזה תרגישו גם תסכול, אכזבה ורגשות נוספים.

אתם מבינים? זה לא רק הכעס שעולה בנו. למעשה הוא רק קצה הקרחון הרגשי. יש בנו רגשות נוספים שעולים בנו יחד עם הכעס.

הכספת הרגשית

לעיתים חלק מהרגשות שעולים בנו בזמן הכעס צבור אצלנו במה שאני מגדיר "הכספת הרגשית". זה המקום הפנימי שמאחסן את הרגשות שמצטברים בנו במשך היום או הימים. האם הייתם מגיבים באותה עוצמה למיץ שנשפך אם הייתם נניח זה היה קורה בזמן שאתם בחופשה בצימר? לאחר שישנתם טוב ושאין לכם משימות גדולות למשך היום, רק לטייל וליהנות. סביר להניח שלא נכון? כשזה קורה בסוף היום בארוחת הערב לדוגמא , לאחר יום לחוץ ועמוס של עבודה או סידורים אחרים, זה יכול להיות דבר אחד יותר מידי עבורנו. במשך היום אנחנו צוברים בכספת רגשות (לחצים, חששות, עומסים וכד') ואז מספיקה כוס אחת של מיץכדי לפרוק מאיתנו בכעס את כל ההצטברות הזו.

ומה מיוחד דווקא במקלחת הילדים?

מקלחת הילדים היא אירוע מיוחד בסוף היום. אצל הילדים היא מייצגת את המעבר מהיום הפעיל אל עבר השינה משום שלאחר המקלחת בדרך כלל יגיעו הפיג'מה, הסיפור והמיטה. עבורנו היא מייצגת את המעבר לקראת השקט והזמן הפנוי לעצמנו ולזוגיות.

מה מרגישים הילדים?

הרגע הזה שאנחנו אומרים לילדים לצאת מהמקלחת הוא רגע שהם פשוט לא רוצים שיגמר. הם יודעים מה ממתין להם לאחר מכן והם רוצים למשוך את היום כמה שהם יכולים ולכן פעמים רבות אנחנו נתקלים בהתנגדות לצאת מהמקלחת. לפעמים זו קנאה באח או אחות קטנים שמתקלחים אחריהם ושזוכים ליותר זמן ערות. בנוסף, אם נחשוב על כך לעומק, המקלחת היא הזמן נטו של הילד עם ההורה. אם הוא לא ראה אתכם כל היום, מנקודת מבטו יש לו הזדמנות להיות רק אתכם והוא לא רוצה להפסיק את ההנאה הזו.

ואתם?

סביר שאתם אחרי יום עמוס ולחוץ שהיו בו התמודדות והצטברויות רגשיות רבות. אתם רואים את המקלחת כמשימה הכמעט האחרונה ליום הארוך ורוצים בדרך כלל כבר לסיים אותה ולהתפנות לעצמכם. יש כאן קונפליקט בין הרצונות והרגשות שלכם לבין אלו של הילדים ואז מגיע הפיצוץ. כעסים, צעקות ולפעמים פשוט מוציאים את הילדים פיסית מהמקלחת. למעשה זה פורקן של ההצטברות הרגשית שלכם מכל היום שעבר. מנקודת מבטכם, הזמן שלכם לעצמכם מתרחק וזה מציף ברגשות וכעס שגורמים להתנהגות התוקפנית.

אז מה עושים?

מעשית זה די פשוט. כל אחד מאתנו זקוק לחופש הבחירה שלנו. אתם וגם הילדים. ולכן אם נניח שהילד מסרב לצאת מהמקלחת או מבקש זמן נוסף, תנו לו את הבחירה. "אתה יכול להישאר עוד עשר דקות אבל זה אומר שנצטרך לוותר על הסיפור היום. אז מה אתה בוחר? לצאת עכשיו עם סיפור או להישאר ולוותר על הסיפור היום?". כך אתם תרגישו יותר בשליטה וגם הילד ירגיש שהוא בוחר ושלא נכפתה עליו היציאה מהמקלחת. זו סוג של פשרה שיכולה להתאים לשני הצדדים.

ובעומק הרגשי?

בעומק הרגשות שלכם, זה בכלל לא סיפור של מקלחת. זה סיפור על רגשות שהצטברו בכם במשך היום ושזקוקים לפורקן. הפורקן היעיל מאד שאנחנו לומדים בסדנאות לניהול כעס הוא ביטוי מילולי של הרגשות שלנו. נסו פעם אחת לחזור מהעבודה ולשתף חבר או בן/בת הזוג ביום שעבר עליכם. מבחינה רגשית אני מתכוון. זה ירוקן חלק גדול מההצטברות שיוצאת שם במקלחת על הילדים. הבעה רגשית היא מיומנות שצריך לרכוש. בבתים שבהם גדלנו אנחנו הכעסנים, לא היה מקום לרגשות שלנו ולביטוי שלהם ולכן אנחנו לומדים ומתרגלים אותה כיום בסדנאות לניהול כעס.

עמית

למידע על הסדנאות הקרובות לניהול כעס לחצו כאן

למידע ורכישה של הספר "לפרוץ את הדרך - המדריך לניהול כעס" לחצו כאן

לבדיקה מבוססת מחקר של רמת הכעס שלכם לחצו כאן