סיר הלחץ הרגשי של הקורונה

איזו מהפכה מתרחשת כרגע בבתים בישראל! שינויי שגרה קיצוניים נכפו על מרבית המשפחות. חלק ניכר מהאנשים אינם עובדים ונאלצים פתאום להיות שעות ארוכות בבית עם המשפחה ואלו שעובדים אולי משאירים מאוחר בן או בת זוג לשעות ארוכות מאד עם הילדים כיוון שמערכות החינוך אינן פועלות כסדרן. יש גם את המתח הכלכלי, את אי הוודאות ואת הביטחון שהרבה פעולות של השגרה מעניקות לנו ביום יום. ועם זאת, יש גם צד שני למטבע והיא ההזדמנות להתמודד סוף סוף עם מנגנונים רגשיים שהדחקנו במשך שנים רבות. הקורונה מציפה אמת רגשית חבויה ואולי בשלב ראשון היא תקבל ביטוי בכעסים אבל יש גם שלב שני. הנה:

האמת מתגלה

אם היית רוצה לתאר את ההשפעה הרגשית של הקורונה עלינו הייתי אומר שהיא פשוט מוציאה את האמת העמוקה החוצה. קל לראות את זה במערכות המדינה והממשלה. כל התחלואים שהיו חבויים, מודחקים או מוסתרים היטב מקבלים ביטוי מאד משמעותי עכשיו. העצמאיים שהוזנחו והופלו שנים רבות זועקים את זעקתם כרגע, מערכת הבריאות הצפופה ממחישה את האמת העגומה של המחסור המשמעותי בתקציב ובציוד ואפילו השיקולים הפוליטיים מראים את פניהם האמיתיות ככל שהזמן חולף.

גם האמת הרגשית מתגלה

ומה לגבי הרגשות שלנו? זה עניין משמעותי שמתרחש כרגע כמעט בכל בית בישראל. גם כאן האמת הרגשית העמוקה שלנו מקבלת ביטוי כפי שלא קיבלה שנים ארוכות וזו הזדמנות, כן הזדמנות משמעותית, לריפוי, לניקוי ולהתמודדות. בסוף משבר הקורונה, אלו שיבחרו בכך, יכולים לצאת ממנו מחוזקים ובריאים נפשית הרבה יותר. בדרך, זה כרוך אולי בדרמה אבל הפעם היא מביאה איתה משהו שונה – הזדמנות משמעותית לשינוי.

למה אני מתכוון? שינוי השגרה שנכפה עלינו עכשיו מביא אותנו להתמודד עם מקומות רגשיים שמודגשים בזמנים האלו. הנה כמה דוגמאות (כל השמות בדויים כמובן)

חברות במשבר

שירה סיפרה לי שיש לה חברה טובה כעשר שנים. כשהן מבלות יחד יש שם המון שמחה וצחוק אבל משהו מאד מפריע לשירה כבר שנים רבות. היא מרגישה שזו חברות חד צדדית ושיש מקום רגשי בעיקר לחברה שלה ופחות עבורה. תמיד כשהן נפגשות החברה מדברת המון על עצמה ועל הבעיות שלה בחיים ולשירה לא נותר מקום. אבל שירה, שהיא אדם חיובי מאד, רואה תמיד את החיוב. היא נזכרת בבילויים הטובים שלהם ובדרך כלל הייתה בוחרת להדחיק את השאר. סוג של מקבלת את המצב כפי שהוא. אלא, שעכשיו עם משבר הקורונה העוצמות הרגשיות ששירה בעצמה חווה הן משמעותיות והיא לא יכולה עוד להניח להם ולהדחיק אותם. היא מרגישה שהיא כבר לא יכולה לוותר על עצמה והנה היא עומדת בפני האמת הרגשית שהיא מדחיקה שכבר שנים ויש לה הזדמנות! במקום להמשיך ולהדחיק – לשנות. להוציא את הרגשות שלה החוצה. אולי בדמות שיחה עם אותה חברה ואולי בקצה השני בדמות פרידה מאותה חברה. בכל בחירה שהיא תבחר היא משנה דפוס התנהגותי עמוק וחבוי.

מה אני שווה עכשיו?

אלי עובד בעבודה שהוא מאד אוהב. היא התשוקה שלו, האהבה שלו, היצירה שלו, המשמעות שלו. אלא, שעכשיו הוא נאלץ לסגור את העסק ולטפל בילדים בזמן שאשתו ממשיכה לעבוד כרגיל בעסק הפרטי שלה. אלי מרגיש מאד מתוסכל, כועס ועצוב שהוא לא יכול לעבוד ועם זאת הוא פוגש מנגנון רגשי עמוק ומשמעותי שמניע את חייו כבר שנים רבות והוא שהעבודה שלו – היא המשמעות שלו. בלעדיה הוא מרגיש לא שווה. אצלו זה קשור לילדות, לזמן שאביו שידר לו שהמשמעות הכי חשובה בחיים, היא ההצלחה הכלכלית. והנה עכשיו הוא צריך להתמודד עם הרגשות האלו וגם לו יש הזדמנות – להבין שהערך העצמי שלו נובע ממנו, מעצמו, ממי שהוא! הוא זה שבנה את העסק הזה ולא ההיפך, ולכן מקור הכוח והביטחון שלו בחיים יכול להיות פנימי, ללא קשר לתעסוקה כזו או אחרת. זו הזדמנות משמעותית עבורו לשינוי של תפיסות ישנות.