ציוני הילדים - "המלכודת" של הכעסנים

הנה קטע קצר נוסף מתוך הספר "לפרוץ את הדרך - המדריך לניהול כעס". והפעם על ההצלחות והכישלונות של הילדים שלנו בבית הספר. אם נחשוב על זה לעומק, בית הספר הוא מקום שמודד ללא הרף הצלחות וכישלונות דרך הציונים לשיעורי הבית, לבחנים, למבחנים. כיוון שהוא מודד כל הזמן את ההישגים הלימודיים הוא מהווה "מלכודת" רצינית לכעסנים. הנה:

אנחנו מנהלים את הלימודים של הילדים

לניצה היו התפרצויות כעס משמעותיות על הבת שלה. זה היה קורה סביב הכנת שיעורי הבית וההתכוננות למבחנים. לבתה של ניצה היה מבחן במתמטיקה למחרת היום וניצה כמובן ידעה על המבחן ובכלל הייתה מעורבת מאוד בתוכנית הלימודים של בתה בת התשע.

המניע למעורבות הזו הוא כמובן המחויבות להצלחה של בתה. זכרו שלכישלון יש משמעות רגשית משמעותית עבורנו ולכן אנחנו רוצים למנוע מהילדים שלנו את החוויה הרגשית הקשה הזאת. זו פעולת הגנה רגשית שנובעת מהתנסויות העבר שלנו.

אמא, עוד מעט נתחיל ללמוד

ניצה התקשרה לבתה עוד בצהריים ואמרה לה להתכונן למבחן. הבת שלה אמרה שבצהריים היא רוצה לשחק עם החברים ושתלמד מאוחר יותר. ניצה הסכימה. אחר הצהריים היא חזרה מעבודתה והודיעה לבתה שהיא צריכה להתכונן למבחן, שהיא אפילו תעזור לה בכך.

הבת הסכימה אבל ביקשה לנוח מעט מהיום הארוך שלה לפני שתלמד. ניצה, שכבר החלה להיות עצבנית מבפנים, הסכימה. לאחר המנוחה הגיע הרגע להתחיל וללמוד ואז הילדה ביקשה משהו קטן לאכול, כי עברו כבר הרבה שעות מאז שאכלה משהו.

אז ניצה הכינה לה ארוחה ואז ביקשה הילדה להתקלח. זה היה הקש ששבר את גב הגמל. זה הוביל להתפרצות משמעותית, להקטנה, להשפלה ולאיומים. הבת שלה נאלצה ללמוד יחד איתה עד לשעה מאוחרת בלילה באווירה קשה של כעס.

הפחד מהכישלון

אם ננתח את העולם הרגשי של ניצה, נגלה שיש שם כעס כמובן, ומתחתיו נמצא שם רגש מרכזי נוסף והוא – החשש הגדול מכישלון.

אותו חשש שמניע רבים מאיתנו. קיים שם דיבור פנימי לא מודע שאומר: "אם הבת שלי לא תלמד, היא תיכשל. ואם היא תיכשל זה אומר שאני נכשלת כאימא. איזו ילדה אני מגדלת? מה זה אומר עלי?" בנוסף, כפי שאמרנו, היא מנסה להגן על בתה מפני הרגשות הקשים שכרוכים בכישלון.

הבושה

לעיתים נקבל חיזוק לחששות שלנו. אם לדוגמה המורה או מישהו מצוות בית הספר יפנה אלינו בעניין ההישגים הלימודיים של הילדים שלנו. זה יהיה החיזוק המשמעותי לתחושת הכישלון שלנו כהורים וכישלון הוא מקום רגשי קשה עבורנו. ולכן, על מנת להימנע מהכישלונות האלו, אנחנו מוכנים להשתמש גם בכעס ובתוקפנות על מנת שהילדים שלנו ישיגו הצלחות.

אגב, כשניתחנו את עולמה הרגשי של הבת של ניצה, גילינו שמעבר לתחושת הכישלון שהיא מתחילה להרגיש כלפי עצמה ומעבר לבדידות ולעצב, היא פשוט מחוננת! היא לא רוצה ללמוד ודוחה את הלימודים כל הזמן משום שהיא פשוט איננה זקוקה להתכוננות הזו. ניצה ראתה אותה כל הזמן דרך העיניים של עצמה. לניצה היה קשה מאוד ללמוד בזמן שהייתה תלמידה ולכן דרשה מבתה להשקיע את אותם מאמצים כמוה.

גם אני הייתי שם

זה מזכיר לי גם אותי. בחטיבת הביניים, בשל אירועי העבר שלי, היה לי קשה בלימודים. בעיקר במתמטיקה בנושא משוואות. אני זוכר כמה נאבקתי להבין את החומר הזה, שבזמנו היה נראה לי מסובך מאוד. והנה גדלתי להיות אב ובני הבכור הגיע לחטיבת הביניים.

למרות שהיו לו קשיים בצרפתית והוא פשוט הפסיק ללכת לשיעורים האלו, אותי עניין מאוד מה קורה איתו דווקא במתמטיקה. ומה במתמטיקה? נכון מאוד – משוואות! מבחינתי, אם לא יבין את המשוואות, הוא יסבול מתחושות רגשיות קשות, כפי שחוויתי בעצמי.

אגב, בצרפתית הייתי מצוין ולכן לא הטרידה אותי העובדה שבעצם שם הוא מתקשה הרבה יותר מאשר במתמטיקה. אתם מבינים? זה עניין רגשי פנימי. הוא קשור לנסיבות העבר שלנו ואנחנו נוטים לשפוט את העולם ואת עצמנו במונחים של הצלחה וכישלון.

מה זאת הצלחה?

זה לא אומר שלא צריך לכוון להצלחה. זה ברור. מי לא רוצה להצליח בחייו? אני מדבר על הרגשות שמניעים אותנו בדרך לשם. ואוסיף גם שאלה. מהי הצלחה? ציון גבוה? שכר גבוה? האם אתם מעדיפים שהילדים שלכם יצאו מבית הספר מצטיינים עם רגשי נחיתות ועם תחושת בדידות, כמו שהתחילו להתפתח אצל הבת של ניצה.

או שאתם מעדיפים ציונים נמוכים יותר אבל ילד שמאמין בעצמו, שמרגיש שהוא חזק בזכות מי שהוא ולא בזכות הציונים שלו.

ברור שתרצו שילוב של השניים, אלא שלא כולם נולדו להצטיין בלימודים. לעומת זאת כולם, בלי יוצא מן הכלל, יכולים לגדול להיות אנשים שמאמינים בעצמם, שממוקדים בחוזקות שלהם, ואלו יובילו

אותם רק למקומות טובים בחייהם.

למידע על הסדנאות הקרובות לניהול כעס לחצו כאן

למידע ורכישה של הספר "לפרוץ את הדרך - המדריך לניהול כעס" לחצו כאן

לבדיקה מבוססת מחקר של רמת הכעס שלכם לחצו כאן