ציוני הילדים - "המלכודת" של הכעסנים

הנה קטע קצר נוסף מתוך הספר "לפרוץ את הדרך - המדריך לניהול כעס". והפעם על ההצלחות והכישלונות של הילדים שלנו בבית הספר. אם נחשוב על זה לעומק, בית הספר הוא מקום שמודד ללא הרף הצלחות וכישלונות דרך הציונים לשיעורי הבית, לבחנים, למבחנים. כיוון שהוא מודד כל הזמן את ההישגים הלימודיים הוא מהווה "מלכודת" רצינית לכעסנים. הנה:

אנחנו מנהלים את הלימודים של הילדים

לניצה היו התפרצויות כעס משמעותיות על הבת שלה. זה היה קורה סביב הכנת שיעורי הבית וההתכוננות למבחנים. לבתה של ניצה היה מבחן במתמטיקה למחרת היום וניצה כמובן ידעה על המבחן ובכלל הייתה מעורבת מאוד בתוכנית הלימודים של בתה בת התשע. המניע למעורבות הזו הוא כמובן המחויבות להצלחה של בתה. זכרו שלכישלון יש משמעות רגשית משמעותית עבורנו ולכן אנחנו רוצים למנוע מהילדים שלנו את החוויה הרגשית הקשה הזאת. זו פעולת הגנה רגשית שנובעת מהתנסויות העבר שלנו.

אמא, עוד מעט נתחיל ללמוד

ניצה התקשרה לבתה עוד בצהריים ואמרה לה להתכונן למבחן. הבת שלה אמרה שבצהריים היא רוצה לשחק עם החברים ושתלמד מאוחר יותר. ניצה הסכימה. אחר הצהריים היא חזרה מעבודתה והודיעה לבתה שהיא צריכה להתכונן למבחן, שהיא אפילו תעזור לה בכך. הבת הסכימה אבל ביקשה לנוח מעט מהיום הארוך שלה לפני שתלמד. ניצה, שכבר החלה להיות עצבנית מבפנים, הסכימה. לאחר המנוחה הגיע הרגע להתחיל וללמוד ואז הילדה ביקשה משהו קטן לאכול, כי עברו כבר הרבה שעות מאז שאכלה משהו. אז ניצה הכינה לה ארוחה ואז ביקשה הילדה להתקלח. זה היה הקש ששבר את גב הגמל. זה הוביל להתפרצות משמעותית, להקטנה, להשפלה ולאיומים. הבת שלה נאלצה ללמוד יחד איתה עד לשעה מאוחרת בלילה באווירה קשה של כעס.

הפחד מהכישלון

אם ננתח את העולם הרגשי של ניצה, נגלה שיש שם כעס כמובן, ומתחתיו נמצא שם רגש מרכזי נוסף והוא – החשש הגדול מכישלון. אותו חשש שמניע רבים מאיתנו. קיים שם דיבור פנימי לא מודע שאומר: "אם הבת שלי לא תלמד, היא תיכשל. ואם היא תיכשל זה אומר שאני נכשלת כאימא. איזו ילדה אני מגדלת? מה זה אומר עלי?" בנוסף, כפי שאמרנו, היא מנסה להגן על בתה מפני הרגשות הקשים שכרוכים בכישלון.

הבושה