חיפוש

כועסים יותר בסוף השבוע?




כעסנות בבסיסה הוא למעשה פורקן של רגשות צבורים. אנחנו אוגרים, אוגרים ואוגרים עד שאנחנו לא יכולים יותר. המטען הרגשי כל כך חזק עד שהוא חייב להתפרק וכעס הוא הרבה פעמים הדרך להקל על עצמנו מהמטען הרב שהצטבר בתוכנו. מחקרים מראים שרגשות צבורים לא ממתינים להם ככה סתם בתוכנו - הם מתעצמים בזמן ההמתנה וההדחקה. וכשהם מספיק גדולים זה אומר שכנראה הגעתם לנקודת האל חזור שבסופה כנראה יגיע גם הכעס. אז מה עושים? הנה:


התפרצות כעס היא פורקן של הצטברות רגשית


כשאני שומע סיפורי כעס של אנשים אני יכול לראות שחלק גדול מהם מתרחש בימים חמישי עד שבת. אחד ההסברים לכך היא העובדה שאירועים רגשיים שהתרחשו במהלך השבוע לא מצאו פורקן או מענה בשל שגרת היום יום. בסוף השבוע השגרה הזו נשברת ואנחנו קצת משחררים את נטל היום יום ואז אותם מטענים שהצטברו מחפשים דרך להתפרק.


נניח שבן או בת הזוג שלכם היו עסוקים בפרויקט מאד חשוב בעבודה במהלך השבוע החולף ואתם באופן טבעי לקחתם על עצמכם יותר משימות בבית. ראיתם את הקושי שלהם ובישלתם יותר, הסעתם יותר, ניקיתם יותר. עשיתם את זה מתוך התחשבות בעומס שלהם וגם מתוך אהבה כמובן. אלא שגם השבוע שלכם אני מניח היה עמוס ולחוץ נכון? והנה מגיע לו יום שישי בבוקר ואתם בדרך לקחת את הילדים לגן ואחד מהם דווקא עכשיו שופך את השוקו על הרצפה. וזה מספיק כדי להוציא מכם כעס משמעותי.



זה לא רק סיפור של שוקו


נכון, תצטרכו לנקות עכשיו את השוקו באופן לא מתוכנן ועם זאת, מה שבעומק מפעיל את הכעס שלכם היא העובדה שכל השבוע עבדתם קשה יותר מהרגיל והנה ביום שישי זו ההזדמנות שלכם קצת להרפות. אתם לא הולכים לעבודה היום ועוד רגע קטן הילדים יהיו במסגרות וההקלה שלה ציפיתם כל השבוע נראית מעבר לפינה. הכעס למעשה מאפשר לכם לפרוק את כל המטען והקושי שהצטבר בכם במהלך כל השבוע האחרון. כשאתם כועסים שם על הילד אתם בעצם מנסים לומר: "היה לי קשה כל השבוע. עשיתי הרבה יותר ואני ממש מחכה לרגע אחד של הקלה בסוף השבוע שמתחיל עכשיו והשוקו הזה על הרצפה למעשה ממשיך את העומס הגדול יותר שהיה לי בכל השבוע".


אגב מצבים כאלו יכולים להתרחש גם בסוף היום מאותה הסיבה. במהלך היום אנחנו עסוקים בשגרה של עשייה והנה מגיע הערב ואנחנו מצפים להקלה ועכשיו כל דבר שימנע מאתנו את ההקלה הזו יכול להתפרק גם בצורה של כעס.



אבל זה קורה בשבריר שניה!


ההתפרצויות שלנו מתרחשות בשבריר שניה. כוס השוקו נשפכה על הרצפה ועכשיו ירד המסך השחור והתפרצות הכעס תגיע נכון? כשאנחנו עובדים על ניהול הכעס שאלה שאני שומע הרבה היא "איך עמית? איך? איך אתה מצפה שבשבריר השנייה הזה שההתפרצות מתרחשת שאוכל להפעיל את הכלים שאתה מציע לי". זה נכון, איך אפשר באמת ברגע כל כך קצר להתנהל אחרת?


התשובה נעוצה בזיהוי ההצטברות הרגשית הרבה לפני שהיא מגיעה לנקודת האל חזור. מה אם ביום ראשון או שני או אפילו בשלישי היינו מוצאים דרך לא תוקפנית לפרוק את הקושי שלנו ואת המטען הרגשי שמצטבר בנו? לא היינו מגיעים להצטברות כל כך גדולה שתביא להתפרצות הכעס נכון? הצורה המרכזית לפורקן של רגשות הוא הביטוי המילולי שלהם. זה יכול להיות מול בן או בת הזוג או אפילו חברים. הנה כך: "תשמע אתה לא מבין איזה ימים קשים עוברים עלי. אשתי עובדת בפרויקט בעבודה ואני בתוך העומס והלחץ של העבודה שלי צריך לעשות הרבה יותר. אני כמובן תומך בה אבל לא פשוטים לי הימים האלו. אני מרגיש לחץ גובר ותסכול ושאין לי ברירה אלא לעבור שבוע לא פשוט כזה". אנחת רווחה... זהו. זה יצא החוצה. זה לא שמור יותר בפנים, מודחק ומתעצם.


אגב, לפני שאנחנו מדברים על הרגשות שלנו אנחנו צריכים ללמוד גם לזהות ולדייק אותם לעצמינו. ואת זה בדיוק אנחנו עושים בסדנאות לניהול כעס. אנחנו לומדים לזהות את העולם הרגשי שלנו ומתרגלים צורת תקשורת חדשה שמחליפה את התקשורת התוקפנית . זה סך הכול דורש אימון חוזר שמביא להקלה משמעותית והופך די מהר לכלי פשוט וקל להפעלה.


עמית


למידע על הסדנאות הקרובות לניהול כעס לחצו כאן

למידע ורכישה של הספר "לפרוץ את הדרך - המדריך לניהול כעס" לחצו כאן

לבדיקה מבוססת מחקר של רמת הכעס שלכם לחצו כאן

למידע על קורס הכשרת המטפלים בניהול כעס לחצו כאן


375 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול