חיפוש

העוני שמזמין כעסים


איך יכול לחיות אדם כשהוא מרגיש חסר ערך ושאין לו את היכולת לשפר את מצבו? שהוא נחות מכולם ושכך הוא נועד להיות? זה מקום מתסכל מאד, מקומם, מכעיס! זה הסיפור של העניים בישראל וזהו מעגל של שמנציח בעיות רבות ובהן גם בעיות של כעסים ואלימות. בכתבה הזו, לאור פרסומם של דו"חות העוני, אני רוצה להתייחס לקשר שבין עוני לכעסים .

כשאני מתבונן באנשים עם בעיות של ניהול ושליטה בכעסים, אני תמיד מוצא את אותו המכנה המשותף. למרביתם, תחושת ערך עצמי נמוכה ותחושה שאין להם בחירה חופשית בחייהם.

הסיבות לרגשות האלו בדרך כלל נעוצות בעבר, אי שם בילדותם. תראו, ככל שילדים גדלים , הם באופן טבעי רוצים לבטא יותר את עצמם ואת עצמאותם. הם מתחילים מהצמדות לגוף האם בשעת היניקה ואז זוחלים, הולכים, מדברים, מביעים רצונות ורגשות, מפתחים תחומי עניין, הולכים לחברים, לבית הספר, לצבא. אט אט מתרחקים מההורים ומפתחים עצמאות ואישיות משל עצמם. זה משהו טבעי. גיל ההתבגרות הוא השיא של ההפרדות הזו וההכרזה על העצמאות האישית.

אבל לכעסנים, משהו השתבש בתהליך הטבעי הזה. בכל פעם שהם רצו להתרחק לנתיב שלהם, ההורים שלהם החזירו אותם מיד לנתיב שלהם (של ההורים). לא אפשרו להם להיות עצמם. חלק מההורים עשו זאת באלימות, חלק בתוקפנות מילולית, חלקם בביקורתי