בשבוע שעבר פרסמתי את הפוסט "אחי תרגיע – תנשום!" ובו התייחסתי לנסיבות העבר הכואבות והאלימות שבדרך כלל מפתחים כעסים אצל בוגרים. השבוע אני רוצה להציג בפניכם נסיבות נוספות שאינן בהכרח קשורות לאלימות אבל שעדיין מביאות להתפתחות של כעסים.
חרדות של הורים
הורה חרד הוא למעשה הורה מודאג. הוא הורה שרוצה מתוך כוונה טובה לחלוטין שהילד שלו יהיה בטוח ומוגן. מתוך כך, הוא איננו מאפשר לילד להתרחק ממנו כפי שקורה באופן טבעי. אם תחשבו על זה תינוק שנולד צמוד, פשוטו כמשמעו, לגוף אימו וככל שהוא גדל הוא מפתח עצמאות. הוא זוחל, הולך, הולך לגן, לחברים, לבית הספר. ככל שהוא מתבגר הוא מתרחק יותר ויותר לעצמאותו. זה התהליך הטבעי. כאשר הדאגה של ההורים מופרזת ולא מאפשרת לו את ההתרחקות הזו , בייחוד בגיל ההתבגרות, הילד גדל תחת התחושה שהוא לא בסדר, שהוא לא שווה. אחרת מדוע מחזיקים אותו בדאגות ומונעים ממנו את עצמאותו. שוב, תחושת ה"לא שווה" מתגבשת ומביאה בהמשך החיים לכעסים... אגב זו תופעה נפוצה גם בקרב הדור השני והשלישי לניצולי השואה. שם רמת החרדה גבוהה במיוחד.
לקויות למידה
בעולם שלנו, יש ציפייה מהילדים להיות תוצרים של פסי ייצור לימודיים. כולם צריכים להגיע לאותה רמה של לימודים. אין מקום לשונות. אם ילד אחד מאד מפותח ביצירה הוא עדיין חייב להיות גם טוב במתמטיקה. כתוצאה מכך, ילדים עם לקויות למידה שונות (שימו לב למילה – לקות...) הולכים לאינספור טיפולים מתקנים, מקבלים שעות הדרכה אישיות וכד'. אינני קובל על כך אבל רגשית (!) יש ילדים שיפתחו הרגשה פנימית שאינם שווים. שהם "מקולקלים" כי כל הזמן שולחים אותם לתקן את עצמם בטיפולים שונים. ילד כזה יגדל שוב עם אותה ההרגשה שאיננו שווה. שהוא "מקולקל". והינה לכם שוב אותו שורש עצוב שמביא להתפתחותם של כעסים ...
הורה חולה
לעיתים, הנסיבות הן יותר מורכבות. לצערינו מתרחשים גם מצבים שבהם כל תשומת הלב של המשפחה ובעיקר של ההורים מופנית לטובת מאבק במחלה קשה של אחד מהם. המחלה יוצרת פעמים רבות מצבים שבהם ההורים פשוט אינם נמצאים פיסית בבית משום שהם בבתי חולים. גם כאשר הם נמצאים , כל האנרגיות שלהם מופנות לטיפול במחלה . כתוצאה מכך, הילד מרגיש נטוש רגשית ושעליו לדאוג לעצמו. נכפית עליו התבגרות מהירה בעל כורחו. במצב זה הוא יכול לפתח את אותה תחושה פנימית של "אני לא שווה". הוא ילד , אל תשכחו. הדיבור הפנימי שלו שונה מזה של מבוגר. יש לו צורך בהגנה הרגשית של ההורים שפשוט אינם נמצאים שם. ואז נעשה במוחו הקישור השגוי: אם לא נמצאים איתי כנראה שאני לא שווה את זה...
ילד חולה
לעיתים המחלה היא של הילד ולא של אחד ההורים. אם מדובר במחלה קשה כנראה שיש מתח רב ודרמה סביב מחלתו. שוכב לו הילד בביתה חולים ורואה שיש המון מתחים בין ההורים ובכלל סביבו, וכל זה נגרם בגלל מחלתו. שוב, נעשה קישור רגשי שגוי שמחבר בינו לבין המחלה שלו. לתפיסתו, הוא רואה שהוא האשם במתח ובדרמה שסביבו. משהו בו לא תקין שגורם לכל הבלגן. הוא לא שווה...
ראינו שנסיבות העבר שמצמיחות כעסים יכולות להיות מגוונות ולווא דווקא אלימות. בכל מקרה חשוב לי להבהיר שאף אחד לא באמת אשם במצב. לכן אני קורא לכך "נסיבות העבר". גם הורה שהיה אלים פיתח זאת כי כנראה היו אלימים איתו..
החשוב מכל הוא שכעס ניתן לניהול. שאפשר לשנות החיים לחיוב. רק צריך לבחור בכך.
עמית
למידע נוסף על הסדנאות לניהול כעס לחצו כאן