מדוע לא להגיע לסדנא לניהול כעסים
תראו, לי באופן אישי לקחו ארבע שנים להודות שיש לי בעיה של כעסים ועוד שנה וחצי נוספות עד שהגעתי למסגרת טיפולית שממוקדת בכעסים. בכתבה הזו אני רוצה להסביר לכם את הקושי הרגשי האדיר וההתנגדות הפנימית הלא מודעת שעומדים בפניכם הכעסנים לפני שאתם מגיעים לסדנא. אני כבר מקדים ואומר - זה ממש לא דבר פשוט אבל ההבנה של המנגנונים הרגשיים האלו יכולה בהחלט לסייע לחלק מכם לקבל החלטה אמיצה. החלטה משנה חיים!
תזכורת
בואו נתחיל בתזכורת קצרה ממה בכלל נובעים הכעסים? על זה הרחבתי מאד בשני הפוסטים הקודמים שנגעו בנסיבות העבר הכואבות (אחי תרגיע – תנשום, ונסיבות העבר הכואבות). בלב העניין ראינו בעצם שבעברו של כל כעסן יש כאב בסיסי ותחושה פנימית של "אני לא בסדר", אחרת מדוע מכים אותי? מדוע נוטשים אותי? מדוע לא שמים אלי לב? מדוע חונקים אותי ולא נותנים לי להיות מי שאני? זו תחושה פנימית שהשתרשה לה בעברכם שאתם לא שווים מספיק בעיקר מול ההורים שלכם.
אז מה הפתרון - חייבים להצליח!
על מנת שלא לחוות את אותן תחושות כואבות מן העבר שהובילו אתכם לחשוב שאתם לא שווים קיבלתם החלטה לא מודעת – להצליח בכל מחיר. זו הסיבה שכעסנים רבים הם אנשים מאד מוכשרים ומאד מוצלחים בעסקים, בעבודה ובכל מה שהם נוגעים בו. אבל באותה המידה הם גם כבולים להצלחה הזו. היא בעצם הדרך שלהם להראות לעצמם שהם כן שווים, שהם "בסדר גמור". כי כשהם בסדר גמור זה מרגיע את התחושות הרגשיות מהעבר – של הנטישה, של הלבד, של האלימות... אתם מבינים? זה פשוט הצד השני של אותו המטבע. זו בדיוק הסיבה מדוע אינכם יכולים לסבול כשמשהו בלתי צפוי מתרחש. הוא מאיים על ההצלחה שלכם. אם אתם מנהלים עסק והמכירות קצת יורדות ואפילו אם סידרתם את הבית ועכשיו הילד שלכם שפך כוס שוקו על הרצפה. ההצלחה ותחושת "בסדר" מאויימות.
אז למה לא להירשם לסדנא לניהול כעסים?
אחרי ההסבר שלעיל , אתם מבינים מה זה אומר בכלל להכיר בכך שיש לך בעיית כעסים? מה זה אומר להושיב את עצמך בכיסא בתוך סדנא לניהול כעסים ועוד לשלם על זה כסף? לכעסן זה כמו לכתוב לעצמו את המכתב הבא: "עמית שלום, אתה באמת דפוק! על החתום – עמית...". זה מפגיש אתכם, הכעסנים, עם הפחד הכי גדול שלכם – להרגיש שוב שאתם לא בסדר. זו גם הסיבה שכשאתם רבים עם בני ובנות הזוג שלכם, אתם מתוסכלים מאד(!) כי הם משקפים לכם את העובדה שיש לכם בעיית כעסים ואתם בועטים בכל הכוח על מנת להרחיק את ההרגשה הזו. עד כדי הכחשה ואמירה שזו בכלל הבעיה שלהם. בני ובנות הזוג שלכם, הם הכועסים, הם הרגישים, הם הלא מתחשבים..
ומה אז?
במהלך הטבעי של רוב הכעסנים, בני ובנות הזוג כל הזמן משקפים לכם את הבעיה ואתם מרחיקים אותה מכם. ארבע שנים לקח לי להודות, זוכרים? ואז כשיש הבנה שבאמת יש כאן בעיה, יש כבר נכונות והאינסטינקט הראשון הוא לאמר – "אני אטפל בזה בעצמי". חברים – זה פשוט לא אפשרי לטפל בעצמכם כי המנגנונים שמפעילים את הכעס שלכם – הם לא מודעים. אז איך אתם יכולים לטפל במשהו שאתם כלל לא מודעים לו?