חיפוש

תגידו השתגעתם?!


כשאנחנו מתחילים מפגש של סדנא אני בדרך שואל מי רוצה להתחיל? והתגובה האופיינית כמעט לכל קבוצה היא שתיקה. טוב זה טבעי נכון? קצת מתביישים. אבל אז קורה משהו מעניין יותר. מי שרוצה לדבר פונה למישהו אחר ושואל: "אתה רוצה להתחיל?". והשני עונה לו: "תתחיל, זה בסדר". אם לתאר לכם מה מרגיש שם במעגל זו פשוט אנרגיה פוטנציאלית אצורה שלא מקבלת ביטוי. יש כמה שרוצים, אבל ממש רוצים לדבר, לשתף, לפרוק את מה שעבר עליהם השבוע אבל אף אחד לא מתחיל ממש. זה יכול להראות לכם בתחילה כמשהו מאד נכון, משהו שמכבד את האחר ויתכן שאתם צודקים. אבל מה שקורה שם בנוסף, והוא הדבר העיקרי, הוא שאף אחד לא מעז לקחת את המקום שלו. מדוע שלא יאמר מישהו: "תודה עמית, אני רוצה להתחיל...".

המצב הזה שתיארתי כאן מאד אופייני לכעסנים. לקחת את המקום שלך בעצמך זה משהו שמאד קשה לאדם עם בעיית ניהול ושליטה בכעסים. בעצם בסיטואציה הזו הוא ממתין לאישור החיצוני מהסביבה למקום שלו. הסביבה כאילו שולטת בנוכחות שלו בעולם.

2 ק"ג של בורקס?!

הנה עוד דו