כשאנחנו מתחילים מפגש של סדנא אני בדרך שואל מי רוצה להתחיל? והתגובה האופיינית כמעט לכל קבוצה היא שתיקה. טוב זה טבעי נכון? קצת מתביישים. אבל אז קורה משהו מעניין יותר. מי שרוצה לדבר פונה למישהו אחר ושואל: "אתה רוצה להתחיל?". והשני עונה לו: "תתחיל, זה בסדר". אם לתאר לכם מה מרגיש שם במעגל זו פשוט אנרגיה פוטנציאלית אצורה שלא מקבלת ביטוי. יש כמה שרוצים, אבל ממש רוצים לדבר, לשתף, לפרוק את מה שעבר עליהם השבוע אבל אף אחד לא מתחיל ממש. זה יכול להראות לכם בתחילה כמשהו מאד נכון, משהו שמכבד את האחר ויתכן שאתם צודקים. אבל מה שקורה שם בנוסף, והוא הדבר העיקרי, הוא שאף אחד לא מעז לקחת את המקום שלו. מדוע שלא יאמר מישהו: "תודה עמית, אני רוצה להתחיל...".
המצב הזה שתיארתי כאן מאד אופייני לכעסנים. לקחת את המקום שלך בעצמך זה משהו שמאד קשה לאדם עם בעיית ניהול ושליטה בכעסים. בעצם בסיטואציה הזו הוא ממתין לאישור החיצוני מהסביבה למקום שלו. הסביבה כאילו שולטת בנוכחות שלו בעולם.
2 ק"ג של בורקס?!
הנה עוד דוגמא: נניח שמחלקים רשימת מזון למסיבת סיום של הילדים שלכם וקיבלתם להביא 2 ק"ג בורקס. ונניח שזה ממש לא מתאים לכם. זה יקר מידי או שאין לכם קונדיטוריה זמינה וזה מאד לא נוח לכם להביא את הבורקס. לכעסן זו משימה לא פשוטה עכשיו. משום שכפי שהוא מתקשה לאמר "אני אתחיל" מהדוגמא הקודמת, הוא גם מתקשה לאמר "זה לא מתאים לי. אני מעדיף להביא בקבוקי שתייה. שנו את הרשימה בבקשה". אולי הוא יאמר "מישהו רוצה להתחלף איתי?". אבל יש הבדל בין שתי התגובות. בתגובה הראשונה יש הכרה במה שמתאים ולא מתאים לו והוא מיד מביע את זה בצורה ברורה. אבל שימו לב שבתגובה השנייה יש נקודת מוצא בסיסית: נכפה עליו להביא בורקס ועכשיו הוא צריך למצוא את המחליף...
הכעס לא הולך לשום מקום...
עכשיו תראו, מצבים כאלו שבהם אתה לא מנכיח את עצמך בצורה ברורה יכולים להוביל די מהר לכעסים. "מי הם חושבים את עצמם הועד הזה שנותנים לי משהו כזה יקר ולאחרים בקבוק שתייה בחמישה שקלים?". אתם יכולים למצוא את עצמכם כועסים ומתחממים כי מישהו עכשיו קבע לכם משהו שלא מתאים לכם והכל מתרחש שם בפנים, בתוככם. הדבר הבא שסביר שיקרה, שהכעסים האלו שלא יוצאים החוצה מול הכיתה פשוט יצאו במקום אחר. תגיעו הביתה והילד ישפוך כוס מים והתגובה תהיה עוצמתית מידי, אולי תיסעו בכביש ומישהו יחתוך אתכם ואז כבר תראו לו מה זה... אתם מבינים? זה מטען שנשאר אצלכם, מתעצם, ומתפרק במקומות הלא נכונים.
יש לכם בחירה חופשית אמיתית
זה לא סתם שלכעסנים יש תגובות כאלו. מילדות – לא היה מקום למי שהם. הנוכחות של המהות הפנימית שלהם דוכאה. בין אם בצורה אקטיבית (אלימות, ביקורת כרונית, השפלה) ובין אם בצורה פאסיבית (שתיקות, נטישה וכד'). בכל מקרה גדלתם כמי שלא יכולים להביע את עצמם בצורה מלאה וכמי שלא יכולים להנכיח את עצמם בעולם בצורה ברורה. יש שם זיכרון רגשי מהעבר שזה פשוט אסור וכך אתם מתנהלים מול העולם. העולם קובע, אם תוכלו להתחיל לשוחח, העולם קובע לכם מה להביא ואתם, לכאורה, חסרי אונים והנה לכם סיבה נוספת להתפתחות של כעסים.
יש לכם מקום בעולם הזה. יש לכם את הכוח לבחור באופן חופשי וזה לא חייב להיות בתוקפנות. בסדנאות דולב לניהול ושליטה בכעסים אנחנו לומדים לקחת את המקום שלנו בצורה נכונה. כשאנחנו מבינים את נקודת המוצא שיש לנו בחירה חופשית אנחנו יכולים לחיות ללא התוקפנות.
עמית
למידע נוסף על הסדנאות לניהול ושליטה בכעסים לחצו כאן