חיפוש
  • עמית לוי

איזה עולם בנאדם...


כשאומרים ניהול כעס מיד חושבים על מישהו שצועק, מעליב, משפיל שצריך להפחית ולאזן את התוקפנות הזו. אבל תתפלאו לשמוע שיש גם סוג אחר של כעסנים שניהול כעס עבורם הוא דווקא להגביר את הכעס (את רגש הכעס ולא התוקפנות). הם פשוט צריכים ללמוד לכעוס. הכעס שלהם כל כך מודחק עד שהוא מופנה בעיקר כלפי עצמם (כמו "איזה כשלון אני...") והתוצאה היא התבוננות מאד פסימית וממורמרת על העולם .

כעס הוא נורת אזהרה

כמה שזה ישמע מוזר, כעס הוא לא באמת הבעיה המרכזית של כעסנים. בין יתר השימושים שלו, כעס הוא סוג של נורת אזהרה שמתריעה שיש כרגע רגשות נוספים לא מטופלים. קחו לדוגמא מישהו שחתך אתכם בכביש בפראות. מה אתם מרגישים שם חוץ מהכעס? מה דעתכם על פחד (מסכנים אתכם) , זלזול, לא רואים אתכם, השפלה, תסכול, תחושה שזה לא הוגן, קנאה (אולי זה רכב יוקרה...). אתם מבינים? יש כאן סט שלם של רגשות שמתחולל בתוככם והם לא מוגבלים רק לכעס. הכעס רק מתריע שהם שם.

תוקפנות היא שחרור רגשי עכשיו מגיעה התוקפנות – אתם צופרים, מקללים אולי יוצאים מהרכב, אולי רודפים אחרי זה שחתך אתכם. מדוע? כי אתם רוצים לפרוק את מה שאתם מרגישים. תעצמו רגע את העיניים ותראו את עצמכם צופרים בכל הכוח ומסננים איזו קללה. רגשית אתם בעצם אומרים באמצעות התוקפנות – "אתה לא רואה אותי?, אני מפחד. סיכנת אותי, אני מרגיש מושפל ומתוסכל. חסר אונים. זה לא פייר מה שעשית". מבינים, הרגשות יוצאים החוצה באמצעות התוקפנות. זו גם הסיבה שלאחר מכן יש תחושת הקלה גדולה. ניקיון פנימי כזה.

ההדחקה

אבל יש סוג של כעסנים שלא יכולים לבטא את הכעסים האלו באופן גלוי. לא יכולים לצפור, לקלל, לצעוק ואז, השחרור הזה לא מתקיים אצלם והרגשות האלו פשוט נאגרים. הסיבות לכך נעוצות בעברם ולא נכנס אליהן כרגע אבל התפתח אצלם מנגנון שפשוט לא מאפשר להם לבטא כעס כלפי חוץ.

אז איך מתרחש השחרור בכל אופן?

רגשות אצורים חייבים להשתחרר ואם הם לא משתחררים החוצה – הם משתחררים פנימה! הכוונה היא שמתרחשת התפרצות כעס אבל היא פנימית. יש לה שתי פנים: האחת של לקיחת האחריות המלאה על מה שקורה והפניית הכעס כלפי עצמם. לדוגמא, בסיטואציה בכביש שתיארתי קודם, הכעסן ייקח אחריות ויאמר לעצמו משהו כמו "אני נוהג לא בסדר, זה מגיע לי, הייתי צריך להיזהר יותר, אני אשם!". זו תוקפנות עצמית. הדרך השנייה היא שהכעס יופנה כלפי זה שחתך אותם בכביש אבל זה יתרחש רק בעולם הפנימי – כעס חיצוני לא יהיה שם. אבל אז השחרור הרגשי לא מתרחש במלואו ולכן לכל הרגשות יתווספו גם רגשות כמו רצון לנקום, חוסר אונים והתבוננות מאד פסימית וממורמרת על החיים בכלל. אחד הביטויים של התבוננות פסימית זו יכולה להיות גם בצורת דכאון.

ללמוד לכעוס

אז אם אתם נמנים על אילו שהכעס שלהם הוא בעיקר בעולמכם הפנימי ואתם כמעט אף פעם לא צועקים, מקללים, אלימים, ניהול כעס הוא גם עבורכם. אתם פשוט צריכים ללמוד לכעוס והמשמעות היא בעיקר ללמוד לבטא מה שאתם מרגישים כלפי חוץ בצורה שאיננה תוקפנית. והאמת שזה בדיוק מה שצריכים גם הצעקנים – להחליף את הביטוי הקולני והתוקפני בביטוי רגשי מאוזן. בסדנא לניהול כעסים, אנחנו לומדים לזהות את הרגשות שלנו ומתרגלים, ממש כמו בחדר כושר, את הביטוי הנכון של הרגשות האלו. כשזה קורה כבר אין צורך בתוקפנות לא של הצעקנים כלפי חוץ ושלא של המדחיקים כלפי פנים. עננה גדולה משתחררת והחיים נראים אופטימיים הרבה יותר.

עמית

למידע נוסף על הסדנאות הקרובות לחצו כאן


102 צפיות

טלפון: 052-4593957

WixPress logo-04.png

מרכזי לימוד: תל אביב -  חיפה - ראשל"צ
 מודיעין (פרטני בלבד)

© כל הזכויות שמורות