הפעם אני מבקש לפרסם כאן מכתב תודה שקיבלתי במייל ממירי אשתו שלי אלי. המכתב הגיע אלי במפתיע היום למייל וריגש אותי עד מאד. אלי גבאי , היום כבן 60, סיים את הסדנא לניהול כעסים לפני כשנה. אני זוכר את המאבק הפנימי שלו בתחילת התהליך ואת ההתנגדות הטבעית לאמץ תפיסות והתנהגויות חדשות לחייו שנראו לו ממש מוזרות בתחילה. אבל לאט לאט משהו נפתח שם, ואלי בחר לאמץ את התהליך בשתי ידיו ועשה עבודה מדהימה.
אני גם זוכר שאמרתי לו ולחבריו לסדנא, כמו שאני אומר בכל סדנא : "אתם מגיעים עם "בעיה" אבל אתם תצאו מכאן עם לפיד מואר ביד ואור גדול שיקרין מהלב. מה שאתם עושים כאן זה לא רק להביא לשינוי אישי. אתם מביאים שפה חדשה לבית שלכם. ושם, כולם יספגו, ילמדו וייהנו מהאור הפנימי שלכם".
מעבר להכרת התודה המרגשת, אלי הוא הוכחה ניצחת לכך שאף פעם לא מאוחר לשנות. זה מתחיל בבחירה וקבלת החלטה. שמותיהם האמיתיים של בני הזוג שונו לבקשתם. הנה המכתב:
14 אוגוסט 2017
עמית יקר שלום.
אני מרגישה צורך לשתף אותך במעט על מה שעבר על אלי ועלי במהלך השנה, מאז שאלי סיים את הקורס "לנצח את הכעס" ובעיקר להודות לך.
חשוב לי לציין שבהחלט לא היה קסם ולא היה הכל נפלא ולא הכל התנהל כשורה בתום הקורס.
במהלך המפגשים של אלי עם הקבוצה בקורס הרגשתי כן שינוי לטובה. הרגשתי שאלי עובד על עצמו ובעיקר, חזר שמח וטוב לבב ואמר שוב ושוב "אני לא כועס... אני לא כועס". גם אם האמירה הזאת נאמרה בצחוק, זה עבד וזה היה טוב. הרגשתי שאלי עובד על עצמו ועל הדרך בה הוא פונה אלי, בעיקר במצבים שפעם אלה היו התפרצויות מידיות או תגובות כעוסות ללא חשיבה בכלל קודם, איך לאמר את הדברים שגרמו בסופו של דבר לכעס, רוגז, זעם, מתח ועוד ועוד שמהלך השנים האחרונות הביאו אותי למצב של חוסר סבלנות כלפיו, הייתי פונה אליו בטון כעוס ואתה הגדרת יפה את מצבי, "פיתחתי אלרגיה כלפיו", ביום שהתקשרתי אליך מיואשת ומתייפחת בבכי, בתקווה שאתה תציל את הזוגיות שלנו לפני התפרקות אחרי דרך ארוכה של כמעט 40 שנה ביחד עם הרבה מהמורות, מכשולים, שמחות, דאגה, אהבה ואושר.
מספר שבועות בתום הקורס, התנהל בינינו וויכוח. ביום הזה, הרגשתי שכנראה אין סיכוי יותר לזוגיות שלנו, הרגשתי מתוסכלת, הרגשתי יאוש טוטאלי. אך כנראה שלשנינו זה היה מאוד חשוב ומצאנו את עצמנו, אחרי מספר שעות או יממה (לא זוכרת), יושבים ומנסים לדבר שוב. ניסינו להביע את הרגשות שלנו שוב, בצורה אחרת, יותר רגועה, לא תוקפנית, בטון אחר, בלהביע את התחושות שלנו מבלי להאשים ולבסוף הגענו למשהו. והתחושה היתה טובה. הכלים שקיבל אלי בקורס וחלקם העביר לי עזרו בכל זאת לצאת מה"פלונטר". ופה אני רוצה לאמר שגם אני למדתי מספר דברים מהקורס (אלי שיתף אותי לפעמים בכמה דברים שלמד) והדבר העיקרי והחשוב שלקחתי ואני עובדת על עצמי שוב ושוב הוא לבטא את רגשותי ולא להאשים את האחר (לא משנה מי מולך) וזה לגמרי עובד!
ניסיתי להרשם לקורס שלך, אחרי שאלי סיים אבל אתה מעביר אותו בימי ג' וביום זה אני לומדת לצייר. דרך הציור אני עוברת גם דרך מדהימה "לשחרר את הכעס" (ביטוי שהמצאתי זה הרגע) ועל זה אני לא אוותר.
עוד דבר שלמדתי (דרך אלי) "לא לשמור בבטן". זה מצויין אך בהחלט צריך לדעת איך להוציא את מה שיש שם וגם על זה אנו עובדים.
לפני מספר ימים חזרנו מטיול ארוך לארה"ב (3 שבועות). זה היה מעין מבחן עבורינו ועברנו אותו בהצלחה רבה. גם שם למדנו איך להגיד ולהביע את תחושתינו אחד לשניה וזה עבר די בהצלחה. מקרה אחד היה ממש משמעותי (הנושא) ואני גאה על הדרך שעשינו זאת, על איך ניהלנו את הוויכוח. ברור לי ש'זה לא חכמה' כי היינו בנופש, אף אחד לא הפריע לנו לנהל שיחה, לא היינו בלחץ בגלל העבודה או סיבה אחרת והכל היה רגוע. אך אני מרגישה שיש לנו את הכלים להתמודד איתם גם במצבי לחץ. ועל זה אני רוצה להודות לך מקרב לב. על שעזרת למערכת היחסים שלנו להבנות מחדש ועל זה שהזוגיות שלנו הרבה יותר מאושרת ושלווה עכשיו.
תודה רבה עמית יקר!
מירי גבאי
למידע על הסדנאות הקרובות לניהול כעסים לחצו כאן