חיפוש

מירי רגב VS האקדמיה


וואו כמה כאב יש כאן בסיפור הזה והוא פשוט סיפור קלאסי של כעס. מירי רגב לא תוזמן להענקת פרסי אופיר השנה ואני רוצה לשפוך אור על ההיבט הרגשי שיש בכל הסיפור הזה ולאפשר לכם לראות מנגנוני כעס אוטומטיים בפעולה. מצהיר מראש שאני לא שופט אף צד אלא משתמש בסיפור הזה לצורך המחשה בלבד.

נתחיל במירי רגב. בראיון שהעניקה לאמנון לוי נחשף הסיפור הרגשי העמוק של מירי. מירי גדלה בבית ספרדי ובמשך תקופה ארוכה בילדותה התכחשה למוצאה המזרחי. בעיניה רצתה להיות ישראלית ו"להצליח" וזה מבטא בעצם משהו מאד עמוק – שלהיות ספרדי/מזרחי זה בעצם "להיכשל".. זה קיבל ביטוי בהתנגדות לכך שידברו איתה ספרדית ובכלל בהתנגדות לכל המסורת של משפחתה. בנוסף מירי מעידה שעד היום, לא שוחחה על כך עם ההורים שלה ולכן מלווים אותה רגשות גדולים מאד של אשמה, חרטה וכאב גדולים מאד.

והנה הייקום שלך את מירי להיות שרת התרבות. אתם מבינים את הדבר הזה? העניין הרגשי שלה הוא על רקע תרבותי והיא – שרת התרבות. עכשיו, מתוך הכאב המאד גדול ומתוך תחושת האשמה הענקית, ההתנגחות באי המזרחיות וקידום המזרחיות הם כמו דיבור להורים: "אני מצטערת, נתתם לי המון במזרחיות ואני רוצה שתסלחו לי. רואים אני מקדמת מזרחיים ונלחמת למענכם". כמה כאב...