אל חשש. זהו לא מדריך לגנן או לחקלאי :-) . הפעם אני רוצה באמצעות משל להסביר לכם את המשמעות העמוקה של שחרור והרפיה מהשליטה. שליטה היא תכונה שמאפיינת כעסנים רבים. זו אחת הסיבות לכך שכעסנים נוטים לקחת כתפיהם דברים רבים. כי שהם עושים – הם בשליטה מלאה על התוצאה. זה יוצר תחושה של וודאות. האומנם?
העגבניות
בואו רגע נכנס לנעליו של חקלאי מסור שרוצה לגדל עגבניות. מאה ימים לוקח לזרע העגבנייה להפוך לעגבנייה בשלה. והנה החקלאי שלנו זורע בכוסיות קטנות זרעים של עגבניות מובחרות. הוא ברר במיוחד את הזרעים הטובים ביותר מהגידול הקודם שלו. לאחר כמה ימים נובטים להם הזרעים, ולאחר כמה ימים נוספים יש לנו שתיל שמוכן לעבור לשדה. בזמן הנביטה החקלאי מכין את השדה, חורש, מכין צינורות השקייה. הכן מוכן והוא עובר עם מכונה מיוחדת ששותלת את העגבניות. ומה עכשיו? צריך לדשן, להשקות ו...להמתין.
האיומים
בשלב זה תגידו, שזה לא כזה פשוט. מה עם מזיקים? צריך לשים לב לזה ולרסס במידת הצורך. ומה עם צפוי שרב, צריך להשקות קצת יותר. אני מסכים. זה לא שגר ושכח. זו עבודה שדורת תשומת לב תמידית לשדה, למזג האוויר, למחלות על הצמח. הכל נכון. צריך לדאוג לשדה ולהיות עם יד על הדופק ולהשקות, להגן ולעשות כל מה שצריך כדי שבסוף יהיה יבול עגבניות עסיסי.
חייב שליטה
ועכשיו בואו נדמיין חקלאי שקשה לו לשחרר שליטה, שהוא מרגיש שהכל צריך להיות ודאי עבורו. דמיינו אותו עומד בשדה כל יום מתבונן בהתקדמות של הצמיחה. והוא מודאג. "זה לא מתקדם, למה עוד לא יצאו הפרחים?", "ומה זה החגב הזה? נראה לי שצריך לרסס עוד. לא רוצה לקחת סיכון", "קצת חם היום, אשקה שעתיים נוספות היום". יש גם בכך פוטנציאל להרס. יותר מידי ריסוס, יותר מידי מים...
הקצב הטבעי של הדברים
ומנקודת מבטו של הצמח? יש לו קצב משלו. הוא קבוע מראש. בעוד מאה ימים יניב עגבניות. בעיקרון, הוא צריך רק מים ושמש. יש לו את הקצב הפנימי שלו ואי אפשר להאיץ (לשלוט) בו. נכון, החקלאי צריך להגן עליו אבל אני מדבר על הגנת יתר שנובעת מתוך חרדה ורצון לוודאות מוחלטת. היא לעולם איננה קיימת. מה עם תגיע קרה לאזור? מלחמה שלא תאפשר טיפוח ודאגה לשדה? מתחרה שיצא עם זן חדש וטעים יותר? פיצוץ בקו הראשי של מקורות? אנחנו לא יכולים לשלוט שליטה מוחלטת וודאית.
כעסנים רבים מבקשים שליטה כזו על החיים וזה אומר שהם מבקשים לשלוט גם על מה שמחוץ להם. על הילדים, בני ובנות הזוג, הניקיון בבית ועל אספקטים נוספים בחיים. וכיוון שלא קיימת וודאות מוחלטת חלק מהתהליך לניהול כעסים הוא ללמוד לשחרר. שלא תטעו, אני לא אומר שלשחרר זה לוותר מראש על הרעיון של גידול העגבניות. חלילה. לשחרר זה אחרי שעשיתם את כל שביכולתכם, להרפות את מה שאיננו עוד בשליטתכם ולאפשר לדברים פשוט להתרחש בקצב הטבעי שלהם.
מה השדות שלכם?
תחשבו מה השדות החשובים בחיים שלכם? במה אתם משקיעים המון אנרגיה על מנת להצליח? אולי אתם משקיעים שם יותר מידי אנרגיה? מה אתם יכולים לשחרר? במה אתם יכולים להרפות? האם אתם מנסים לשלוט ולקחת על עצמכם אחריות עודפת בעבודה? בבית? אתם מתעצבנים בכביש כי אתם לא בשליטה? מתעצבנים בדרך לארוחת שישי כשהמשפחה לא מוכנה בזמן?
בסדנא לניהול כעסים אנחנו גם לומדים כיצד להרפות את מה שאיננו עוד בשליטתנו. אני מדגיש שוב שלהרפות זה לא לשחרר את הרצונות והצרכים שלכם. להיפך, זה לאפשר להם להתרחש ביתר קלות, ברוגע ומבלי הדרמה והכעסים שעוטפים אותם כשאתם מנסים לשלוט בהם שליטה מוחלטת.
עמית לוי
למידע על הסדנאות לניהול ושליטה בכעסים לחצו כאן