בערב שישי הייתי בהופעת סטנד אפ מעולה . ממש לפני תחילת המופע הגיעו לשורה שלפני בני זוג שחיפשו את המקום שלהם כשגילו שמישהי אחרת יושבת באחד המושבים שלהם. הם ניסו לבקש ממנה לזוז והיא פשוט התעלמה. בשורה אחת קדימה מהם, זוג אחר הגיע ונתקל באותו המצב ושם הם גילו שהוא נבע מהעובדה שפשוט יש להם אותו שם ובקופה כנראה עשו איזה בלבול. ממש כשהם הבינו את המצב הבעייתי האורות כבו והמופע התחיל. איך אתם הייתם מגיבים ?
אני לא קיים
מה אתם הייתם מרגישים בכל אחת מהסיטואציות? אם כעס עולה בכם, אתם בחברה טובה וטבעית לחלוטין. כעס הוא רגש טבעי שקיים אצל כל אחד. אבל בואו נתחיל ונראה מדוע בכלל כעס עולה שם? הסיבה היא משום שהכיסא הזה בתיאטרון מייצג באותם הרגעים את הנוכחות שלכם בעולם – את האישור החיצוני לכך שאתם קיימים. מישהו כרגע מתעלם מהקיום שלכם (האישה שלא זזה והנציג בקופה שעשה טעות אמנם אבל "שכח" אתכם). הרי שילמתם על הכרטיס וזה אמור להיות המקום שלכם וכרגע אתם עומדים שם חסרי אונים ולא קיימים מבחינתם. במצב כזה קיים הפוטנציאל החזק שהחלק ההישרדותי במוח שלכם יקבל פיקוד.
ההישרדות
אתם אולי מרימים גבה ואומרים מה הישרדותי כאן הרי זה כולה כיסא בתאטרון, נכון? אלא שהמוח שלנו לא מבחין בין הישרדות פיסית להישרדות מנטלית/רגשית. כרגע אתם במצב שבו אתם, הצרכים שלכם והרגשות שלכם מבוטלים על ידי הסביבה, ואותו חלק קדום-הישרדותי במוח שלכם נכנס לפעולה. כשזה קורה המוח הקדום יודע בגדול להפעיל שני מנגנונים עיקריים – להילחם או לברוח (Fight or flight) . הוא מכין את הגוף שלכם מבחינה פיסית למאבק ולכן בהחלט יתכן שברגעי הכעס האלו תחושו בדופק מואץ ובנשימה קצובה ובסימפטומים פיזיולוגים נוספים.
הלחץ
בסיפור הזה יש גם מימד נוסף והוא הלחץ. הרי המופע ממש מתחיל ועכשיו צריך למצוא פתרון מהר יותר. זה מלחיץ לפספס את המופע וגם להפריע לאחרים שכבר ישובים. הרבה פעמים אני שומע ממשתתפים של סדנאות שהם עובדים בעבודה כל כך לחוצה ובגלל זה הם כועסים. הם צודקים ולא צודקים. לחץ פשוט עובד על אותו אזור קדום במוח שלנו וזו הסיבה שהרבה פעמים נראה שהלחץ יוצר את הכעסים. האמת היא שכשאנחנו מצויים בתחושה ההישרדותית הלחץ פשוט מקדם את הסבירות לתגובות התוקפניות שלנו ולא יוצר אותן. הכעס הבסיסי נבע מהתחושה של ההתעלמות מהקיום שלכם.
מנגנון טבעי שמוגבר
שימו לב שלאורך כל הניתוח הזה אני חוזר ואומר שזה לגיטימי וטבעי לחוש כעס ולחץ בסיטואציה הזו ואני מבחין כאן בין כעס שהוא רגש פנימי לגיטימי, גם הוא בעוצמה חזקה, לבין תוקפנות שהיא הביטוי האלים של הכעס. אלא, שאצל כעסנים המנגנון הזה מוגבר. יש שם רגישות יתר לתחושות האיום על הקיום . מדוע? משום שבעברם חוו הכעסנים באופן כרוני חוויות משפילות, מקטינות, אלימות, מתעלמות. הקיום שלהם כילדים, הפיסי ו/או הרגשי, היו נתונים שם בסכנה. ולכן כשהם יגיעו לתאטרון ומישהו יישב במקומם ואפילו יתעלם מהם, הזיכרון ההישרדותי במוח הקדום שלהם נכנס לפעולה באופן אוטומטי ומפעיל מאבק וסבירות גבוה לתגובה תוקפנית. זאת , בעוד אנשים אחרים שאין בהם את הרגישות הזו יוכלו לנהל את המצב אולי מתוך כעס טבעי אבל בתגובה מאוזנת יותר, אסרטיביות ושאיננה תוקפנית.
בסדנא לניהול כעסים אנחנו לומדים לעומק את מנגנון המוח הקדום ומקבלים כלים משמעותיים לאיזון אותה רגישות הישרדותית שמביאה לתוקפנות. אנחנו לומדים להפעיל חלקים אחרים במוח שלנו שיכולים לנהל את המצב אחרת לחלוטין וללא התוקפנות. אנחנו מאמנים את המוח שלנו להפעיל אוטומט וחדש ויעיל יותר.
עמית
למידע על הסדנאות לניהול כעסים לחצו כאן