הנה סיטואציה שבוודאי חלק מכם נתקל בה: אתם עומדים ברמזור בתור ארוך לפנויה שמאלה. בזמן שאתם ממתינים מגיע איזה רכב מימין וחותך אתכם בגסות ולא רק שהוא נכנס לפניכם, אלא שהוא הספיק את הרמזור הירוק ואתם עכשיו נאלצים לעמוד בעוד רמזור אדום בגללו. מכעיס? מה עוד אתם מרגישים? מה עושים?
זה הוא אשם!
כשאני שואל משתתפים בסדנאות לניהול כעסים מה הרגשתם בסיטואציה של כעס בכביש בדרך כלל זה מתחיל בכך שעונים לי משהו כמו: "לא יודע, כעס, עצבים, שהוא חצוף, שהוא לא מתחשב, שהוא חושב שהכביש של אבא שלו..." . שימו לב מה יש בתשובה הראשונית, שני מרכיבים. האחד זה כעס/עצבים והשני זה תיאור של האחר ולא שלכם.
התיאור הזה מסביר את נקודת המוצא של התהליך לניהול כעסים. זה נתפס כמשהו חיצוני ולא פנימי. מישהו עשה או אמר משהו שהכעיס אתכם ולכן התוצאה היא שאתם כועסים ותוקפניים. אם הוא רק לא היה עושה את זה, הייתם רגועים נכון? שימו לב שבדוגמא שנתתי יש לכם אתם גם צודקים לחלוטין. אתם ממתינים בצומת בסבלנות והוא חתך אתכם ולכן אתם עצבניים.
אצל מי הכוח באמת?
ויחד עם זה, אם תחשבו על זה לעומק, בעצם על פי התפיסה הזו שתיארתי מצב הרוח שלכם נקבע על ידי התנהגות של אנשים אחרים. האם אתם באמת רוצים להעניק לאחרים כזה כוח משמעותי עליכם? שמצב הרוח החיובי או השלילי שלכם יקבע על ידי אחרים? תסכימו איתי שזה נראה כמו מצב של חוסר שליטה בחיים וברגשות שלכם.
הרגשות הנוספים שמתחת לכעס
על מנת להבין מה באמת מתרחש שם באותו רגע שההוא חותך אתכם, צריך למקד את תשומת הלב פנימה, לרגשות שלכם. כעס קיים שם זה נכון . אבל מה עוד? אתם מרגישים שקופים? לא חופשיים (כי כפו עליכם המתנה בעוד רמזור)? תחושות של אי צדק? מושפלים? שימו לב כמה רגשות יש שם חוץ מהכעס. הכעס הוא רק מכסה לסיר של הרגשות. הסיבה האמיתית שאנחנו כועסים היא בגלל אותם רגשות עמוקים יותר. לכל הרגשות שתיארתי אני קורא "המצב הרגשי השקוף" ויחד איתם, ברובד עמוק יותר שוכנים רגשות עמוקים יותר שחלקם הגדול לא מודע לפני שמתחילים תהליך של ניהול כעסים. מכלול הרגשות כולו הוא שמפעיל את הכעס בצורה כל כך משמעותית אצל כעסנים.
אז מה עושים עם ההבנה הזאת?
החלק המשמעותי של תהליך ניהול הכעסים הוא להבין ולבטא את הרגשות שלנו. זה נשמע פשוט נכון? תקשורת רגשית ואז נרגעים? קודם כל התשובה היא כן! כשאתם כועסים אתם פורקים רגשות , לא רק כעסים. זאת הסיבה שמסבירה מדוע אחרי ההתפרצות יש בכם תחושת הקלה משמעותית. פרקתם את כל ההצטברות הרגשית החוצה ברגע אחד של תוקפנות. בניהול כעס במקום לתקוף אנחנו מוציאים את הרגשות בתקשורת רגשית וחווים את אותה הקלה משמעותית, אלא שהפעם זה בלי המרכיב התוקפני. השריר הזה של התקשורת הרגשית פשוט הפך רפוי בגלל נסיבות עבר שונות שמשותפות לכל הכעסנים.
לאמן מחדש את השריר הרפוי
בתהליך ניהול הכעסים אנחנו מאמנים את השריר הרפוי הזה מחדש להיות חזק ומשמעותי. לומדים לבטא את הרצון שלנו, הרגשות שלנו, לומדים לשים את עצמינו במרכז. כל אלו הם חלופה מצויינת לצורת הביטוי התוקפנית איתה נכנסים לתהליך. אסיים בכך שבדוגמא שנתתי בתחילת המאמר, זה נראה לא הגיוני לדבר עם הנהג שחתך אותי על הרגשות נכון? אתם צודקים לחלוטין. ההבעה הרגשית לא חייבת תמיד להיות מול אותו אחד. הנה אפשרות נוספת: " שומעת אשתי? את לא מאמינה מה קרה לי עכשיו בכביש..."
את הכעס אפשר לנהל ואת ההתנהגות התוקפנית אפשר פשוט להפסיק. כל מה שצריך הוא כוונה כנה לעשות שינוי. את הכלים והתובנות - אנחנו נעניק לכם.
עמית
למידע נוסף על הסדנאות לניהול כעס לחצו כאן