חיפוש

די עם הדרמה


נניח שהילד שלכם נפל בזמן ריצה ונחבל ועכשיו יורד לו דם מהברכיים. חלק ניכר מההורים יגיבו במילים "לא קרה כלום" במטרה להרגיע את הילד. תחשבו רגע על המילים האלו. האם באמת לא קרה דבר? הרי הילד נפל, הברכיים מדממות, הוא מבוהל, זה כואב לו. וגם אתם קצת מבוהלים נכון? לפחות ברגעים הראשונים עד שמתבררת חומרת המצב. ובכל אופן אנחנו אומרים שלא קרה כלום. מדובר בהדחקה רגשית והיא מנת חלקם של הרבה מאד כעסנים.

הדרמה

אז מדוע אנחנו באמת מנסים לכסות על האמת הרגשית הזו? התשובה היא פשוטה מאד. ככעסנים גדלנו בבתים שבהם היתה איזו דרמה והיא היתה מתמשכת. היא היתה יכולה להיות גלוייה וקולנית כמו בית שבו ההורים רבים כל הזמן, או שמעבירים ביקורת קולנית ומשפילה כלפיכם (לעיתים אפילו אלימה פיסית). וגם דרמה חבוייה יותר כמו בתים שבהם היתה שתיקה מעיקה, או מצב קשה כדוגמת מחלה או מצב כלכלי שמרחף שם ופשוט לא מדברים עליו. בכל מצב מהשניים הרגשות העמוקים יותר לא יצאו אל פני השטח ומה שהיה גלוי שם זה בעיקר הכעס.