כשאנחנו כועסים אנחנו בעצם פורקים הצטברות של רגשות. תחשבו על הרגע הזה שאתם כועסים. יש שם הצטברות כזו גדולה שמאפשרת לכם לפרוק את מה שאתם מרגישים בעיקר לאמר סוף סוף את מה שאתם באמת חושבים.
אמת רגשית שהצטברה שם ושיש לה הצדקה לצאת עכשיו החוצה נכון ? ומה אם האמת הזו איננה נכונה? מה אם מה שחשבתם שגרם לכם לכעוס פשוט התפרש אצלכם בצורה לא נכונה? זהו מצב כעסני קלאסי. הפעם נראה זאת דרך סיפור אמיתי שקרה לי.
התספורת
פעם הזמנתי תור אצל הספר הקבוע שלי. זה היה התור הראשון לאותו היום במספרה. הגעתי בזמן וראיתי שהספר שלי מספר מישהו אחר. זה היה בסדר משום שהתור שלי היה לספרית העמיתה שלו. היא פשוט עדיין לא הגיעה. כאמור זה היה התור הראשון לאותו היום. הספר ביקש ממני להמתין כמה דקות עד שהיא תגיע. השבתי בחיוב ויצאתי לעשות שיחת טלפון קצרה. כשחזרתי מהשיחה ולאחר כבר עברו עשרים דקות, הספרית עדיין לא הגיעה. עמדתי בפתח המספרה כשאני שומע את הספר חופף למישהו את הראש מאחורי נישה. לא ראיתי אותו והוא לא ראה אותי. אמרתי :"שמע, זה כבר מתחיל להיות איחור גדול מידי , אני כבר הולך". הוא לא ענה. פשוט שתק וגם לא יצא מהנישה. אמרתי לעצמי שאולי הוא לא שומע אותי בגלל זרם המים והמרחק ביננו ולכן חזרתי על הדברים ושוב לא היתה תגובה.
בכנות, עלה בי כעס. מה הסיפור שלו? למה הוא מתעלם ממני? הרי אני מגיע אליו כבר לפחות שנה להסתפר. לא לקוח ותיק אבל גם לא חדש. למה אני כזה לא חשוב עבורו? למרות הכעס, אמרתי לעצמי שאני פשוט רוצה להסתפר ואם לא אצלו אז אלך למקום אחר. ובאמת תוך כמה דקות קבעתי תור למספרה סמוכה והסתפרתי שם.
שכחתי ממנו לכמה שבועות עד שהבן שלי ביקש ממני להסתפר וביקש במיוחד ללכת אל הספר המתעלם. הוא אמר לי שזה הספר שהכי מבין אותו ושהוא מספר אותו בצורה מושלמת ומאד ביקש ללכת אליו. טוב, זה הבן שלי, אהבת חיי.
איך אפשר לסרב לו? אז קבענו תור והלכנו להסתפר. באמצע התספורת פניתי אל הספר וביקשתי לפתוח את מה שהיה כמה שבועות קודם לכן. סיפרתי לו שהייתי אצלו לפני מספר שבועות ושהספרית שלי לא הגיעה וכשאמרתי שאני הולך הוא לא התייחס. שאלתי מה קרה? למה הוא לא ענה לי?
הפנים שלו הראו על הקלה משמעותית. "זה אתה?, חשבתי להתקשר אליך כל הזמן הזה. לא הייתי בטוח מי אתה. הרגשתי נורא עם מה שקרה". הוא סיפר לי שהספרית הזו תמיד מאחרת ושעניין השירות הוא הדבר הכי חשוב לו. כשחזרתי , הוא בהחלט שמע אותי אבל היה מבוייש כל כך, נכשל כל כך שמישהו קובע תור ולא יכול להסתפר. הוא גם היה הספר היחידי באותו הזמן ולא יכול היה להתפנות גם אלי. הוא כבר היה באמצע תספורת אישה שלוקחת הרבה זמן. הוא פשוט קפא במקום מרוב בושה.
פרשנות שגוייה של שתיקה
אתם מבינים? מה שהתפרש אצלי כמשהו שמכוון נגדי לא היה כך בכלל. השתיקה היא הדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות לנו ככעסנים משום שהיא יכולה להתפרש לכל כך הרבה כיוונים.
אני ראיתי בו אחד שלא סופר אותי, שלא אכפת לו ממני בעוד בפועל זה הדבר שהכי היה חשוב לו. נכון, אולי הוא היה צריך לצאת ולשוחח איתי אבל אני מדבר על העולם הרגשי, לא העסקי. ברגשות שלו, בעולמו הפנימי הוא פשוט היה מבוייש כל כך כבעל עסק על כך שלא יכול לספק את רמת השירות שהוא כל כך מחוייב לה עד שהתוצאה היתה שתיקה.
זו לא היתה שתיקה מתעלמת זו היתה שתיקה כואבת אם תרצו. נסו לראות את מצבים דומים בהם אתם לא מתקשרים בצורה מלאה ורגשית עם בני או בנות הזוג שלכם. זה כדור שלג שיכול להגיע למימדים מאד גדולים נכון?
חשבו כמה פעמים אנחנו מנהלים מערכות יחסים עם אנשים ומפרשים את הפעולות שלהם ואת המילים שלהם בצורה שאולי איננה נכונה. במאמר נוסף שפרסמתי בעבר ("לדבר באימוג'ים") דיברתי על הבעייתיות הגדולה של התקשורת דרך ווטצאפ, ועד כמה שהמילים הכתובות ללא הבעות הפנים והקול שמתלווה אליהם יכולות להתפרש בצורה שגוייה כל כך.
יש מה לעשות
ככעסנים למדנו פשוט עם השנים להדחיק ולא לבטא את מה שאנחנו מרגישים. זה היתה הסביבה שבה גדלנו. ויחד עם זאת , זה בר שינוי. בסדנא לניהול כעסים אנחנו עובדים ומתרגלים בצורה משמעותית את ההבעה הרגשית שלנו.
לומדים להביע בצורה נכונה ומדוייקת את מה שאנחנו מרגישים וגם לומדים לראות את האמת של הצד השני בצורה מדוייקת הרבה יותר. זה מונע כל כך הרבה אי הבנות ואיתם כל כך הרבה כעסים. זאת מעבר לעובדה שהביטוי של הרגשות הוא פשוט דבר מרגיע. הוא פורק אותם בצורה בריאה , כזו שאיננה תוקפנית יותר.
עמית
למידע על הסדנאות לניהול כעסים לחצו כאן