חיפוש

רק בכוח זה ילך!


הנה סיפור אמיתי שקרה לי ולאשתי לפני כחודש. אשתי היתה במצב רפואי דחוף והרופא סירב לקבל אותנו. עולה כאן כעס נכון? גם רצון לעשות צדק ולפעיל אולי כוחניות על מנת לתקן את המצב , הרי בישראל אם לא דופקים על השולחן דברים לא זזים. האמנם? האם באמת אין חלופה אחרת? הנה:

הבעיה

בוקר אחד אשתי קמה עם כאב מאד חזק בכף היד שלה. ממש לא היתה מסוגלת להזיז את היד שלה. מעבר לכאב ולחוסר התזוזה אציין כי אשתי היא מעצבת גרפית וכי השימוש בכף היד שלה הוא כלי העבודה שלה. החלטנו שצריך לבדוק את זה אצל רופא אורתופד. העניין הוא שהתור הבא לאורתופד היה לעוד חודש וחצי והמצב היה חמור עכשיו. היו לנו שתי ברירות. לחפש מישהו שמקבל עכשיו ולנסות להכנס אליו או ללכת למרכז לרפואה דחופה בעיר הסמוכה לנו, מרכז שאנחנו מאד לא סומכים עליו מבחינה מקצועית בגלל נסיון עבר גרוע בתחום האורתופדי.

הסירוב

הגענו אל קופת החולים כשאנחנו יודעים שהרופא עומד לסיים את שעות הביקור שלו ממש בקרוב. ובזמן שאנחנו מחפשים את החדר של הרופא קלטה אותנו אחת המזכירות של הקומה ושאלה מה אנחנו מחפשים. הסברנו לה את המצב והיא ביקשה שנמתין רגע בזמן שהיא מתקשרת לברר עם הרופא אם הוא יוכל לקבל אותנו. לאחר הבירור היא עדכנה אותנו שהרופא לא יוכל לקבל אותנו משום שהוא