יצא לכם פעם לקחת על עצמכם משימות שמראש הרגשתם שאתם ממש לא רוצים לבצע? ומה קורה כשאתם כבר בעומק המשימה. עולים שם תסכול, וכעס ואי צדק ומחשבות כמו "למה תמיד אני חייב/ת לעשות את זה?, למה תמיד מנצלים אותי? אוף! איזה כעס!" אצל מרבית הכעסנים זו תופעה נפוצה מאד ובמאמר הזה נסביר מדוע זה קורה. איך זה שאנחנו בעצם מבצעים דברים שאנחנו לא באמת רוצים ובסופו של דבר גם כועסים על כך.
מקורות הכעס שלנו
כתבתי על כך רבות במאמרים קודמים והנה תמצית העניין. הכעס מקורו בילדות שלנו. אז הרגשנו שאנחנו לא שווים, דפוקים, לא קיימים או שאנחנו חייבים להיות מישהו אחר, טוב יותר ממי שאנחנו. אנחנו רק לא יכולים להיות אנחנו.
אלו הנסיבות של אותו עבר שגרמו לנו לתחושות האלו. זה יכול להיות הורה מכה, הורה ביקורתי, הורה מתעלם. לפעמים זו יכולה להיות היעדרות של ההורה כמו מוות. בכל המקרים האלו משהו בנסיבות האלו גרם לנו לתחושות מאד קשות כלפי עצמנו ואלו לא היו נסיבות חד פעמיות, זה קרה באופן מתמשך בחלקים ניכרים של הילדות.
והתוצאה? מרמור וכעס
התוצאה היתה שלמעשה הוכנענו לחיות בתלם שהתוו לנו הנסיבות. לימדנו את עצמנו שלא כדאי להיות אנחנו ושהחיים זה מה שאחרים מצפים מאיתנו להיות. בדיוק כפי שציפה מאיתנו ההורה הדומיננטי.
למרות שאצל חלקכם עבור עשרות שנים מאותה ילדות, היא עדיין כאן, נוכחת ומשפיעה על ההווה שלכם. חלק גדול מהמנגנונים שמפעילים אצלכם כעסים היום מקורם באותו עבר. מנגנונים כמו לחימה על צדק, לחימה על הצלחות (אנחנו לא אוהבים שדברים משתבשים לנו), לחימה על החופש והעצמאות שלנו והתחושה שלעיתים כל העולם מונח על הכתפיים שלנו מבחינת אחריות. למעשה באותם רגעים כועסים, מי שמגיב רגשית זהו אותו ילד או ילדה בני עשר שעדיין פעילים בתוככם.
ואיך זה קשור לעשייה שלנו?
לעיתים אנחנו מוצאים את עצמנו עושים פעולות שאחרים מבקשים מאיתנו או שאנחנו אפילו מתנדבים לעשות באופן אוטומטי ובלי שאנחנו באמת רוצים בכך. זה סך הכל מנגנון ששייך לעבר שלנו.
לדוגמא, אם בעבר לא ביצענו מה שההורה ביקש מאיתנו, היו לכך השכלות משמעותיות. קיבלנו ביקורת, התעלמות , אלימות. וכל אלו הביאו אותנו לפחד להיות אנחנו ולבחור כפי הרצון החופשי שלנו. המוח שלנו קיבע את התחושות האלו ולמעשה חווה את המצבים כיום כאילו הם שייכים לעבר.
כלומר אם מישהו מבקש מאיתנו לעשות דבר מה. המוח נזכר באותו עבר לא פשוט ואומר לנו באופן לא מודע: "כדאי לך לעשות את זה, אחרת יהיה כאן רע מאד". ואנחנו עושים...
והתוצאה כיום?
כמובן כעס גדול. יש בנו צד שניגש למשימות באופן אוטומטי וצד שאומר זה לא בסדר ולא צודק. חסרה כאן הבחירה החופשית שלנו. היכולת גם לסרב לפעמים. אלא שבלי הכלים המתאימים לניהול כעס יהיו בחיינו שני מצבים שכיחים: עשייה אוטומטית שמרגיזה ופוגעת בנו מאד מבפנים, ולעיתים גם התפרצות כעס שמטרתה לשמור עלינו מהעשייה הזו. "אני לא עושה את זה הבנתם!" זה הקצה השני והוא בעייתי משום שהוא פוגע באחרים.
אז מה עושים?
בסדנא לניהול כעסים אנחנו מקבלים כלי עבודה משמעותיים להתמודדות עם מצבים כאלו. יש דרך להעמיד גבול והיא איננה תוקפנית. יש אופציה לבחור גם אם באותו מקרה נראה שממש אין אפשרות אחרת. זה שייך לעבר ולא להווה.
ניהול כעס הוא תהליך לא ארוך שבו אנחנו לומדים ומיישמים כלים משמעותיים ומביאים לשינוי. הכעס לא כתוב לאף אחד ב DNA. הוא בסך הכל התנהגות שהיא תוצאה של נסיבות העבר שלכם. והתנהגות היא ברת שינוי!
עמית
למידע נוסף על הסדנאות לניהול כעסים לחצו כאן