לקוח מסוים שהיה בתהליך ניהול כעס סיפר לי על כך שהוא לא יודע מה לעשות עם הבת שלו. היא מתנהגת בחוצפה ובכעס ולא משנה כמה כעס הוא מפעיל כלפיה בחזרה, כל מה שהוא מקבל בחזרה זו התעלמות ועוד יותר התחצפות. הוא שאל אותי איזה טיפול יכול להתאים עבורה?
לאחר בירור קצת יותר מעמיק, התשובה שלי הייתה קצת לא צפויה עבורו. אולי היא לא צריכה כל טיפול? מדוע? הנה:
כעס הוא פורקן של רגשות
כשאדם עם בעיות ניהול כעסים מתפרץ בכעס, הוא למעשה פורק מטען רגשי שהצטבר בתוכו. כשהמטען הזה מספיק גדול, הוא איננו יכול להכיל אותו עוד ואז מספיק טריגר חיצוני קטן שיגרום להתפרצות כעס גדולה. זו הסיבה שפעמים רבות התפרצות הכעס איננה פרופורציונאלית לטריגר שהפעיל אותה. לסביבה זה נראה שמשהו לא הגיוני שעל דבר כזה קטן נגרמה התפרצות כזו גדולה.
האם ילדים עם בעיות כעס יכולים לדבר על רגשות?
זה שאנחנו המטפלים מבינים שיש כאן קושי ומחסור משמעותי בביטוי רגשי, לא אומר שהמטופל יודע כיצד לבטא את רגשותיו. רוב האנשים עם בעיות ניהול כעסים גדלו בבתים ובנסיבות לא פשוטות. המשותף לכולם והא שלא היה מקום לביטוי הרגשי והוא פעמים רבות נתקל בתגובה תוקפנית מצד ההורה. כך למד אותו מטופל בילדותו שזה פשוט לא בטוח עבורו לבטא את מה שהוא מרגיש.
דיכוי הביטוי הרגשי שלהם
כשכל ילד מגיע לעולם הוא מגיע עם חיבור ישיר את העולם הרגשי שלו ואל הביטוי שלו. תינוק מבטא את עצמו בבכי כשהוא רעב, עייף, מתוסכל, כואב וכדומה. כלומר שמנגנון ההבעה הרגשי קיים ופועל אצל כל רך נולד באופן מלא. וככל שאותו תינוק יתבגר הוא ילמד להמיר את הבכי בביטוי מילולי של אותם רגשות.
אולם, אלו שגדלו באותן נסיבות לא פשוטות שהביאו אותם בבגרותם להיות אנשים עם בעיות ניהול כעס, למדו לדכא את הביטוי הרגשי שלהם. חל שם שיבוש במהלך הטבעי של הביטוי הרגשי שמביא אותם בהווה למצב שהרגשות נאגרים ומתפוצצים בהתפרצויות כעס.
קושי בהעברת רגשות - העברה בין דורית
ומה קורה כשאותו אדם עם בעיות ניהול כעסים הופך להורה בעצמו? הוא איננו מבטא את הרגשות שלו בצורה מלאה והם פעמים רבות מצטמצמים לכעס, תסכול ועצבנות. ומה לומדים מכך הילדים שלו? כשהם צריכים לעבור משלב הבכי לביטוי הרגשי המילולי - הם לומדים לדכא בדיוק כמו ההורים שלהם את הביטוי הזה. וככל שהם יתבגרו חלקם יתחיל לבטא רגשות בהתפרצויות כעס בדיוק כמו ההורים שלהם. זהו מעגל ההעברה הבין-דורי.
מאחורי ילדה חצופה קיים קושי שלא קיבל מענה
והנה אותו לקוח מתמודד עם כעסים של ביתו והוא מרגיש חסר אונים ולא יודע מה לעשות? הוא ממוקד בילדה הבעייתית כשבעצם יש מקור להתנהגות שלה והוא כנראה בעיית ניהול הכעסים שלו. ככל שהוא ילמד לתקשר יותר את הרגשות שלו כלפי ביתו, כך היא תלמד כיצד לבטא את הרגשות שלה בצורה נכונה ומלאה יותר וכך גם ההתנהגות התוקפנית שלה תפחת באופן טבעי.
אתם מבינים? בבתים שיש הורה עם בעיות ניהול כעסים צריך לטפל קודם כל בהורה. הוא המחולל המרכזי של מה שאנחנו רואים אצל הילדים. אחד התפקידים המשמעותיים של כל הורה הוא לשמש מתוך רגשי עבור הילד. פשוט לשקף לו מה שהוא מרגיש באופן מילולי. ככל שאותו הורה עם בעיית ניהול כעסים, כלומר עם הקושי בביטוי רגשי, יעבוד על הביטוי הרגשי של עצמו, כך הוא יוכל לשמש מתווך טוב יותר עבור הילדים שלו.
זכרו כשהילדים שלנו מתנהגים בחוצפה או בכל התנהגות שאיננה מקובלת, הם למעשה מתנהגים את הרגשות שלהם. מאחורי ההתנהגות יש קושי או הצטברות רגשית שלא קיבלה מענה. ועלינו ההורים מוטלת האחריות לעזור לילדים להבין מה הם מרגישים ומה עובר עליהם.
מאחורי הקלעים - סיפורו של מטופל
כשניתחנו יחד את עולמו הרגשי של אותו לקוח, ראינו שהוא מצוי במשבר תעסוקתי. הוא הפך משכיר לעצמאי ויש עליו לחצים כלכליים הרבה יותר גדולים. הוא החל לעבוד בשעות לילה מאוחרות ולעיתים אפילו בסופי השבוע. וכל זה, בתחום עבודה שהוא איננו התשוקה הגדולה שלו. הוא בכלל רוצה לעבוד בתחום אחר אבל נגרר אחר העבודה והפרנסה שהפכו לחוצים הרבה יותר. את כל זה הוא שמר בבטן, לעצמו. וזה הביא להתפרצויות כעס שלו.
ואם נתבונן לרגע על ביתו. היא פשוט מרגישה שהוא חסר לה! הוא כל כך עסוק וטרוד בעבודה עד שהיא מרגישה שאין לה ולרגשות שלה מקום בחיים שלו. ולכן, ככל שהוא ילמד לנהל את הכעסים שלו ולבטא נכון יותר את עצמו, וככל שהוא יערוך שינויים בחייו התעסוקתיים, כך הוא יתפנה יותר גם לעולמה הרגשי של ביתו. ובמקום שינסה לשלוח אותה לטיפול התנהגותי שינוי ההתנהגות שלו יביא לרגיעה משמעותית אצל הבת.
אגב, אני לא אומר שהוא צריך לעזוב את עבודתו למרות שזו בהחלט אפשרות. אבל הוא בהחלט חייב קודם כל לשנות את סדר יומו כך שיתפנה לו יותר זמן עבור עצמו, עבור הזוגיות שלו וכמובן עבור ביתו.
עמית
רוצים גם אתם להיות מטפלים בניהול כעס?
Comments