רוב האנשים שמגיעים אליי לא אומרים “אני אדם כועס”. הם אומרים משהו אחר:“אני לא רוצה שהילדים יפחדו ממני.”“אני לא רוצה שכל ערב ייגמר בצעקות.”“אני לא רוצה שהבית יהיה מתוח כל הזמן.” כי האמת היא שהכעס במשפחה לא מרגיש כמו “בעיה טכנית”. הוא מרגיש כמו משהו שמחלחל לאווירה.הילדים דרוכים. בן או בת הזוג הולכים על ביצים. ואנחנו – מרגישים אשמה אחרי כל התפרצות, ומבטיחים לעצמנו שזה לא יקרה שוב. אבל זה קורה. למה דווקא בבית? הרבה אנשים מחזיקים את עצמם כל היום. בעבודה. מול לקוחות. מול מנהלים. אבל

אנשים עם בעיות כעסים לא חיים רק עם התפרצויות. הם חיים עם קושי פנימי מתמשך. עומס. מתח. תחושה שהמערכת תמיד דרוכה. לפעמים שואלים אותי: בעיות עצבים בגיל 40 האם זה קשור לעומס נפשי?  וברוב המקרים – התשובה היא כן. לא מדובר ב“עצבנות פתאומית”, אלא בשנים של עומס מצטבר שלא קיבל מענה. אז איך לזהות בעיות עצבים לפני שהן מחמירות? בואו נסתכל על כמה מאפיינים נפוצים. משימתיות שמייצרת דריכות מתמדת אנחנו אנשים מאוד משימתיים. לרוב גם פרפקציוניסטים. הכול צריך לעבוד כמו שצריך. אם כבר עושים – אז עד

הרבה אנשים לא מגיעים לסדנה “ביום רגיל”. הם מגיעים בזמן משבר. אחרי התפרצות כעס. אחרי ריב גדול. אחרי רגע שבו משהו יצא משליטה. ההתפרצות עצמה בדרך כלל קצרה. כמה דקות. לפעמים אפילו פחות. צועקים, אומרים מילים קשות, טורקים דלת. ואחר כך – שקט. זה עובר. חוזרים לשגרה. ולכן לפעמים זה מרגיש: זה היה רגע. זה חלף. לא כזה סיפור גדול. אבל מה באמת קורה שם? “זה היה מוצדק” – התחושה שמגנה עלינו הרבה פעמים אנחנו מרגישים שהכעס היה מוצדק. שמה שקרה באמת הצדיק את התגובה שלנו. נניח שמישהו זלזל בנו, לא

כשמדברים על כעס, הרבה פעמים חושבים על ההתפרצות. על הרגע שבו משהו יוצא משליטה.אבל מי שחי עם כעסים יודע שהבעיה האמיתית מתחילה הרבה לפני. אנחנו, האנשים עם הכעסים, לרוב לא אנשים רגועים מבפנים. גם כשכלפי חוץ אנחנו מתפקדים, עושים, מנהלים – בפנים יש מתח מתמשך. דריכות. תחושה שהמערכת אף פעם לא באמת נחה. הראש עובד, הגוף דרוך, ואין רגע אמיתי של שקט. אחריות, הצלחות וכישלונות – מקור מרכזי למתח רובנו אנשים שלוקחים המון אחריות על הכתפיים. בעבודה, בזוגיות, בהורות. כאלה שאפשר לסמוך עליהם. שמח

הרבה אנשים שואלים אותי איך אפשר להתמודד עם כעס אם הוא מתפרץ בשבריר שנייה. איך בכלל אפשר להירגע מכעס כשהכול קורה כל כך מהר. זו שאלה מצוינת. כי באמת, ברגע האמת זה מרגיש כאילו אין לנו שום סיכוי. משהו נלחץ בתוכנו, הגוף מגיב, והכעס יוצא לפני שהספקנו לחשוב. הכל קורה מאפס למאה בשבריר שניה.  אבל האמת היא שתהליך השינוי של הכעס לא עובד רק ברגע עצמו. הוא עובד בכמה רבדים שונים, בזמנים שונים. וכשמבינים את זה – פתאום יש הרבה יותר שליטה ממה שחשבנו. הרובד הראשון: לעצור הרבה לפני – לזהות הצטב

אחד הבלבולים הגדולים סביב כעס הוא המחשבה שהבעיה היא עצם הכעס. אבל זו לא האמת. כעס הוא רגש פנימי, טבעי ולגיטימי. כולנו כועסים. לפעמים בעוצמה חזקה מאוד. לפעמים לאורך זמן. הבעיה האמיתית מתחילה כשהכעס מתורגם להתנהגות תוקפנית – כזו שפוגעת באחרים, ולעיתים גם בנו. וכאן בדיוק נכנס טיפול בהתקפי זעם : לא בניסיון לבטל את הרגש, אלא בלמידה איך לעצור את ההתפרצות לפני שהיא גורמת נזק. כעס הוא רגש – תוקפנות היא התנהגות חשוב לעשות הפרדה ברורה.כעס הוא מה שמתרחש בפנים: תחושת תסכול, עלבון, חוסר א

אחת השאלות שעולות לא מעט בתחילת הדרך היא למה בכלל ללמוד ניהול כעסים בקבוצה. למה לא אחד על אחד? למה לא לבד, עם ספר או סרטונים? התשובה פשוטה: יש דברים שאפשר להבין באמת רק דרך אחרים. ובדיוק בגלל זה קבוצות קטנות לניהול כעסים  יוצרות שינוי עמוק, יציב ומוחשי. לראות את עצמנו דרך אחרים היתרון הראשון והמשמעותי ביותר בלמידה בקבוצה הוא היכולת לראות את עצמנו מבחוץ. לפעמים קשה לנו מאוד לזהות את הדפוסים שלנו כשהם קורים לנו. אנחנו בתוך הסיטואציה, בתוך ההצפה, בתוך הסיפור.אבל כשמישהו אחר בקבו

הסבל שהכעס גורם – הרבה לפני ההתפרצות אם אתם מתמודדים עם בעיות כעסים, אתם כבר יודעים דבר אחד: הכעס לא פוגע רק באחרים. הוא קודם כול פוגע בכם. אנשים עם כעסים חיים תחת עומס מתמשך. לחצים גדולים, אחריות כבדה, תחושה שהם מחזיקים הכול על הכתפיים. בעבודה, בזוגיות, בהורות – הם לרוב אלה שאפשר לסמוך עליהם. החזקים. היציבים. אלה שלא מתפרקים. אבל בפנים נוצר עומס רגשי גדול. רגשות שלא מקבלים מקום, עייפות מצטברת, מתח תמידי. וכשהכעס מתפרץ – אפילו לרגע אחד – הוא צובע הכול בשחור. ופה נוצר דיסוננס

זה לא קורה פתאום – זה מצטבר נסו לדמיין מצב בעבודה שלכם. נניח שיום שיום אתם צריכים להתמודד עם קולגה או בוס מסוים. כל פגישה איתו משאירה טעם לא נעים. הערה קטנה, חוסר הערכה, שינוי החלטות ברגע האחרון. שום דבר “דרמטי”. אבל כל פעם זה נרשם בפנים. בהתחלה אתם שותקים. אומרים לעצמכם שזה לא שווה תגובה. אחר כך מגיעות עקיצות קטנות בלב, תחושת תסכול, כיווץ בבטן. אתם חוזרים הביתה עצבניים, קצרי רוח, בלי להבין למה. ואז מגיע רגע אחד – אולי ישיבה, אולי מייל שנשלח בטון לא נעים – וזה מתפוצץ. קול עול

לא מחפשים להפסיק לכעוס – מחפשים שליטה רוב האנשים שמגיעים אליי לסדנאות לא מחפשים רק “להפסיק לכעוס" , הם מחפשים להחזיר לעצמם שליטה. הם מספרים על איך  הכול מתהפך מאפס למאה בשנייה אחת. משהו קטן שמישהו אומר או עושה – ופתאום הכעס משתלט. וזה בדרך כלל על שטות. אבל אז מגיעים האשמה והחרטה. והשאלה שחוזרת שוב ושוב: "איך שוב איבדתי שליטה?” וזו בדיוק התחושה הכי כואבת – לא הכעס עצמו, אלא אובדן השליטה על החיים שלנו ועל מערכות היחסים שלנו. זה לא הכעס על "השטות" – זה כעס שפורק הצטברות אנשים עם

התפרצויות כעס שמופיעות “פתאום” — והסיפור שמתחיל הרבה לפניו כשאנחנו חושבים על כעס, אנחנו נוטים להתמקד ברגע ההתפרצות: מה אמרו לנו, מה בן או בת הזוג שכחו, מה לא הלך בעבודה. אבל בעומק העבודה שלי אני מגלה פעם אחר פעם שהכעס הזה לא באמת שייך לרגע. הוא מתחיל הרבה קודם — לפעמים עשרות שנים אחורה — בילד קטן שמוצא לעצמו דרך לשרוד מציאות שקשה לו לשאת. ילד שמרגיש שאין לו מספיק שליטה, ולכן יוצר לעצמו הבטחה פנימית, נדר רגשי, שיגן עליו בעתיד. וכאן גם מתחילות לפעמים התפרצויות כעס שנראות לא קשו

איך תדע שיש לך בעיות כעסים? בעבר הייתי אומר לאשתי כל הזמן שהיא פשוט רגישה. טענתי שהכעס שלי הוא לא באמת בעיה – אלא שהיא זו שצריכה לטפל...

טכניקות לניהול כעסים – הרבה מעבר לנשימה עמוקה ניסיתם לנשום? לספור עד עשר? להשתלט על עצמכם? להיות מודעים?אולי זה עזר לכם לזמן מה – אבל אז...

טיפול בהתפרצויות זעם אצל מבוגרים כשאנחנו שומעים את הביטוי “התפרצויות זעם”, רבים חושבים על ילדים או בני נוער. אבל האמת היא שגם מבוגרים...

כעסים הם לא תמיד פיצוץ גדול. לפעמים הם מתבטאים בדברים הקטנים של היומיום: התור בסופר שלא זז, הילדים שמתווכחים באוטו בדרך לבית הספר, מייל...

פתרונות לניהול כעסים אנחנו, אנשים עם בעיות כעסים, בדרך כלל עוברים שלב ביניים שבו אנחנו מנסים לפתור את הכעס בכוחות עצמנו. אנחנו נשבעים...

אם יש תחום שבו הכעס שלנו נבחן יום־יום – זה בהורות. אנחנו אוהבים את הילדים שלנו יותר מהכול, אבל דווקא שם, בבית, מול הקטנים שלנו, הכעס...

כולנו מכירים את זה: פתאום מתחיל ריב, ואנחנו מרגישים איך משהו “נלחץ” בתוכנו. הכעס פשוט מתפרץ, כמעט באוטומט. בשבריר שנייה אנחנו כבר מרימים...

קרה לכם פעם שעמדתם בעבודה מול פרויקט חשוב, ופתאום מישהו אחר עיכב אתכם? עובד שלא עשה את החלק שלו בזמן, מנהל שלא אישר החלטה, או לקוח שהוסיף...

כשמדברים על כעס, לא מעט גברים מרימים גבה. חלק מאיתנו אומרים לעצמנו: “אני לא כועס, אני פשוט מתעצבן קצת”, או “זה עובר מהר, אז מה הבעיה?”....