טיפול בכעסים בזמן משבר – איך נראה הצעד הראשון בפועל

לפעמים לוקח שנים להודות שיש בעיה

הרבה פעמים טיפול בכעסים בזמן משבר מתחיל אחרי תקופה ארוכה מאוד של התנגדות. לפעמים לוקח חודשים, ולפעמים שנים, עד שאדם מצליח להגיד לעצמו בכנות: יש לי בעיית כעסים. לא כי הוא לא רואה שקורים דברים. הוא רואה. הוא יודע שהיו התפרצויות, שהוא אמר דברים שפגעו, שהיו רגעים שבהם הוא איבד שליטה. אבל להודות בזה באמת זה כבר סיפור אחר.

הסיבה היא שלהודות שיש לי בעיית כעסים לוחץ על אחת הנקודות הכי כואבות אצל אנשים עם בעיות כעסים: אשמה. הרבה פעמים בילדות נתנו לנו להרגיש שאנחנו לא מספיק טובים. שמשהו בנו מקולקל. אחרת למה מבקרים אותנו כל כך הרבה? למה מתעלמים מאיתנו? למה צועקים עלינו? למה פוגעים בנו?

ואז, כשבבגרות מישהו אומר לנו “יש לך בעיית כעסים”, משהו בפנים לא שומע רק הערה על ההתנהגות שלנו. הוא שומע שוב את התחושה הישנה: אני מקולקל. אני לא בסדר. יש בי משהו פגום. ושם מתחילה ההתנגדות.

למה אנחנו מתנגדים דווקא למה שיכול לעזור?

כשאומרים לנו שיש לנו בעיית כעסים, הרבה פעמים אנחנו מנסים להסביר למה זה לא נכון. “אני לא כועס סתם.” “הם מביאים אותי לזה.” “אם היו מקשיבים לי, לא הייתי מתפרץ.” “זה קורה רק כשעוברים את הגבול.” יש בזה לפעמים אמת חלקית, אבל מאחורי ההסברים האלה יש גם ניסיון להתרחק מהאשמה.

כי אם אני מודה שיש לי בעיית כעסים, זה מרגיש כאילו אני מודה שאני אדם רע. אבל זו בדיוק הטעות. בעיית כעסים לא אומרת שאתם אנשים רעים. היא אומרת שיש דפוס אוטומטי שפוגע בכם ובסביבה שלכם. והדפוס הזה בדרך כלל נבנה בעבר, מתוך כאב, ביקורת, פחד, חוסר ביטחון או תחושה שלא היה מקום למה שהרגשתם.

כשהמשבר כבר לא מאפשר להמשיך כרגיל

בדרך כלל ההתנגדות נשברת רק כשהבעיה מתגברת ומגיעה לנקודת משבר. לפעמים המשבר מגיע מהצד השני. בן או בת הזוג אומרים: “אני לא יכול לחיות ככה יותר. זה חייב להשתנות, אחרת ניפרד.” לפעמים זו כבר לא עוד שיחה קשה, אלא גבול ברור שמסמן שהקשר בסכנה.

לפעמים המשבר הוא אישי. אתם פשוט מבינים שסבל נורא לחיות עם הכעסים, עם הדריכות, עם הלחץ, עם האשמה שמגיעה אחרי כל התפרצות. מבחוץ אולי נראה שאתם חזקים, מתפקדים, מחזיקים הכול. אבל מבפנים אתם עייפים מאוד מהמחיר שהכעס גובה מכם.

ולפעמים המשבר מגיע דרך הילדים. פתאום אתם רואים שהם מתכנסים בתוך עצמם, נבהלים מהטון שלכם, או מתחילים לפתח בעיות כעסים בעצמם. הרגע הזה יכול להיות כואב מאוד, אבל הוא גם יכול להיות רגע של התעוררות.

אנחנו מרגישים הקלה, הצד השני נשאר פגוע

אחד הדברים שמבלבלים מאוד בתהליך של טיפול בכעסים הוא שהחוויה שלנו אחרי ההתפרצות שונה לגמרי מהחוויה של הסביבה. הרבה פעמים אחרי שהתפרצנו אנחנו מרגישים הקלה. כאילו כל המתח שהיה בפנים סוף סוף יצא. מבחינתנו, אחרי כמה דקות אנחנו כבר רוצים להמשיך הלאה.

אבל הצד השני לא נמצא באותו מקום. הוא נשאר פגוע, נעלב, מבוהל או סגור. לוקח לו זמן לחזור לעצמו. ואז אנחנו לא מבינים למה הוא עדיין מרוחק. הרי מבחינתנו זה כבר עבר. החוויה הזו גורמת לנו לחשוב שאולי זו לא באמת בעיה כל כך גדולה, והיא גם משתלבת עם האשמה שקשה לנו להכיל. אם נבין עד כמה הצד השני נפגע, נצטרך לפגוש את האשמה במלואה. וזה קשה מאוד.

משבר הוא גם פוטנציאל לשינוי

אבל משבר הוא לא רק סוף. משבר הוא שבירה של המצב הקיים, ומתוך השבירה הזו יכול להיווצר משהו חדש. הרבה אנשים מגיעים לטיפול בכעסים רק כשהם מבינים שאי אפשר להמשיך באותו מסלול. וזה רגע קשה, אבל הוא גם רגע חשוב מאוד.

אז טיפול בכעסים בזמן משבר איך מתחילים? הצעד הראשון הוא הכרה. לא הכרה בזה שאנחנו אנשים רעים, אלא הכרה בזה שיש דפוס שפוגע קודם כול בנו, וגם באנשים שאנחנו אוהבים. הכעס גורם לנו לסבל, לאשמה, ללחץ, לבדידות, ולתחושה שאנחנו שוב ושוב מאבדים את מה שהכי חשוב לנו.

לא חופרים בעבר — עובדים עם ההווה

חשוב להבין שהדפוס הזה הוא הרבה פעמים תוצר של עבר מסוים, אבל אפשר לשנות אותו היום. אנחנו לא צריכים להיכנס לחפירה פסיכולוגית ארוכה בכל נסיבות הילדות כדי להתחיל שינוי. אפשר לעבוד עם הכאן והעכשיו: עם התוצאה של אותן נסיבות, עם האוטומטים שמפעילים את הכעס היום, ועם המצבים שבהם הכעס יוצא בחיים האמיתיים.

בסדנה אנחנו בודקים מה קורה ברגעים האלה: מה הפעיל אותנו, איזה רגש היה מתחת לכעס, מה הצד השני חווה, ואיזו תגובה חדשה אפשר לבנות במקום התגובה האוטומטית.

למה אי אפשר לפתור את זה לבד?

אחרי ההכרה מגיע הצעד השני: לקבל כלים חיצוניים. אי אפשר באמת לטפל בכעס רק בכוחות עצמנו. בדרך כלל, כשאנחנו מנסים לבד, אנחנו מתמקדים רק בלנסות לעצור את הכעס. אבל אם רק עוצרים ולא לומדים לפרוק אחרת, הרגשות ממשיכים להצטבר. ואז בסוף מגיע פיצוץ גדול יותר.

טיפול בכעסים אמיתי לא מלמד רק איך “לא להתפרץ”. הוא מלמד איך להבין את מה שנמצא מתחת לכעס, איך לדבר אותו נכון, איך להרגיע את האוטומטים שמפעילים אותנו, ואיך לבנות דרך חדשה להגיב.

וזה הצעד הראשון בפועל: להכיר בזה שיש בעיה, להבין שהיא לא אומרת שאנחנו מקולקלים, ולקבל כלים שיעזרו לנו לשנות את הדפוס. משם מתחיל שינוי אמיתי.

עמית