ניהול כעסים בעבודה – שליטה עצמית בסביבה מקצועית

כעס הוא רגש סלקטיבי. הוא לא יוצא בכל מקום באותה צורה. יש מקומות שבהם הוא כמעט לא יוצא בכלל, ויש מקומות שבהם הוא יוצא בצורה גולמית, חזקה, כמעט בלי פילטרים. בדרך כלל הכעס יוצא במקומות הבטוחים שלנו. מקום בטוח הוא מקום שבו אנחנו מרגישים שאין השלכות, או שיש השלכות מועטות. לכן הרבה פעמים הכעס יוצא דווקא בזוגיות או מול הילדים. כל עוד הצד השני לא מסמן גבול ברור – זה מרגיש בטוח.

בעבודה זה כבר משתנה מאדם לאדם. עבור חלק מהאנשים, מקום העבודה הוא מקום בטוח מאוד. אם אתם בתפקיד ניהולי בכיר, אם אתם עצמאים, אם אתם בעלי העסק או בעלי החברה – ייתכן מאוד שהעבודה היא מקום שבו הכעס יוצא בצורה ישירה יותר. הרי לא באמת יכולים לפטר אתכם בקלות, ולפעמים אין מי שיעצור אתכם. ואז הכעס יכול לצאת בצורה גולמית יותר: קול חד, ביקורת קשה, דיבור תקיף מדי, או התפרצות מול עובדים, ספקים או לקוחות.

אבל עבור אנשים אחרים העבודה היא לא מקום בטוח. ואז קורה בדרך כלל אחד משני דברים.

.

כשהכעס לא יוצא בעבודה

האפשרות הראשונה היא שהכעס לא יוצא בכלל במקום העבודה. בעבודה כולם יגידו עליכם שאתם האנשים הכי רגועים, נחמדים וסבלניים שהם מכירים. אתם מתפקדים, מחייכים, בולעים, ממשיכים הלאה. אבל הכעס לא נעלם. הוא רק לא יוצא שם.

ואז הוא יוצא במקום אחר. אולי בכביש, כשמישהו חותך אתכם. ואולי בעיקר בבית – מול בני הזוג, הילדים, האנשים שהכי קרובים אליכם. שם המקום בטוח יותר, ושם כבר אין כוח להחזיק. זה לא אומר שהבית הוא הבעיה. זה אומר ששם הכעס סוף סוף מצא מקום לפרוק.

כשהכעס יוצא בצורה סמויה

האפשרות השנייה היא שהכעס כן יוצא בעבודה, אבל לא בצעקות ברורות. הוא יוצא בצורות נסתרות יותר: עקיצות, ציניות, ביקורתיות, התעלמות, שתיקות, טון מזלזל, או הערות שנראות “מקצועיות” אבל בעצם יש בהן הרבה תוקפנות.

זו דרך לפרוק כעס בלי להראות אותו באופן ברור. כאילו הכול ענייני. כאילו זו רק הערה מקצועית. אבל בפנים יש שם מטען רגשי. יש תסכול, חוסר הערכה, תחושה שלא מקשיבים לנו, אולי תחושה שמישהו מפריע לנו להצליח או מעכב אותנו במשימה.

וזה בדיוק המקום שבו צריך לדבר על כעסים במקום העבודה. כי גם אם הכעס לא נראה כמו התפרצות, הוא עדיין משפיע. הוא משפיע על האווירה, על היחסים, על התפקוד, ועל הדרך שבה אנשים חווים אותנו.

מה באמת קורה שם מבחינה רגשית?

האמת היא שזה לא כל כך משנה איפה הכעס יוצא – בבית, בעבודה או בכביש. בתהליך של ניהול כעסים בעבודה אנחנו רוצים ללמוד לטפל בכל צורות הכעס ובכל הזירות. הבסיס הוא תמיד רגשי. להבין מה באמת קרה שם.

כי מה שנראה בעבודה כאילו הוא ענייני לגמרי – הוא כמעט תמיד גם רגשי. בעבודה יש אנשים. ואנשים הם לא רק בעלי תפקידים. הם גם ישויות רגשיות. גם מנהל מרגיש. גם עובד מרגיש. גם לקוח מרגיש. גם אנחנו מרגישים. ולכן כשמישהו מאחר עם משימה, לא עונה למייל, משנה החלטה, או מבקר אותנו מול אחרים – זה לא רק “עניין מקצועי”. זה גם מפעיל משהו בפנים.

לדוגמה, נניח שעובד בצוות שלכם לא העביר בזמן חומר שהייתם צריכים כדי לסיים מצגת. מבחוץ זו בעיה מקצועית פשוטה: הוא איחר, ואתם לא יכולים להתקדם. אבל בפנים זה יכול להפעיל הרבה יותר מזה. אולי אתם מרגישים שהוא לא מכבד את הזמן שלכם. אולי אתם מרגישים שאתם שוב צריכים לרדוף אחרי אנשים. אולי זה לוחץ על המקום המשימתי שלכם – התחושה שאם משהו לא מתקתק כמו שצריך, הכול עלול להיכשל.

במצב כזה הכעס יכול לצאת במשפט כמו: “כמה פעמים צריך לבקש ממך משהו פשוט?” או “אי אפשר לסמוך פה על אף אחד”. זה אולי נשמע כמו ביקורת מקצועית, אבל בפועל זו תקשורת תוקפנית.

.

איך אפשר לנהל את זה אחרת?

האם אפשר לדבר רגשות במקום העבודה? כן. אולי לא תמיד בצורה ישירה כמו בבית, אבל בהחלט אפשרי. זה לא אומר שצריך לומר לעובד: “נפגעתי ממך”. לפעמים זה לא מתאים להקשר המקצועי. אבל אפשר לנהל את זה אחרת.

במקום לתקוף, אפשר להגיד: “אני צריך את החומר עד שעה מסוימת כדי לעמוד בלוחות הזמנים. כשזה מתעכב, זה יוצר אצלי לחץ ופוגע בהתקדמות של כל המשימה. בוא נראה איך אנחנו מוודאים שזה לא קורה שוב.”

שימו לב מה קורה כאן. יש גבול ברור. יש דרישה מקצועית. אבל אין השפלה, אין הקטנה, אין התקפה. אנחנו לא מוותרים על המשימה, אבל גם לא שופכים את הכעס על הצד השני. זו בדיוק המהות של ניהול כעסים בעבודה: לא להפוך לרכים מדי, לא לוותר על סמכות, אלא ללמוד לנהל את הכעס כך שהוא לא יפגע באנשים ובמערכת היחסים המקצועית.

כשמבינים את השורש, השליטה חוזרת

בסופו של דבר, כעסים במקום העבודה הם לא רק בעיה של “שליטה עצמית”. הם סימן לכך שמשהו רגשי הופעל. לפעמים זו משימתיות. לפעמים תחושת חוסר כבוד. לפעמים פחד מכישלון. לפעמים עומס שהצטבר יותר מדי זמן.

כשאנחנו לומדים לזהות את זה, להבין את השורש, ולבנות צורת תקשורת חדשה – משהו משתנה. הכעס כבר לא חייב לצאת בצעקות, בעקיצות או בשתיקות. אפשר להציב גבול, לדרוש מה שצריך, להוביל אנשים, ועדיין להישאר רגועים וברורים.

וזה בדיוק מה שאנחנו לומדים בסדנה. איך לזהות את האוטומטים שמפעילים כעס, איך להבין מה באמת קורה שם מבחינה רגשית, ואיך לבנות תגובה אחרת – גם בבית, גם בזוגיות, גם בהורות, וגם בעבודה.

עמית