לנו הכעסנים יש עניין משמעותי עם הצלחות וכישלונות. זו הסיבה שאנחנו משקיעים המון, אבל המון מאמצים על מנת שנצליח במשימות וביעדים שאנחנו מציבים לעצמנו. החל מלהגיע בזמן לפגישה או ארוחה משפחתית ועד ביצוע מושלם של משימות בעבודה ובבית. כשדברים לא מסתדרים לנו כמו שאנחנו רוצים, זה מביא כמובן גם לכעסים. ומה לגבי עצם התעסוקה עצמה? האם עצם העובדה שאנחנו לא עובדים משמעותה שאנחנו נכשלים כרגע? הנה:
מדוע אנחנו רגישים להצלחות וכישלונות?
הסיבות לכעסנות בדרך כלל נעוצות בעבר שלנו. יש ביננו כעסנים שחוו ביקורת, השפלות, התעלמות ואפילו אלימות פיסית. ומה כל כל אלו אם לא שידור מתמשך של כישלון? יש בינינו גם כאלו שהנסיבות גרמו להם לקחת תפקיד של אחריות כלפי האחים או ההורים שלהם וזה חייב אותם תמיד להיות בסדר, תמיד להצליח.
בכל אחת מהנסיבות התפתחה אצלנו רגישות גבוהה להצלחות וכישלונות. אנחנו פשוט לא מסוגלים לקבל מצב שבו דברים יכשלו ולכן כשזה מרגיש לנו שזה הולך לכיוון הזה אנחנו מתחילים להפעיל כעסים.
כעס על עצמנו או כעס על אחרים שנראים לנו כמי שמכשילים את המשימה כרגע.
שלח כבר את הנתונים!
נניח שאתם צריכים לשלוח דו"ח בעניין מסוים בעבודה ולצורך כך אתם זקוקים למידע ממחלקה אחרת אלא שאותו אדם במחלקה הזו, מתעכב במסירת המידע ולכן הגשת הדו"ח שלכם מתעכבת. זה לא משהו דחוף במיוחד אבל ככל שיעבור הזמן יתחילו גם הכעסים נכון? אותו אדם ייתפס בעיננו כסוג של אויב וכמי שמכשיל את המשימה שלכם. במצב הזה תתחילו להפעיל את הכעס מול אותו אדם, מול המנהל שלו, המנהלת שלכם. זה יהפוך אולי למשהו אובססיבי להשיג את המידע הזה. אולי לעקוף את אותו אדם או להשיג את המידע בעצמכם בדרך אחרת?
מה שמניע את ההתנהגות הזו היא החשש הלא מודע מכישלון. יש לו משמעות רגשית קשה עבור הכעסנים. זהו שחזור רגשי של אותם מצבים מן העבר שלכם שהביאו לביקורת, להתעלמות, לאלימות וכד'.
ומה בזמן שאנחנו לא עובדים?
גם למצב של חוסר תעסוקה יש פרשנות לא מודעת אצל רבים מאיתנו ככישלון. זהו מצב שיכול לעלות אצל כל אדם ולא רק אצל כעסנים אלא שאצלנו הכעסנים המנגנונים האלו מוגברים מאד ועובדים שעות נוספות. אנחנו מתרגמים את הכישלון כמשהו מהותי - שמשהו בנו, במי שאנחנו לא בסדר ולכן כנראה נותרנו ללא עבודה.
גם זה שחזור לא מודע של רגשות העבר שלנו.
אולי זה בגללנו?
אתם יכולים לדמיין אדם שמופטר ולא מרגש אשם? אולי המנהלת החדשה רוצה לעבוד עם האנשים הקרובים לה ולכן היא החליפה אתכם? אולי מצב העסק לא טוב ויש צורך לפטר מסיבות כלכליות והתפקיד שלכם, לא אתם, מצוי קצת יותר למטה בסדר העדיפויות? אולי החברה עושה מהלך אסטרטגי ומשנה כיוון ולכן אין צורך יותר בתפקיד שלכם?
יש כל כך הרבה אפשרויות רק שאנחנו הכעסנים רואים רק אחת - אלו אנחנו! זה בגללנו!
מה אפשר לעשות?
לראות את התמונה הגדולה. פעם היה אצלי אדם אמיד שחי בחרדה שהעסק שלו יתמוטט. הוא עשה קישור כמו רבים מאיתנו הכעסנים בין ההצלחה הכלכלית שלו לבין הקיום שלו כאדם. שאלתי אותו באחד המפגשים שלנו מה יקרה אם באמת הכל יתמוטט? מה יישאר שם? תחילה הוא אמר שכלום משום הקישור השגוי שמה שמגדיר אותנו הם גורמים חיצוניים אבל אז הוא הבין וענה: "תכלס יש לי אותי! אני הקמתי את העסק הזה ואני אוכל להקים גם עסק חדש". זה מקום מאד בטוח להבין שיש לנו אותנו ולהבין שלא העבודה, הבית, הרכב מגדירים את מי שאנחנו.
נכון, זה לא פשוט להיות בלי עבודה ובטח בתקופת אי הוודאות ששוררת כרגע בארץ ובעולם ועם זאת, המחסור בעבודה לא מגדיר את מי שאתם. אתם עדיין אותם אנשים נפלאים, עם לב רחב וחוש הומור מפותח. בני זוג ו/או הורים מצוינים למשפחתכם. זכרו זאת גם בתקופה המאתגרת הזו.
בסדנא לניהול כעס אנחנו עובדים בצורה משמעותית עם מנגנון החלה והכישלון שמפעיל את הכעס. למעשה, זו נקודת המפנה של התהליך.
מאחל לכולנו ימים שלווים ובריאות!
עמית
למידע על הסדנאות לניהול כעס לחצו כאן
לשאלון מבוסס מחקר מדעי לבדיקת רמת הכעס שלכם לחצו כאן