איזה כשלון אני

אתם נוסעים בכביש המהיר ועסוקים במחשבות שלכם ולאחר כמה שניות של נסיעה אתם מבינים שהרגע פספסתם את הפניה ימינה אל היעד שלכם. מה יקרה לכם באותם רגעים? תתעצבנו? תכעסו? תאשימו את עצמכם ? ואם פתאום מתחיל פקק בגלל תאונה בהמשך הדרך? אולי הנהגים אשמים? אם אתם כעסנים סביר להניח שאשמה שתהיה שם בכל מקרה – כלפי חוץ או כלפי פנים.

הכישלון הפנימי

אשמה היא רגש שמחובר בדרך כלל לתחושת כישלון פנימית. כשאנחנו מרגישים אשמים אנחנו למעשה מקשרים בין אירוע שהתרחש כמו הפספוס של הפניה או הפקק, לבין התוצאה השלילית שלו , כמו העיכוב להגיע אל היעד בדוגמא שלנו. אלא שאצל כעסנים המנגנון הזה מוגבר מאד. לא נכנס כרגע לנסיבות העבר של הכעסנים, אלא רק נאמר שבילדותם הם חוו אשמה ותחושת כישלון באופן מתמשך והדבר גרם להם לחוש בדידות וכאב. אלו תחושות קשות עבור ילד ולמעשה מתפתחת עם הזמן רגישות גבוהה מאד (!) לכישלון משום שהוא מחזיר אותם באופן לא מודע אל אותו עבר כואב.

להימנע בכל מחיר מכישלון

חלק משמעותי של הכעסים בבגרות הוא למעשה ביטוי של התסכול והפחד מהכישלון שכרגע התרחש. לכן הכעסנים עסוקים מאד בלהצליח ובעיקר בלהימנע מכישלון . בכל מחיר והביטוי שזה מקבל הוא בכמה מאפיינים מאד שכיחים:

1. שהם נוטים לקחת על עצמם הרבה משימות של עשייה ונוטים לאמר כן כמעט לכל בקשה – הסיבה היא שהם מבקשים בכך לקבל אישור חיובי. עצם נטילת המשימה על עצמכם היא כבר סוג של הצלחה נכון?

2. שהעשייה נוטה להיות בלעדית – בתקופת הכעסים שלי לא הייתי מאפשר לאף אחד להתקרב אל המטבח בזמן שאני מבשל ובכלל עושה המון משימות לבד. מדוע? משום שכשאתה עושה הכל בעצמך, אתה לא חולק בקרדיט החיובי של המשימה ואתה גם מבטיח את ההצלחה שלה. הצלחה היא הצד השני של הכישלון ואת זה אתה רוצה להבטיח לעצמך.

3. שהעשייה היא במאמץ של 200% בכל משימה – שוב על מנת להבטיח את ההצלחה שלה. כישלון הוא לא אופציה ולכן בכל משימה, קטנה כגדולה צריך להשקיע מאמץ רב. גם אם מדובר על להגיע לארוחת ערב משפחתית בזמן וגם אם מדובר בלהגיע לטיסה בזמן. הן חשובות באותה המידה ולכן מידת ההשקעה בהצלחה היא תמיד גבוהה ללא קשר לעניין עצמו.

אשמה היא רגש שמכביד. אם אנחנו טעינו בפניה אז נכעס על עצמינו, ואם העיכוב התרחש בגלל הפקק שנוצר מהתאונה בהמשך הדרך, אז האשמה תופנה כלפי חוץ . כלפי הנהג האידיוט שגרם לתאונה או כלפי המשטרה שלא מפנה את הרכבים מהר מספיק. בכל מקרה התוצאה היא הכישלון להגיע אל היעד שלנו.

שינוי

כישלון ואשמה הם מנועים משמעותיים מאד של הכעס וכשאנחנו מתחילים להבין את המנגנונים האוטומטיים שמפעילים אצלנו כעסים, אנחנו יכולים להתחיל ולשלוט בהם ואפילו לשנות אותם. לפעמים זה מרגשי שהם תמיד היו שם משום שהם איתנו מאז הילדות, לפעמים מגיל צעיר מאד. אני מזכיר תמיד שכעס הוא לא גנטי – הוא התנהגותי ונלמד והוא בר שינוי על ידי שינוי בדפוסי ההתנהגות שלנו. והכלים של הסדנא לניהול כעסים עושים בדיוק את זה.

עמית

למידע נוסף על הסדנא לניהול כעסים לחצו כאן