לפעמים זה לוקח שנים להודות שיש לך בעיה של ניהול כעסים. ככעסן שלעבר לקחו לי בערך ארבע שנים להודות בפני אשתי שאני מודה שיש לי בעיה של כעסים. אבל עד שטיפלתי בכעס עברתי דרך של שנה וחצי נוספות בניסיונות לטפל בכך גם בעצמי. ניסיתי פשוט לעצור את ההתפרצויות וזה עבד לזמן קצר עד ששוב זה היה חוזר ובעוצמות גדולות עוד יותר. הנה:
כעס הוא פורקן של רגשות
הסיפור האמיתי מאחורי הכעס הוא שכעס הוא למעשה פורקן של רגשות. אנחנו צוברים מטען רגשי במהלך הזמן וכשהוא מגיע לרמה שכבר קשה לנו להכיל, אנחנו חייבים לפרוק אותו וזה יוצא לנו דרך כעס. זו הסיבה שחלק גדול מהכעסנים נרגע יחסית מהר ויכול לחזור למצב רגיל תוך דקות לפעמים. המטען שהצטבר פשוט התפרק.
נניח שהיה לכם יום קשוח. בבוקר היו פקקים בדרך לעבודה, במשך היום עבדתם בלחץ גדול וברצון להספיק כמה שיותר משימות ותוך כדי יום העבודה גם התעורר קונפליקט עם איזה לקוח לא מרוצה. הוא דיבר בצורה לא נעימה אליכם אבל נאלצתם לבלוע את "הצפרדע" משום שהוא לקוח חשוב ולא רציתם לקלקל את מערכת היחסים איתו. ואז בדרך הביתה גם אמא שלכם התקשרה לספר לכם כמה קשה לה המצב שבו היא סגורה כבר ימים ארוכים בבית בגלל הקורונה.
והנה הגעתם הביתה ואתם טעוני מכל היום האורך שעבר עליכם. עכשיו, כל מה שצריך זה "ניצוץ" קטן שיעיר את המטען שהצטבר אצלכם כל היום. איזה כוס שלא שמו במקום, הילד שלכם שדווקא היום מתעקש לא להתקלח או בני/בנות הזוג שלכם שאומרים מילה לא במקום. הכעס יצא החוצה ויפרוק יחד איתו את כל מה שעברתם במשך היום. זה גם מה שמסביר מדוע פעמים רבות הכעס הוא לא בפרופורציה על מה שקרה. אתם פשוט פורקים הצטברות הרבה יותר גדולה מהאירוע עצמו שגרם לה.
אני אטפל בעצמי
כמו שכתבתי בפתיח, זה יכול לקחת שנים עד שאנחנו לוקחים אחריות ומוכנים בכלל להודות שיש לנו בעיה של כעסים. ואז מגיע שלב שבו אנחנו מנסים לעשות טיפול עצמי. ומה אנחנו יכולים לעשות בדרך כלל? אנחנו מבינים שבעיה היא ההתפרצות אז אנחנו פשוט מנסים לעצור אותה נכון? וזה מצליח. פעם אחת, פעמיים אולי אפילו שלש. אבל מה קורה עם המטען הרגשי שהצטבר שם? הוא מחפש פורקן נכון? אין לו לאן לצאת ולכן בפעם הרביעית כבר לא תוכלו להכיל ולעצור את ההתפרצות והיא תצא אפילו בעוצמה חזקה יותר. זה יכול להרגיש מאד מתסכל.
טיפולים אחרים
בשלב הבא אולי תנסו לטפל באמצעות גורם חיצוני מתחום כללי יותר. זה יכול טיפול פסיכולוגי או אפילו טיפולים אלטרנטיביים. כעסנים רבים מנסים לטפל בכעס דרך NLP . לכל השיטות יש תועלת כמובן לחיים שלכם. בטיפול פסיכולוגי תתחברו בצורה טובה אל העבר שלכם ובכלל אל העולם הרגשי וב- NLP תתחברו אל שורשי העבר הרגשיים שלכם ואל המנגנונים שהם הותירו בכם כאנשים בוגרים. כולם טובים כמובן, אלא שבניהול כעסים אנחנו צריכים כלים מעשיים ותוכנית עבודה פרקטית. ההבנות הרגשיות כשלעצמן אינן יכולות לספק פתרון מקיף ויסודי לבעיית הכעס.
אז מה עושים בניהול כעסים
לפעמים נצטרך לעבור דרך לפני שנגיע לתהליך של ניהול הכעסים. רק כשאתם בשלים לעשות את התהליך, הוא יעבוד עבורכם ביעילות רבה מאד. למעשה המנבא המחקרי הכי טוב להצלחה של תהליך ניהול כעס הוא רמת המוטיבציה שלכם לעשות שינוי. זאת משום שאתם אלו שצריכים להפעיל את הכלים שהתהליך מעניק לכם.
בניהול הכעס עצמו אנחנו עובדים ומתרגלים שני מימדים עיקריים :
1. התקשורת הרגשית - אני מניח שאמרו לכם פעמים רבות שזה לא מה אתם אומרים אלא איך אתם אומרים זאת. על "האיך" הזה אנחנו עובדים. לומדים להבין מה אנחנו מרגישים ומתרגלים כיצד להביע זאת בצורה נכונה וכזו שתגרום לצד השני להבין אתכם בצורה מלאה ללא הדרמה.
2. האוטומטים שמפעילים את הכעס - כעס לא יוצא בכל רגע. יש לו טריגרים שמפעילים אותו. כעסנים רבים כועסים שלא מבינים אותם וכשלא רואים אותם. הם גם לוחמי צדק גדולים ואי צדק גם הוא מפעיל את הכעס. הם גם לוחמי חופש ולא אוהבים שאומרים להם מה לעשות וחלק גדול מהם הם פרפקציוניסטים וכועסים כשמשהו משתבש בדרך. הם גם נוטים לקחת המון אחריות על הכתפיים ונוטים להרגיש /שהם לבד, שאף אחד לא עוזר ולפעמים גם לא מעריך את המאמצים הגדולים שלהם. אלו רק דוגמאות כמובן שמראות כיצד כעס יוצא היום באופן אוטומטי כשאנחנו נפגשים באחד מהמצבים האלו. את האוטומטים האלו אפשר לשנות. גם זה דורש אימון ותרגול מעשי למוח שלנו שמתרגל לאוטומטים חדשים ומרגיעים הרבה יותר.
כשעובדים על שני המימדים האלו יחד (התקשרות והאוטומטים) - נוצר השינוי המשמעותי. כל שצריך הוא לקבל את הכלים המתאימים ולהתאמן עליהם ואת זה בדיוק אנחנו עושים בסדנא לניהול כעס. המוח הוא איבר גמיש מאד ולכן לוקח לו זמן קצר יחסית להתרגל למצב החדש והמרגיע.
עמית
למידע על הסדנאות לניהול כעס לחצו כאן
לבדיקה מבוססת מחקר של רמת הכעס שלכם לחצו כאן