זהו עניין שכיח מאד שכעסנים הם גם אנשים שאוהבים מאד להיות בשליטה. לכן פעמים רבות הכעס יוצא במצבים שבהם אתם מרגישים חסרי אונים וחסרי שליטה. זה יכול להיות אם הילדים שלכם לא עושים מה שביקשתם, או שבן/בת הזוג עושים משהו בניגוד לרצון שלכם או אפילו כשאתם תקועים בפקק מעצבן שלא בשליטתכם. בכל פעם שהדברים יוצאים מההחלטה והשליטה שלכם, הפונטציאל לכעס ולהתפרצות תוקפנית גדל בצורה משמעותית. הנה:
שורשי השליטה
פעמים רבות כתבתי על נסיבות העבר של כעסנים. כולנו גדלנו בבתים לא פשוטים. זה לא אומר שאנחנו מאשימים את ההורים אלא שגדלנו בנסיבות שגורמות לנו כיום להיות כעסנים. היו שם נסיבות שבגדול גרמו למרביתנו לעבור מהנתיב הטבעי של חיינו אל התלם שהתוו הנסיבות. אם היה לנו הורה כעסן בבית אז ההיינו צריכים לרצות אותו ולעשות מה שהוא אומר ולא מה שאנחנו רוצים. לקוח אחד סיפר לי שבזמן הצהרים כשאביו היה נח אסור היה לו להשמיע קול. הוא רצה לשחק עם אחיו אבל נאלץ לשבת בדומיה בחדרו ולהעסיק את עצמו בדברים שלא רצה. הוא היה למעשה תחת שליטה של הרצון העז של אביו נכון?
לעיתים הנסיבות הן פסיביות. ההורה לא דרש דבר אבל היה במצב שאילץ אותנו הכעסנים לעבור אל התלם. לקוחה אחרת סיפרה שאימה הייתה שרויה בדיכאון לאורך ילדותה (של הלקוחה) ובמהלכה נאלצה לטפל בה ולקחת אחריות על טיפול במשק הבית ואחיה הקטן במרום אימה. גם כאן הדברים לא היו בשליטתה.
זו הסיבה שכעסנים רבים רגישים מאד לחוסר אונים ולמצבים שבהם נראה להם שאחרים כופים עליהם מה לעשות.
מה שהפעיל אצלי את הכעסים
כשבני הבכור נולד, התפרצו הכעסים שלי בצורה משמעותית. זה לא שהם לא היו שם קודם לכן אלא שהעוצמה שלהם התגברה שאופן משמעותי עד שהפכה לבעיה של ממש בחיי. הסיבה הייתה שלא ידענו בזמנו שהוא רגיש ללקטוז ואשתי שאכלה מוצרי חלב, פשוט העבירה לו את הלקטוז דרך חלב האם שלה. התוצאה הייתה שהוא היה מתעורר המסכן שמונה פעמים בלילה, כנראה מכאבי בטן בלתי פוסקים. אלא שאני פגשתי את חוסר האונים והשליטה שלי. המצב אילץ אותי לקום פעמים רבות בכל לילה והפגיש אותי עם כעסים הולכים ומתגברים כתוצאה מכך.
תחילה אשתי הייתה שואלת אותי מדוע אני כועס כל כך? והשבתי שזה קשור לעייפות. אז היא אפשרה לי לישון הרבה יותר אבל הכעסים עדיין היו שם. מדוע כי זו לא הייתה רק השינה. זה הפגיש אותי עם המצב שבו אני חסר שליטה לחלוטין. בכלל אם תחשבו על זה, לידה של ילד ובפרט ילד ראשון מפגישה אותנו עם סדר יום שהוא, הזאטוט קובע וזה ממש לא פשוט אם יש לכם שורשים של נסיבות כעסניות.
אז מדוע אנחנו כל כך אוהבים של השליטה?
אחת הסיבות המרכזיות היא שהמצבים חסרי האונים שאנחנו פוגשים כיום מפעילים אצלנו באופן לא מודע זיכרונות רגשיים מן העבר ואנחנו ממש לא רוצים לחוות אותם שוב. לכן, אנחנו לקוחים את העניים לידיים שלנו. כשאנחנו הם אלו שמחליטים, אנחנו מבטיחים לעצמנו שלא נהיה יותר חסרי אונים ושליטה. זה מעניק לנו ביטחון וודאות. זו הסיבה שכעסנים רבים עובדים בתפקידים שיש בהם מרחב גדול מאד של חופש פעולה וקבלת החלטות. וכשמדובר במרחב הביתי, אנחנו שונאים שאומרים לנו מה לעשות ונלחמים על הרצונות שלנו בחירוף נפש. חלק גדול מאיתנו בסופו של דבר מבצע את מה שמבקשים מאיתנו אבל זה כרוך בכעסים רבים ולפעמים גם עוצמתיים.
אז מה עושים?
משנים תפיסות עולם. כפי שציינתי קודם לכן את הכעס מפעילים זיכרונות רגשיים אוטומטיים מן העבר ובתהליך ניהול כעסים אנחנו מתאמנים בהווה על תפיסות עולם חדשות ומרגיעות שמחליפות את אותן תפיסות שמקפיצות כיום כעסים באופן אוטומטי. זהו תהליך הדרגתי ויש לו כלים מאד יעילים.
תחילת הדרך היא תמיד בהכרה ובהחלטה לעשות שינוי.
עמית
למידע על הסדנאות לניהול כעס לחצו כאן
לבדיקת רמת הכעס שלכם על שאלון מבוסס מחקר לחצו כאן
למידע על הסדנא לניהול כעס לתושבי החוף המערבי בארה"ב לחצו כאן