כבכל שנה, תקופת החגים היא זמן טוב לנוח ולהירגע מהיום יום. היא מלאה בימי חופשה ובזמן לנוח ולבלות עם המשפחה. יחד עם זאת, התקופה הזו יכולה להציף אצלכם גם רגשות חבויים ולהביא את הגוף והנפש אל הסף שבו יתפרצו החוצה גם כעסים ותוקפנות. בכתבה הזו, אני רוצה להסביר לכם מדוע עולים הכעסים דווקא בחגים ומה הכלים שאתם יכולים להיעזר בהם על מנת לעבור אותם בצורה רגועה.
בואו נראה קודם כל מדוע צפים ועולים כעסים דווקא בתקופת החגים:
תקופה לחוצה של הכנות
הייתם בקניות בשבוע האחרון? ראיתם את כמות האנשים הגדולה? את התורים בקופות? במחלקות הבשר והדגים? יש אווירת חג באוויר ויחד עם זאת, היא יכולה גם להלחיץ. צריך להספיק לקנות, לבשל, לנקות, לארגן, לתאם, לבחור מתנות, לדאוג לבגדי חג... רשימה ארוכה של מטלות ומשימות שצריך לבצע בנוסף למשימות היום יום הרגילות . העומס החריג הזה יכול ליצור מצבי עייפות, לחץ ואפילו חרדות שהם רגשות שפועלים באותו אזור של המוח שמפעיל כעסים, ולכן יש בהם פוטנציאל "לדחוף" קדימה את ההתנהגות הכועסת. חשוב שלא תטעו הלחץ לא יוצר את הכעס, הוא רק מעלה את הסבירות שלו.
תקופה של יציאה משגרה וחילוקי דעות
לבד מהתקופה הלחוצה לפני החג עצמו, אנחנו יכולים למצוא את עצמינו ביציאה משמעותית מהשגרה שאנחנו רגילים אליה. בבוקר, אנחנו קמים ופועלים על אוטומט. לכל אחד יש תפקיד בבית. אחד מעיר, שני מכין אוכל, אחד מסיע למסגרות והשני יוצא מוקדם לעבודה. והנה בחג השגרה נשברת. יש "שגרה" חדשה ולא ברור מי צריך לעשות בדיוק מה. גם הערב יכול להראות שונה מאד כי הילדים ילכו לישון מאוחר והשקט שאתם רגילים אליו בשגרה פשוט איננו שם כרגע.
זה פתח לחילוקי דעות נכון? מי אחראי בדיוק על מה בתקופה הזו? וכמובן שגם קיימת שם האפשרות לפרוק את התסכול והכעס על כך שדברים לא מתנהלים כפי שאנחנו רגילים אליהם. אצל הכעסנים הכעס הזה יתפרק בדרך כלל על בני/בנות הזוג והילדים בעיקר זה יכול להישמע משהו כמו : "למה את מאפשרת להם להישאר ערים עד מאוחר?" או "עכשיו הולכים לישון! עכשיו!"...
חזרה זמנית לקן המשפחתי המקורי בתקופת החגים אנחנו יכולים למצוא את עצמינו מתאחדים מחדש עם המשפחה המקורית שלנו. עם האחים, האחיות וההורים. החזרה הזמנית הזו לקן המקורי שלנו יכולה להציף מטענים רגשיים מן העבר שיש לנו עם אותם בני משפחה. עכשיו, תוסיפו לזה את הלחץ של החג והיציאה מהשגרה והנה לכם מתכון די בטוח לכעס והתפרצות.
על מנת להסביר את זאת בפשטות דמיינו אדם משכיל ומצליח, נניח מנהל בכיר בהיי טק שחוזר באופן זמני לשבועיים מילואים. אתם יכולים לדמיין אותו עושה שטויות שעשה בצבא? מדבר בטון אחר? אולי קצת פחות אחראי מבדרך כלל? הוא חוזר באופן זמני להתנהגות שבא הוא מיצב את עצמו במסגרת הצבאית למרות שביום יום הוא איננו כזה עוד. כך גם בחזרה לקן המשפחתי. המטענים וההתנהגויות שלנו מן הילדות חוזרים אלינו באופן לא מודע וכמעט אוטומטי . ולכן, מפגש עם בני משפחה יכול להחזיר לחיים מטען ישן שיש בו פוטנציאל התפוצצות .
אז מה עושים?
קודם כל אלו מצבים צפויים ולכן קל יותר לנהל אותם. בדרך כלל ההתפרצויות הרגילות מגיעות במפתיע והנה לכם מצב מיוחד שהוא דווקא ידוע מראש ולכן אתם יכולים להכין את עצמכם אליו.
מילת המפתח בתקופה זו היא שחרור. אם תחשבו על זה אתם בעצם בחופשה ואתם יכולים לשחרר דווקא את השגרה היום יומית במקום לנסות ולהיאחז בה. אם בכל יום אתם קמים עם משימות , יש לכם הזדמנות ליהנות משחרור שלהם. אתם רק צריכים להיות מודעים לכך.
בנוסף, אם אתם מבינים שתיתכן תקופה לחוצה של קניות, בישולים וכד' קחו בחשבון שאולי לא תספיקו את כל מה שהצבתם לעצמכם. כך אתם מפחיתים את הציפייה שלכם מעצמכם ומאחרים ומורידים את מפלס הלחץ והתסכול. אולי קיימת גם האפשרות לוותר מראש על כמה משימות? אולי מראש הצבתם לעצמכם יעדים מלחיצים מידי? שחרור, כבר אמרנו.
ובעניין המפגשים עם האחים , האחיות וההורים. תראו, בזמן של ארוחת חג של כמה שעות לא תוכלו לפתור בעיות ומטענים של שנים. זה פשוט לא העיתוי המתאים. אתם יכולים לבין שאתם נכנסים לשדה מוקשים רגשי פוטנציאלי? לכן , קבלו החלטה מראש שאתם לא דורכים על המוקשים. תתמקדו במה שעושה לכם טוב.
שינוי ומסגור מחדש
בכלל אני ממליץ לכם לראות התקופה הזו כתקופה של הנאה מהמשפחה שלכם, מהחופש שלכם. שבירת השגרה לא חייבת להיות עבודה קשה. היא יכולה להיות פשוט - הנאה. זה רק עניין של איך תחליטו להתייחס לזה מראש.
כמו שאני כותב תמיד. אף אחד לא נולד כעסן ושינוי הוא דבר אפשרי. אתם פשוט זקוקים לכלים הנכונים והם נמצאים אצלינו. אתם רק צריכים להביא את המוטיבציה לשנות.
שיהיה חג שמח ומשוחרר!
עמית
למידע על הסדנאות הקרובות לניהול כעסים לחצו כאן