מה גורם להתפרצויות כעס? רמז: זה לא מה שחשבתם

התפרצויות כעס שמופיעות “פתאום” — והסיפור שמתחיל הרבה לפניו

כשאנחנו חושבים על כעס, אנחנו נוטים להתמקד ברגע ההתפרצות: מה אמרו לנו, מה בן או בת הזוג שכחו, מה לא הלך בעבודה. אבל בעומק העבודה שלי אני מגלה פעם אחר פעם שהכעס הזה לא באמת שייך לרגע. הוא מתחיל הרבה קודם — לפעמים עשרות שנים אחורה — בילד קטן שמוצא לעצמו דרך לשרוד מציאות שקשה לו לשאת. ילד שמרגיש שאין לו מספיק שליטה, ולכן יוצר לעצמו הבטחה פנימית, נדר רגשי, שיגן עליו בעתיד. וכאן גם מתחילות לפעמים התפרצויות כעס שנראות לא קשורות לסיטואציה הנוכחית.

הנדר של הילד — דוגמאות לניסיון נואש ליצור ודאות בעולם לא יציב

הנדר הזה לא תמיד מנוסח במילים, אבל הוא ברור מאוד. וכדי להבין אותו, חשבו על זה כך:

נניח שבילדותכם חוויתם מחסור כלכלי — ייתכן שנשבעתם לעצמכם שכשאתם תהיו הורים, לילדים שלהם לא יחסר כלום. אם גדלתם בבית שבו כל טעות שלכם זכתה לביקורת — ייתכן שנדרתם להיות מושלמים, שעליכם, לא ימצאו כל פגם. ואם בילדותכם חוויתם חוסר אונים, זלזול או השפלה — ייתכן שהבטחתם שתמיד תהיו חזקים, שלא תאפשרו לאף אחד לראות אתכם כחלשים.

כולנו, האנשים שחווים לפעמים התפרצויות כעס, גדלנו בנסיבות לא פשוטות. הנדרים האלה נוצרים כדי להגן על הילד שהיינו, וזה טבעי. היום, בבגרות, הנדרים האלו ממשיכים לפעול כאילו כל רגע סכנת חיים רגשית חדשה עומדת בפתח.

כשהנדר מרגיש מאוים — הכעס שלכם קופץ מיד להגן

וכאן בדיוק הכעס נכנס לתמונה. בעומקו, הכעס הוא לא תגובה ל"מה שקרה כרגע" — הוא תגובה ל"מה שהנדר מרגיש שמאיים להתפרק". במילים אחרות: אנחנו לא מגיבים למה שקורה עכשיו, אלא למה שהילד שהיינו מפחד שיקרה שוב. מכאן נולדות התפרצויות כעס שמפתיעות אפילו אותנו.

אותו הורה שחווה מחסור בילדות עלול להתפרץ כשהילד שלו חוזר מהגן בלי צעצוע שכולם קיבלו. זה לא הצעצוע — זה הפחד העתיק: “אני נכשלתי בהבטחה שלא יחסר לילדים שלי כלום.”

וזה שגדל בבית ביקורתי — עלול לכעוס כשהוא עצמו עושה טעות קטנה, אפילו שולית. מבחוץ זו רק “שטות קטנה”, אבל בפנים הנדר הישן מזדקף: “אני הבטחתי להיות מושלם. אסור שיראו עליי טעות.” ואז כל טעות קטנה, כמו איחור, שכחה, החלקה במילה או בלבול רגעי, יכולה להרגיש כמו איום אמיתי. הכעס מתפרץ כי המצב נוגע בפצע ישן שבו פעם ביקרו, הקטינו או דרשו עמידה בלתי אפשרית בסטנדרט.

ומי שחווה בילדותו זלזול, השפלה או תחושת חוסר אונים — יכול להגיב בעוצמה כשמישהו מדבר אליו בטון מסוים, אפילו אם זה לא באמת עוין. כי מבחינת הגוף, זה לא “עוד משפט”, אלא סכנה מוכרת: “לא ידרכו עליי שוב. לא אהיה חסר אונים שוב.” הכעס עולה מיד כדי להחזיר שליטה, גם במצבים שלא באמת מאיימים.

בכל הדוגמאות האלה, הכעס מגיב למשהו גדול בהרבה מהאירוע הנוכחי. הוא מגן על הנדר הישן — על ההבטחה שהילד שהיינו נשבע לשמור. והמבוגר שאנחנו היום עדיין מגיב כאילו אותה הבטחה עומדת לקרוס.

הסיפור האישי שלי: הנדר להצליח “בדרך הנכונה”

גם אני החזקתי נדר כזה שנים ארוכות בלי להבין שזה מה שקורה לי. גדלתי בבית שבו הצלחה הייתה מסלול מאוד ברור: לימודים, תואר, תפקידים בכירים, יציבות. וכשעזבתי בגיל שלושים תפקיד ניהולי בבנק כדי ללכת אחרי מה שהלב משך אליו — הרגשתי שאני מאכזב. במשהו שהוטמע בי. כאילו סטיתי מהמסלול “הנכון”.

ושם נולד התעצם הנדר שלי: אם אני הולך בדרך שלי — אני חייב להצליח. חייב להוכיח. חייב להראות שזה אפשרי. ואז כשמשהו בעסק שלי לא היה מסתדר — החוויה הייתה כמעט פיזית. לא פחד עסקי, אלא פחד רגשי: “אולי הם צדקו. אולי בחרתי לא נכון.” זו הייתה התגובה של ילד שמפחד לאכזב. בשלבים מסוימים זה הגיע ממש לחרדה ולא רק לכעס.

כשהנדר מנהל את המבוגר — הכעס מגיב במקום שבו המציאות בכלל שקטה

ברגע שמבינים את המנגנון הזה, רואים שהנדרים האלה ממשיכים לעצב את ההתנהגות שלנו גם בבגרות: הם יוצרים מתח, דריכות, עשיית יתר, פרפקציוניזם, או דווקא הימנעות. הם גורמים לנו להגיב בעוצמות שלא קשורות בכלל למה שקורה — אלא למה שפעם קרה. הכעס באותם רגעים בשליטה של הנדר.

לעיתים תגובה שמתבטאת ככעס עז, ולפעמים ממש כ־התפרצויות כעס שחוזרות שוב ושוב באותן סיטואציות. הכעס באותם רגעים בשליטה של הנדר: הוא מנסה להגן על ההבטחה העתיקה שהילד שהיה בנו נשבע לקיים, גם אם המציאות הנוכחית בכלל שקטה ובטוחה.

השאלה שמאפשרת שינוי אמיתי: על איזה נדר אתם מגיבים?

במקום לשאול “למה אני כועס?”, נסו לשאול:

לאיזה נדר עתיק אני עדיין נאמן? מה אסור שיקרה שוב? על מה אני שומר בעוצמה? ואיפה אני מגיב מהעבר במקום מההווה?

השאלות האלו פותחות דלת לשינוי אמיתי.

כשמרגיעים את הנדר — גם הכעס מוצא מנוחה

העומק של העבודה בכעס אינו רק לעצור התפרצויות, אלא להבין את הנדר, להכיר את מקורו, ולהחזיר את השליטה למבוגר שאתם היום. כשזה קורה — משהו עמוק בתוככם מתרכך. הכעס מפסיק להילחם עבור ההבטחות הישנות, ומפנה מקום לבחירה, לשקט ולשליטה אמיתית.

והבהרה חשובה: אנחנו לא צוללים לעבר — אנחנו משנים את ההווה

העבודה הזאת אינה טיפול פסיכולוגי, ואינה צלילה לעומקי העבר. פסיכולוגיה היא חשובה ויעילה לדברים רבים — אבל בסדנאות ניהול הכעסים אנחנו עובדים אחרת. אנחנו לא מנתחים את הילדות, לא מפרקים טראומות, ולא נשארים בסיפור ההיסטורי.

אנחנו עובדים עם ההשפעות של הנדר בהווה: עם איך שהוא מתבטא היום, איך הוא מפעיל את הכעס, ואיך משחררים אותו בצורה יעילה עם כלים מעשיים, באופן הדרגתי ועם המבט קדימה.

העבר קיים — אבל אנחנו לא “חופרים” בו. אנחנו משנים את הדפוסים שהוא עדיין מפעיל. וזה מה שמאפשר לאנשים להפחית כעסים, להגביר שליטה, ולחיות עם הרבה יותר שקט.

אני יודע איך זה מרגיש. הייתי שם. היו לי בעיות כעסים משמעותיות - וזה בר שינוי. אתם רק צריכים להחליט שאתם רוצים לשנות. את השאר נעשה יחד בסדנא "לנצח את הכעס". אני אלווה אתכם באופן אישי לעבר השינוי.

עמית

למידע על הסדנאות הקרובות לניהול כעס לחצו כאן

למידע ורכישה של הספר  הפיסי "לפרוץ את הדרך - המדריך לניהול כעס " לחצו כאן

למידע ורכישה של הספר הדיגיטלי "לפרוץ את הדרך - המדריך לניהול כעס " לחצו כאן

לבדיקה מבוססת מחקר של רמת הכעס שלכם לחצו כאן