אחד הדברים המשמעותיים שקרו לי בחיי הייתה הסליחה שביקשתי. הסליחה על שהייתי תוקפני, כועס, מקטין, מבקר, צועק, משפיל, טורק, מתעלם. למרות מה שרובכם אולי חושבים, זו דווקא הייתה הסליחה לעצמי.
בכתבה הזו, אני מבקש לקחת אתכם למסע קטן לליבו של כעסן לשעבר. מסע שיסביר לכם מה קורה שם בשניות האלו של ההתפרצות ומדוע הסליחה העצמית הייתה אחת מנקודות המפנה המשמעותיות בחיי.
תהליך ניהול ושליטה בכעסים הוא בעיקרו מסע אל עצמך. כשאתה כועס זה די ברור שמישהו או משהו בחוץ הרגיזו אותך. הרי לא כעסת סתם. מישהו הרגע עשה משהו מאד מרגיז. הוא "חתך" אותך בכביש, או שהתעלם ממך בגסות, או שיצר "בלגן" שאתה צריך לסדר. אלו רק דוגמאות כמובן, אבל כשאתה מתחיל להיכנס לעומק העניין אתה מתחיל להבין שזה בכלל לא עניין חיצוני. למעשה הכעס מתרחש עמוק בפנים, בלב – במקום מאד כואב.
הכעס עולה בדרך כלל כשאנשים מרגישים לא קיימים. שלא מקשיבים להם, שלא שמים אליהם לב, שאין להם מקום. אני קורה לזה כשהם ב"מצב השקוף". אף אחד לא אוהב להרגיש כך אבל לכעסנים זהו מצב כרוני. הם הורגלו מגיל צעיר מאד להיות בו. מדוע? כי הם בדרך כלל גדלו בבתים ש"אימנו" אותם שוב ושוב להיות במצב הזה. דמיינו ילד שחי בבית עם הורה ביקורתי מאד. שכל מה שהוא עושה לא מספיק טוב. גם כשהוא מאד משתדל. הילד הזה יפתח דיכוי פנימי לרצונות שלו, לרגשות שלו. יוותר על חלק ממי שהוא. יבין שכדאי לו להיות במצב ה"שקוף" אחרת יחטוף ביקורת. אתם יכולים לדמיין מה יקרה לילד שחווה אלימות מילולית? אלימות פיסית? נטישה פיסית או רגשית? מצבים טראומטיים אחרים?...רמת הדיכוי הפנימי גבוהה מאד וילדים האלו גדלים בתחושה פנימית שהם לא שווים ויש בהם חלקים רדומים שלא מקבלים ביטוי. (הפסיכולוגיה קוראת להם "תכונות צל").
אחת החוויות המשמעותיות שלי הייתה כשהייתי בן 12. מפאת כבודם של הורי לא אפרט מה התרחש שם בדיוק אבל אספר שהאירוע הטראומטי הזה גרם לי להיות אדם שמרצה מאד, אבל מאד(!) את סביבתו. אם הייתי ילד טוב ירושלים עד לאותו הרגע, אז הפכתי לילד טוב של היקום. בנקודה הזו התחלתי לוותר על עצמי למען אחרים באופן משמעותי. סיגלתי לעצמי התנהגות מרצה. זה תמיד היה מתוך פחד לא מודע שהאירוע הטמיע בי. אבל בתוך הריצוי הגדול הזה ויתרתי על חלקים נכבדים מעצמי. הפכתי את עצמי ל"שקוף". אני לא יכול להתחיל ולתאר לכם את התחושה הנוראית והמתסכלת כשאתה מחוסר יכולת להיות אתה.
ומכאן שהחיבור הזה בין תחושת ה"שקיפות" לכעס הוא ברור. בכל פעם שמישהו לא התייחס אלי, זה נגע לי במקום הכי רגיש שלי. באופן לא מודע כשמישהו לדוגמא לא עשה מה שאני מבקש, הרגשתי באופן לא מודע התעלמות ודחייה. הרגשתי שאני לא קיים שם, שאני מוותר על עצמי, בדיוק כפי כקרה לי בעברי הכואב. זה לחץ לי ישירות במוגלה שבפצע הכי כואב שלי. והתוצאה? – כעס גדול ולא פרופורציונאלי לאירוע שלכאורה בגללו אני כועס. ואם להוסיף שמן למדורה, מיותר לציין שאחרי התפרצויות כעס כל כך גדולות אתה מרגיש אשמה גדולה וחרטה ענקית על הכעס עצמו...
כשהתחלתי לטפל בעצמי והצלחתי לראשונה בחיי לנהל את הכעס ולנתב את התגובות שלי למקום לא תוקפני, הייתה לי האפשרות להתבונן לאחור ולראות גם את ההרס הרב שהכעס, שליווה אותי עשרות שנים, גרם. אני יכול לאמר לכם שזה לא מחזה פשוט בכלל וההרגשה הייתה של אשמה נוראית.
אבל אז, ברגע המתאים, כשהייתי בשל לכך ועברתי כברת דרך חיובית בניהול הכעס שלי, הגיע גם הרגע המיוחד. הרגע שבו הבנתי לראשונה שלא נולדתי כך. שזה לא היה כתוב לי ב- DNA להיות אדם כועס. זו הייתה בסך הכל התנהגות שרכשתי לעצמי מתוך הפחד והכאב שהשתרשו להם בילדות. כשהבנתי את זה, הבנתי שאני יכול להרפות מהאשמה ומהחרטה הגדולים שליוו אותי. וזה אומר שאני יכול לסלוח לעצמי על עשרות שנים שחייתי בריצוי האחר, בוויתור על חלקים נכבדים בעצמי ושהביאו אותי לכעוס כל כך הרבה שנים. זה היה תהליך עצמתי שבו השתחררתי מהכבלים הבסיסיים שחיברו אותי לכעס. תהליך שאפשר לי מאוחר יותר גם לבקש סליחה משמעותית מאלו שפגעתי בהם. אבל ההתחלה הייתה שם - בסליחה העצמית. זה לא אומר שהעבר נמחק ממני, הסליחה היא ההרפיה ממנו וההכלה שלו ומתן האפשרות לעצמך לבחור היום -אחרת.
זו הסיבה שמאז שאני מטפל ומלמד אחרים ניהול כעס אני מקפיד לאמר לכל אחד ואחד מהם, שגם הם לא נולדו כועסים, שגם הם למדו לכעוס מתוך הכאב האישי שלהם. אני עושה על מנת לאפשר תהליך שינוי קל ומשמעותי יותר ומתוך תקווה שברגע המתאים להם, מתישהו באמצעו של התהליך, גם הם יוכלו לסלוח לעצמם.
עבורי גיל 12 היה הגיל ששינה לי את החיים ולקחו לי כמה עשרות שנים להחזיר אותם בחזרה לנתיב הטבעי שלהם. אז הנה יום כיפור מגיע. האם תוכלו למצוא את המקום שלכם לסלוח לעצמכם?
אז אם גם אתם סובלים מכעסים, גם אתם יכולים לבחור לשנות את החיים שלכם לטובה. זה אפשרי לחיות חיים רגועים! הרי לא נולדתם כועסים...
עמית
למידע על הסדנאות "לנצח את הכעס" ו "להרגיע את הכעס" לחצו כאן