"תראה מה עשית! אין לך שכל? שפכת את כוס המים על הרצפה שהרגע ניקיתי. אבל זה לא מפתיע אותי, כי אתה חסר שכל וחסר התחשבות. כל מה שמעניין אותך זה אתה. חתיכת אגואיסט!". כוס מים קטנה שיוצרת כזו מהומה? לאלו שאתם כועסים עליהם זה נראה מאד לא פרופורציונאלי והאמת שגם לכם נכון? כי אחרי שאתם נרגעים גם לכם נראה ממש לא הגיוני. אז כדאי שתדעו שאתם לא משוגעים ושאתם בכלל לא כועסים על כוס מים...
המונח "התפרצויות כעס" כבר מרמז על התשובה. התפרצות כעס היא התפרצות של מטענים רגשיים שנצברו לנו באופן לא מודע ברוב המקרים. קחו לדוגמא מצב שכיח של לחץ מול אנשים בעבודה. שם בעבודה אתם לא יכולים להרשות לעצמכם לכעוס* גם כשמדובר בסיטואציות רגשיות שלעיתים הן ממש לא פשוטות. נניח שיש לכם אינטראקציה במשך היום עם לקוח שאיננו שבע רצון מהשירות שקיבל מהחברה ואתם אלו שנמצאים בחזית מולו. הוא לא מרוצה, מתלונן, מקטר, דורש, תובע, מתעקש, מאיים שיסלים את המאבק ואתם מנסים לעזור, להרגיע, לפצות, לרצות, להפעיל אחרים לפתרון וכל זה כשאתם לא תמיד חושבים שהוא צודק. אבל מה לעשות שמדובר בלקוח מכובד ואתם מחוייבים למצוא לו פתרון מתוקף תפקידכם.
נשמע כמו סיטואציה אפשרית נכון? אבל בואו נראה מה קורא שם ברמה הרגשית. אתם כרגע נציגי החברה מול הלקוח ואת כל הרגשות שיש לו אל החברה הוא מביע בפניכם. אם הוא לא מרוצה מהחברה הוא אומר לכם את זה ויכול להיות שזה מתפרש אצלכם באופן לא מודע שהוא לא מרוצה מכם באופן אישי. עכשיו, קחו את כל המטען הרגשי שלו שכרגע מוטח בכם, גם אם זה נעשה בצורה מכובדת מצד הלקוח, זהו עדיין מטען רגשי לא פשוט שקיים שם.
ומה אתכם? אתם נאלצים לבצע משימות שברמה הרגשית אתם אולי לא רוצים לעשות למי שכרגע גורם לכם להרגיש מאד לא נוח רגשית. אבל הלקוח הוא לקוח ואתם צריכים לעזור לו. אלו נהלי החברה. אז אתם שמים בצד את הרגשות ומתחילים לנסות לפתור את הבעיה שלו. ומה קורה עם זה תחת לחץ של זמן? ומה אם לא כולם בחברה משתפים פעולה עם הרצון שלכם לסייע? עכשיו תוסיפו למטען הרגשי, זה ששמתם בצד לפני רגע, גם חוסר אונים, לחץ, כעס...
והנה נגמר לו יום העבודה. ואתם כבר עם הפנים לביתכם. כל מה שלא הספקתם היום יחכה כבר למחר. אתם בטוחים? אולי המשימות שלא הספקתם ימתינו למחר אבל המטען הרגשי ששמתם בצד לא הלך לשום מקום. הוא עדיין לא נח. הוא נכנס ל"כספת הרגשית" שלכם במשך היום. מדוע לכספת? כי שם לא מרגישים אותו כשצריך לבצע משימות. אבל שלא תתבלבלו , זה שהמטען הרגשי בכספת לא אומר שהנפש שלכם לא מרגישה אותו. הוא פשוט לא מודע לכם כרגע. ואז, אתם מגיעים הביתה מיום העבודה הרגשי הזה ומארגנים את הבית לקראת הערב. מעבירים סמרטוט על הרצפה על מנת שתהיה אווירה נעימה לקראת הערב עם המשפחה. הכוונה שלכם טובה ואז נשפכת אותה כוס מים מתחילת הכתבה...
אתם מבינים, זו לא כוס המים. זו התפרצות ושחרור של כל הרגשות שהצטברו לכם במשך היום ושלא קיבלו ביטוי ומענה נכון. הם פשוט נכנסו לכספת ועכשיו הם יוצאים החוצה. המים הם רק טריגר ולכן הכעס שלכם נראה לכולם מאד לא פרופורציונאלי. משוגע. שמתם לב שבהתפרצות שתארתי בתחילת הכתבה יש גם מטען אצור שהשתחרר גם כלפי זה ששפך את כוס המים? שימו לב גם שההתפרצות התרחשה במעבר בין העבודה לבית. זהו מצב שכיח.
אז מה עושים? מתחילים במודעות למה שאנחנו מרגישים וממשיכים בביטוי הרגשות האלו בצורה נכונה ובריאה יותר. כשהוא לא מודע, הכעס יוצא לנו כמעט באוטומט.
אפשר לנהל את הכעס. אפשר לחיות חיים רגועים יותר. אף אדם לא נולד כועס או תוקפן. תחילת הדרך מתחילה במודעות עצמית לכעס ולסיבות היותר עמוקות שלו.
עמית לוי.
למידע על הסדנאות הקרובות שלנו לחצו כאן
*אלא אם אתם הבוס ואז אין השלכות עליכם כי אין מי שיפטר אתכם.