קודם כל אני רוצה להסביר את הכותרת של המאמר הזה. פעמים רבות אני כותב בלשון זכר, כאילו הכעסנים הם הגברים בלבד. בסדנאות של מרכז דולב משתתפות כ- 30% נשים. כעס הוא לא רק עניין של גברים ופעמים רבות כיוון שאני גבר בעצמי, אני כותב בלשון זכר. לכן, הפעם החלטתי לשנות ולהתייחס לנושא מנוקדת מבטה של אישה כעסנית. ועכשיו לעניין עצמו.
המשמרת הראשונה
הנה לכם סיטואציה שכיחה: האישה חוזרת מיום עמוס מאד בעבודה .במשך היום העובדים שלה עדיין לא עשו את כל מה שהם צריכים לקראת ביקור של לקוח חשוב מאד בעוד יומיים ובמקביל היו היום כמה תקלות שוטפות שטרם נפתרו ובמצגת לקראת הביקור אפילו שקף אחד עוד לא מוכן. בנוסף, בכל היום המטורף הזה, היא שכחה לאכול, פשוטו כמשמעו. כיוון שבעבודה לא תמיד אפשר לפרוק את כל הרגשות בצורה מלאה, נוצרת הצטברות של לחץ, כעס ורגשות נוספים שלא קיבלו מענה ופורקן.
והמשמרת השנייה...
ועכשיו מתחילה המשמרת השנייה – הילדים. לקחת את זה לחוג, לעזור לזאת עם שיעורי הבית, להכין ארוחת ערב ולדאוג להכנות לקראת השינה של הילדים ולמשמרת הנוספת של העבודה (יש עוד להכין מצגת זוכרים?). הילדים שלה הם הדבר הכי חשוב לה בעולם והיא מתנהלת איתם בהמון סבלנות ואהבה למרות שגם שם זה לא הולך תמיד חלק. זה רב עם ההיא, וזה לא מרגיש כל כך טוב, והשלישי לא אוהב את ארוחת הערב. אבל היא אמא מכילה וצולחת את הערב הזה.
ההתפרצות
ואז, כשהילדים הולכים לישון, בעלה אומר בתמימות "תקשיבי, מחר אני צריך את האוטו אז תחזרי מוקדם?". ומכאן באה ההתפוצצות. כל מה שנצבר בכל היום בעבודה ועם הילדים יוצא בבת אחת, בצורה פוגענית על הבעל. "נראה לך? מה אתה חושב שרק אתה כאן? שרק אתה מחליט? חצוף! בכלל למה אני צריכה להביא לך אוטו של העבודה שלי? איפה אתה נמצא בחיים שלך ? למה לך אין אוטו מהעבודה? כבר אמרתי לך מזמן שאין לך עמוד שדרה לבקש רכב בעבודה שלך...."
התגובה
הבעל לא נשאר חייב ומחזיר תקיפה בחזרה: "ואת חושבת שאת אמא כל כך טובה? ..." . לאחר כמה דקות של ריב נהיה שקט, כנראה לכמה שעות עד שאיכשהו חוזרים לשגרה. אולי זה יקרה רק למחרת בבוקר. שימו לב שגם הבעל התפרץ לכאורה ואולי בסיטואציה הזו שניהם צריכים לעבור סדנא לניהול כעסים?
אז שניהם כעסנים?
ברוב המקרים התשובה היא ממש לא! למרות ששניהם כועסים ושניהם תוקפניים אחד כלפי השני, המקור של הכעס שלהם שונה לחלוטין. אצל האישה הכעסנית מדובר בהצטברות רגשית שלא יוצאת החוצה באופן כרוני. יש שם קושי להסביר מה היא מרגישה וקושי לנהל את הרגשות. ההתפרצות שלה נראית מהצד לא פרופורציונאלית למה שנאמר. מדוע? כי ההתפרצות היא על כל ההצטברות הרגשית שיש לה מכל היום ובכלל על תחושת האחריות הכללית שהיא חשה שיש עליה. אצל כעסנים היכולת לבטא רגשות היא שריר רפוי והיא קשורה לנסיבות העבר שלהם. אצלם מתרחש מעגל של הצטברות ופריקה תוקפנית, הצטברות ופריקה תוקפנית....
אצל הבעל – הכעס הוא שונה והוא תגובתי לכעס של האישה. לא תראו אותו מתפרץ בעוצמות גבוהות על משהו קטן. אין אצלו את ההצטברות שיש לכעסן. מה כן יש לו? הוא פיתח אלרגיה לכעס של האישה והוא לא מוכן לסבול יותר את התוקפנות שלה ולכן הוא מגיב בכעס לכעס. זה נכון שהתוצאה דומה אבל השורשים שונים מאד. הכעס שלו הוא מגננה וסימון גבול . זו איננה התגובה האוטומטית והבלתי נשלטת כמו של האישה. בדרך כלל, לאחר שהכעסנים עוברים תהליך של ניהול כעסים, הצד השני פוסק להתגונן באמצעות הכעס גם הוא. זה מעולם לא היה משהו שטבוע בו.
ולמרות זאת
אציין שלעיתים בהחלט יתכן מצב שבו שני בני הזוג הם כעסנים. המדד הטוב ביותר לכך הוא כמה זמן נמשכים הריבים. אם זה כמו שתיארתי כאן למעלה, התפרצות ולאחריה כמה שעות של שתיקה וחוזרים לשגרה רק אחד מבני הזוג כעסנים. אם הריבים נמשכים ימים ויותר מכך – ככל הנראה מדובר בשני כעסנים משום שאף אחד לא מוכן לוותר ולסגת. גם במקרה זה אגב, גם אם אחד מבני הזוג יתחיל ויעבור תהליך, דברים ישתנו משום שהוא לא "ירקוד" יותר את הריקוד הידוע עם הצד השני , מה שיאלץ את בן הזוג השני לעבור שינוי בעצמו.
כמו שאני אומר תמיד – אפשר לצאת ממעגל הכעס. אתם יכולים להיות כעסנים עשרות שנים עד שאתם מחליטים לעשות שינוי. ההחלטה שלכם – הכלים שלנו.
עמית
למידע נוסף על הסדנאות הקרובות לחצו כאן