הפעם אני רוצה לספר לכם סיפור אישי שלי. איך אשתי ואני פתרנו קונפליקט בשלושים שניות במקום שלשה ימים של מתח. פעמים רבות אני כותב על המקורות של הכעס והפעם החלטתי לתת דוגמא מעשית מחיי היום יום. הנה...
לפני מספר שבועות נסענו אשתי ואני לאיקאה. למרות שאצל רובכם כבר ברור על מה הולכים לריב :-) אז חכו רגע. זה לא מה שאתם חושבים. את הנסיעה לאיקאה אני יזמתי כי רציתי לרכוש סכו"ם חדש. בכל פעם שפתחתי את המגירה של הסכו"ם בבית ראיתי את הכף של החברים מהפיקניק האחרון, את המזלגות של הבת דודה מהקמפינג האחרון וגם כמה סטים של סכו"ם שלנו שהתערבבו להם במשך השנים. אמרתי לעצמי ולאשתי די, חלאס. לא נעים לי לאכול ככה ואני רוצה לקנות סכו"ם חדש.
לקח לי זמן למצוא חלון זמן שיתאים לנסיעה הזו כיוון שאני עובד בבוקר עם ארגונים ובערב בסדנאות אבל הצלחתי למצוא איזה יום יחסית פנוי ונסענו. כמובן שעד שהגענו לסכו"ם העגלה כבר הייתה מלאה בכל מיני פריטים. גם שקלנו ובסוף ויתרנו על לקנות כורסאות טיפול חדשות...ביקור סטנדרטי באיקאה.
והנה הגענו לסכו"ם. למטרה המרכזית שלשמה הגענו ושעבורה פיניתי את הזמן שלי. לאשתי ולי בדרך כלל יש אותו טעם ולכן די מהר פסלנו את רוב הסטים שהיו שם עד שהגענו לאחד אחרון שבוא נגיד לא היה הכי יפה בעולם אבל מקבל ציון עובר. מכל הסטים זה היה הכי בסדר. יאללה , אז אני שם בעגלה 2 סטים כאלו כדאי להרכיב סט של 12 סכו"מים.
אני מתכוון ללכת לדרכי יחד עם אשתי ואז אשתי אומרת לי : "עמית רגע, תראה. כל הסכו"מים פה עולים 69 ₪ ומה שלקחנו עולה 199 ₪ (כלומר 400 ₪ לשני סטים). התגובה המיידית שלי הייתה לאמר : "נו באמת!". למה התכוונתי? שהתאמצתי לפנות זמן פנוי כדי להגיע לכאן ושכל הנסיעה הזו מבחינתי היתה רק עבור הסכו"ם, וזה שבחרנו הוא הכי בסדר שיש כאן ואני לא רוצה לוותר עליו. אם תחשבו על זה, זה מעט תוקפני נכון? וגם סוג של תקשורת חסרה. אשתי אמורה להבין משתי מילים (נו באמת) את כל מה שאני מרגיש? ממש לא.
עכשיו שימו את עצמכם שם באיקאה. אם אתם כעסנים סביר שלא הייתם מוותרים על הסכו"ם הזה ומתחילים של מאבק וריב שהיה נגרר אולי להשפלות של בת הזוג. חלקכם אולי כבר היה מזמן בקופה משלם על הסכו"ם הזה ומשאיר ענן אבק מאחוריו. שתסתדר עם הבעיות שלה, אני קונה את זה . נקודה! ומה היתה התוצאה? מתח וריב שיכולים עכשיו להמשך זמן ארוך. כמה שעות או כמה ימים...
ועכשיו מגיעה הפרקטיקה של ניהול הכעסים. בפועל שמתי לב לקונפליקט ותקופנות הקלה שהיתה במילים "נו באמת" וגם בפוטנציאל של המתח שמתחיל שם. אז החזרתי את הסכו"ם למדף, לא מתוך כוונה לוותר אלא מתוך כוונה לדבר. על מה? על הרגשות? אבל תגידו איזה רגשות כבר יכולים להיות שם נכון? כולה סכו"ם. אז הנה:
"מה את מרגישה אשתי היקרה?"
-"אני מרגישה שאני מוציאה סכום של כסף גדול על סכו"ם שאני לא כל כך אוהבת ושאני מתפשרת עליו. אין לי בעיה להוציא את הסכום הזה , אבל, אם כבר, אז על משהו שאני באמת רוצה ואוהבת. ומה אתה מרגיש?"
-"אני מרגיש מאוכזב. באתי לכאן במאמץ, פיניתי זמן וציפיתי כבר שיהיה לנו סכו"ם חדש היום. האמת גם אני מרגיש שאני מתפשר אבל באתי ספציפית לאיקאה כי לי חשוב לקנות סכו"ם בטוח ולא איזה משהו סיני שיש בו עופרת וכספית. איקאה זה מקום בטוח עבורי."
שמתם לב שברמת הרגשות כבר אין קונפליקט? לכל אחד יש את הרגשות שלו והם לא מתנגשים אף פעם. מתוך ההבנה הרגשית של שנינו גם מצאנו את הפתרון. אמרתי לאשתי שתכלס לא אכפת לי לקנות סכו"ם יפה יותר במקום אחר ובטח גם הוא יהיה זול יותר. אני לא מתעקש על איקאה דווקא, מה שחשוב לי בעיקר זה הבטחון שאנחנו מכניסים לפה מתכת בטוחה.
לא קנינו את הסכו"ם שם ובאותו היום אשתי במקרה עצרה בחנות ליד בית הספר של הבן שלנו. ראתה סכו"ם יפה הרבה יותר ואפילו זול יותר (89 ₪) . לפני שהיא קנתה אותו היא התקשרה ליצרן על מנת לוודא שהוא בטוח. הסתבר שיש לו תקן ישראלי והדבר שהם הכי מתגאים בו זו האיכות של המתכות.
פתירת הקונפליקט בשלושים שניות
יש לנו סכו"ם חדש בבית. מצאנו סכו"ם יפה בלי פשרות, זול יותר ובטוח לשימוש. כולנו מאד נהנים לאכול איתו. החשוב מכל הוא שפתרנו את הקונפליקט הזה ממש בשלושים שניות. זה אפשרי. כל מה שצריך זה ללמוד את צורת השיח הזו וזה מה שאנחנו עושים בחלק ניכר מהתהליך לניהול כעסים. יש גם חלקים נוספים כמובן שאנחנו לומדים יחד עם השיח הזה. הכי חשוב שתדענו שהדרמה לא חייבת להיות יותר חלק מהחיים שלכם. יש מה לעשות. כל מה שאתם צריכים זו מוטיבציה פנימית לשינוי. הכלים והתובנות – עלינו.
עמית
למידע על הסדנאות הקרובות לחצו כאן