top of page
חיפוש

איך מתמודדים עם כעסים של ילדים ובני נוער?


ילד כועס וצועק


זה לא משנה אם הילד בן השש שלכם עושה דרמה בחנות כי הוא רוצה ממתק או שבת השש עשרה שלכם צועקת בכל הכוח כשאתם לא מרשים לה לחזור בשעה מאוחרת ממסיבה. בכל המצבים שבהם ילדים מפגינים כעס, יש לכך סיבה עמוקה וחשובה הרבה יותר מהעניין עצמו (הממתק או שעת החזרה). עלינו ההורים מוטלת האחריות להרכיב את הפאזל הזה ולראות באמצעותו את התמונה הגדולה יותר. זו תמונה רגשית שאם נבין אותה לעומק, נוכל לנהל את המצב המכעיס של הילדים שלנו בצורה טובה הרבה יותר. הנה:



לפני שנבין את הילדים שלנו בואו נבין מדוע אנחנו המבוגרים כועסים?


אחת הדרכים להתבונן על כעס היא להבין שבבסיסו הוא למעשה פורקן של הצטברות רגשית. תחשבו על יום עמוס וקשה שעבר עליכם לאחרונה. יש ימים כאלו נכון? לחץ בעבודה, ופקקים בכביש ועכשיו גם המלחמה שמרחפת מעלינו כל הזמן. אנחנו צוברים רגשות במשך היום והשבוע ואז, כשאנחנו מגיעים אל הבית מספיק משהו קטן שידליק את הכעס ויפרוק מאיתנו את כל היום הקשה הזה.

זו הסיבה שהכעסים שלנו יוצאים בדרך כלל בשעות הערב או בסופי השבוע. אנחנו צוברים רגשות כל היום או במשך השבוע עד שאנחנו פשוט לא יכולים להכיל אותם והם מחפשים דרך להתפרק.

אצל אנשים עם בעיות ניהול כעסים, הפורקן יהיה דרך התפרצויות כעס בדרך כלל. אצל אחרים זה יכול להיות בבכי או בדרכים אחרות.



אז איך ניתן לנהל את המצבים האלו?


אחד הכלים הבסיסיים של ניהול כעסים הוא תקשורת רגשית. במקום לתת לדברים להצטבר ולהתפרק בצורה לא נשלטת, אנחנו מפתחים מודעות הולכת וגוברת אל העולם הרגשי שלנו ולומדים כיצד לבטא את הרגשות שלנו. זו חלופה שיוצרת הקלה משמעותית בלי המחיר של ההתנהגות התוקפנית שלנו.

בתחילת המלחמה ישבתי בפונדק דרכים ומולי ישבו לאכול שתי אחיות בנות כשישים. אחת מהן אכלה בשקט, מכונסת בעצמה והשנייה הייתה ממש עצבנית. קמה בחוסר סבלנות להביא את המנות שלהן, רטנה על כך שאין מלח בשולחן. היה ברור שהיא בחוסר שקט וסבלנות. היא מלמלה כלפי אחותה : "למה עצרנו פה פה בכלל? אני בכלל לא רעבה". אחותה השיבה לה שהיא לא רצתה לבשל ושהיא רעבה עכשיו ושקשה לה להחזיק את הרעב הזה עד שיגיעו הביתה.

כשהאחות הלא רגועה קיבלה את המנה שלה לאחר זמן קצר היא התלוננה של הבשר לא עשוי מספיק ושהיא מבקשת להחזיר את המנה ולקבל את כספה בחזרה. היא עשתה את זה בכעס, תוך כדי הרמת קול. אחראית המשמרת הציעה לה מנה אחרת אבל היא סירבה וביקשה להחזיר את המנה "המקולקלת". לכולם היה ברור שזה לא הבשר ושהוא עשוי בצורה מצויינת. היא הייתה פשוט עצבנית. אחותה המשיכה לאכול כשהיא מנסה להרגיע אותה ולהסביר לה שהיא משביעה את הרעב שלה וכשהיא תסיים בעוד זמן קצר, הן ימשיכו לביתן.


אז מה קרה כאן באמת? עניין האוכל מסתיר מאחוריו רגשות! בעומק הרגשי שתיהן פשוט מפחדות. אחת רוצה לאכול כדי להרגיע את הפחד, והשנייה רוצה רק להגיע הביתה כדי להרגיע את אותו הפחד. בנוסף, היא הרגישה כבולה להיות בפונדק הזה בלי שהיא באמת רצתה. אז הכעס גם התחיל לעלות והוא יצא כלפי המנה "המקולקלת". משום שאם המנה מקולקלת, אז היא לא תצטרך לאכול אותה ובכך היא חוסכת זמן. שמן שבו היא יושבת שם בפחד. בנוסף, אולי אחותה תסכים והן פשוט יקומו וילכו מהמקום "הלא טוב" הזה.


בעצם שתי נשים בנות שישים (פלוס) התנהגו את הרגשות שלהן. הדיבור היה סביב אוכל אבל בפועל המקור שלו היה רגשי. והעניין הוא שאנחנו, האנשים עם בעיות ניהול כעסים, לא גדלנו בבתים שבהם דיברו הרבה על רגשות. לעיתים הביטוי הרגשי שלנו קיבל ביקורת, תוקפנות, התעלמות. אז למדנו לאורך שנים שאין טעם לדבר רגשות. ולכן, אנחנו כמו האחיות בפונדק, מתנהגים את מה שאנחנו מרגישים. אוגרים ואוגרים עד שאנחנו לא יכולים להכיל יותר ואז מתפרצים בכעס.


ומה לגבי הילדים ובני הנוער?


אצלם המצב דומה! כשהם כועסים הם מתנהגים את מה שהם מרגישים. אם אין להם את הכלים לביטוי הרגשי שלהם הם פשוט יפרקו אותו בכעס ויתנהגו את הרגשות שלהם. כשאני אומר מתנהגים רגשות, אני מתכוון לכך שהם יבטאו התנהגות מסוימת שהיא חלופה מאד לא ברורה למה שהם מרגישים.

כך לדוגמא, הילד בחנות שעושה דרמה כשהוא רוצה ממתק, בעצם מנסה לומר :"זה מאד מגרה אותי. אני מרגיש שאין לי את החופש להחליט ושאני כבול להחלטות שלכם ההורים". בדיוק כפי שבת השש עשרה מרגישה כלפי שעת ההגעה מהמסיבה. אצלה ניתן להוסיף גם את הקושי והתסכול שלה להיות שונה כשכולם ימשיכו ליהנות במסיבה בזמן שהיא צריכה לחזור לביתה.



אז מה עושים?


כשהילדים מתנהגים בצורה כועסת אנחנו פעמים רבות מתייחסים להתנהגות עצמה. "תפסיקו לצעוק", "אל תזרוק את החפץ הזה!". כשאנחנו מבינים שיש רגשות מאחורי כל התנהגות זה הופך קל להתנהל במצבים האלו.

ככל שאנחנו ההורים, נלמד לדבר על הרגשות ולהבין את העומק הרגשי מאחורי ההתנהגות, כך המצבים האלו יתחילו להירגע ולהתנהל אחרת. זה מתחיל בכך שתחילה אנחנו נהיה אלו שנבטא את הרגשות של הילדים עבורם. ככל שנעשה את זה יותר ויותר, כך הילדים שלנו ילמדו גם הם לבטא את עצמם במילים ולא בהתנהגות.


וזה אומר משהו חשוב מאד על ניהול כעסים אצל ילדים. העבודה היא בעיקר שלנו - ההורים. אנחנו צריכים ללמוד את השפה החדשה הזו ולהוות לילדים השראה. ככל שנעשה את זה יותר, הם יתחילו לנהל את עצמם בצורה מתונה יותר משום שיש להם דרך מדויקת יותר לפרוק את הרגשות מאשר ההתנהגות הכועסת והלא ברורה.



ואיך לומדים את זה?


את צורת התקשורת הזו אנחנו לומדים ומתרגלים באופן משמעותי בסדנא לניהול כעסים. אבל, אם אתם רוצים להתחיל לבד או שאולי אין לכם בעיה כרונית של כעסים ועדיין תרצו ללמוד ולקבל כלים להורות טובה ורגועה יותר, תוכלו לעשות זאת באמצעות הסדנא הדיגיטלית לניהול כעסים בהורות. זו סדנא דיגיטלית לצפייה עצמית בת חמישה פרקים קצרים של כשלושים דקות שיסבירו לכם באופן מעשי, איך להתנהל עם הכעס של הילדים וכמובן גם עם הכעס שלכם. זו למעשה הדרכת הורים לכעסים של ילדים ובני נוער.


שנים שאני עוסק בתחום ניהול הכעסים בסדנאות שאני מעביר, בספר שכתבתי, בסדנא הדיגיטלית להורים, בהכשרות מטפלים ובהרצאות ברחבי הארץ והעולם. אני אומר בלב שלם, שהתהליכים של ניהול הכעסים משנים את החיים. הכל הופך רגוע יותר ויוצר קרבה והבנה אחרי שנים של כעסים ודרמה.

ואתם? רק צריכים לבחור לעשות את הצעד הראשון.


עמית


למידע על הסדנא הדיגיטלית לניהול כעסים בהורות לחצו כאן

למידע על הסדנאות הקרובות לניהול כעס לחצו כאן

למידע ורכישה של הספר הפיסי "לפרוץ את הדרך - המדריך לניהול כעס" לחצו כאן

למידע ורכישה של הספר הדיגיטלי "לפרוץ את הדרך - המדריך לניהול כעס" לחצו כאן

לבדיקה מבוססת מחקר של רמת הכעס שלכם לחצו כאן


פוסטים אחרונים

הצג הכול
bottom of page