התפרצויות כעס של ילדים ובכלל ביטוי רגשי עוצמתי אצל ילדים הוא דבר נפוץ, בייחוד כשמדובר על ילדים קטנים. אז איך אנחנו יכולים להתמודד עם ההתפרצויות והמצבים האלו? מה קורה כשאנחנו כועסים בעצמנו על המצב ורק גורמים לו להסלים? האם בכלל אפשר לשנות את המצב הזה או שפשוט צריך להמתין שהם יתבגרו 😊? הנה.
על מנת לענות על שאלת המפתח הזו של הכעסים של הילדים, אנחנו צריכים תחילה להבין שלשה מנגנוניים שפועלים במוח האנושי:
1. בזמן התפרצות הכעס פועל אזור הישרדותי במוח – המוח הקדום
חלק הזה של המוח אחראי לוויסות הרגשי שלנו וליצירת זיכרונות רגשיים. בין היתר אחראי המוח הקדום על ההישרדות שלנו ועל התגובות האוטומטיות שלנו במצבי פחד ותוקפנות. אם תחברו קו דמיוני בין העיניים לאוזניים שלכם, שם הוא נמצא.
אצל כעסנים האזור הזה פעיל במיוחד ויש לכך סיבות הנעוצות בנסיבות העבר שבהן כל אחד מאיתנו גדל. מה שחשוב לנו להבין כרגע הוא שבזמן התפרצות כעס פועל אותו אזור קדום במוח וגורם לנו להיות במצב "מלחמתי". אנחנו תופסים את מה שקורה כהישרדותי – כלהיות או לחדול, ולכן אנחנו מצויים במאבק שמטרתו להכריע את הכף לטובתנו. אם הילד לא רוצה לצאת מהאמבטיה, אנחנו פשוט נלחמים איתו על זה ואולי אפילו נוציא אותו בכוח משם. זהו המוח ההישרדותי שנטל פיקוד באותם רגעים וזה יכול להיות גם עם ילדים בוגרים יותר שלא חוזרים הביתה בשעה שקבעתם להם.
2. האזור ההגיוני – המוח החושב
הבלם של המצב המלחמתי הזה הוא האזור ההגיוני של המוח שנמצא ממש מתחת למצח בקדמת הראש. בתהליך ניהול הכעס אנחנו לומדים להפעיל אותו ולנטרל באמצעותו את המוח הקדום שפעיל מאד בזמן התקפי הכעס. יש לכך שיטות וכלים רבים ויעילים. אלא, שאצל ילדים האזור איננו מפותח דיו. למעשה הוא מסתיים להתפתח בצורה מלאה רק בגיל עשרים(!). וזה אומר למעשה שכשאנחנו מנסים לדבר בצורה הגיונית אל הילדים שלנו בזמן הכעס, אנחנו מדברים אל אזור שאיננו מפותח מספיק ומיד נראה מה ניתן לעשות לאור זאת.
3. נוירוני המראה
נוירוני המראה אלו נוירונים במוח שידועים בעיקר בתחום המוטורי. כשאנחנו צופים באדם מבצע פעולה מוטורית, נניח מרים משקולות, המוח שלנו יוצר שיקוף של המוח של אותו מרים משקולות. האזורים המוטוריים של הרמת המשקולות מופעלים גם במוח שלנו למרות שאנחנו רק צופים באותו אדם ולא מרימים את המשקולות בעצמנו.
הנוירונים האלו מצויים גם בחלקים הרגשיים במוח ולכן כשאנחנו רואים אדם עצוב, אנחנו מרגישים את העצב אצלנו. כשמישהו צוחק, אנחנו מתחילים לצחוק גם כן למרות שאנחנו לא יודעים על מה הבדיחה. יש בנו יכולת מובנית להרגיש בתוכנו את הרגשות של האחר.
ואיך המנגנונים האלו קשורים לכעסים של ילדים?
תחשבו לרגע על ילד שנמצא בהתקף של כעס. הוא לא רגוע, הוא מתוח, מתוסכל, חסר אונים. הוא כועס ויחד עם הכעס הוא מרגיש רגשות רבים נוספים ועוצמתיים. כשאנחנו לידו מופעלים אצלנו נוירוני המראה ואנחנו מרגישים בתוכנו את כל העוצמה הרגשית הזו. ככל שזה עוצמתי יותר, זה קשה להכלה ואנחנו רק רוצים שהוא יירגע כדי להרגיע את הסערה הרגשית שמתחוללת בתוכנו.
אבל, כפי שהזכרנו קודם לכן, הדיבור ההגיוני לא תמיד ייקלט שם בצורה מלאה משום שהאזור ההגיוני של המוח איננו מפותח מספיק אצל ילדים. אם אנחנו כעסנים, העוצמות הרגישות של הילד יפעילו אצלנו גם את המוח הקדום וסביר שניכנס איתו למאבק שמטרתו שהוא יפסיק את ההתנהגות שלו. לפעמים אנחנו פשוט צועקים עליו – "תירגע, מה קרה לך?!".
לאור זאת הנה דרך חדשה שבאמצעותה תוכלו לנהל כעס או בכלל עוצמות רגשיות של הילדים שלכם. בדרך זו תרצו לעשות שני דברים עיקריים וחדשים:
הרגיעו את עצמכם לפני הכל
בגלל נוירוני המראה, כשהילד שלכם מצוי במצוקה רגשית, אתם חשים מצוקה דומה גם בתוככם. אלא שעכשיו המצוקה שלכם שהפכה לממשית ואמיתית והיא נקלטת מחדש בנוירוני המראה של הילד. מתחולל כאן מעגל הזנה הדדי בינכם לבין הילד של רגשות בעוצמות חזקות. על מנת לשבור את המעגל הזה אתם רוצים להשרות רוגע על הילד ולכן אתם קודם כל זקוקים להרגיע את עצמכם. בקשו לרגע מבני או בנות הזוג שלכם שיחזיקו לכמה דקות נוספות את המצב מול הילד וצאו לרגע מהמצה הזה. פשוט לכו למקום אחר, נשמו כמה נשימות עמוקות ונסו לרגע להרגיע את העוצמות הרגשיות שבתוככם. הזכירו לעצמכם שזה לא שלכם – זה של הילד, אתם פשוט מזדהים עם הרגשות שלו.
בזמן הזה נסו גם לראות מה הילד בעצם מרגיש. חוץ מהכעס, מה יש שם מבחינה רגשית שגורם לו לעוצמות האלו? האם זה תסכול? אכזבה? פחד? זה מאד יעזור לכם לשלב השני.
שקפו לילד את הרגשות שלו
בשל העובדה שהמוח ההגיוני שלו איננו פעיל בצורה מלאה, הוא לא תמיד מסוגל להבין בעצמו מה הוא מרגיש והוא איננו מסוגל לווסת את הרגשות שלו בצורה מלאה. שיקוף של הרגשות יכול להוות לו מורה דרך טוב להרגעה. אתם למעשה "משאילים" לו לרגע את המוח ההגיוני שלכם.
נניח שזיהיתם שהכעס שלו נובע מאכזבה גדולה. הוא ציפה לפגוש חבר שלא פגש זמן רב ובגלל שהחלטתם לשנות את מסלול הטיול שלכם היום, הם לא יפגשו. פשוט תאמרו לו: "אני ממש מבין אותך. ציפית שניסע לטייל היום ורצית מאד להיפגש עם החבר הטוב שלך ועכשיו כשהחלטנו לשנות את מסלול הטיול למקום אחר אתה מרגיש מאוכזב. לא נפגשתם הרבה זמן . אני מאד מבין אותך, גם אני מרגיש כך כשקורים לי דברים דומים. זאת הרגשה לא נעימה"
שתי הפעולות הפשוטות האלו לא לוקחות זמן רב ויש להן השפעה משמעותית על ניהול המצבים הרגשיים שלעיתים מתדרדרים במהירות.
אז בפעם הבאה שאתם מרגישים שהעניינים מתחילים לצאת משליטה, נסו להפעיל את הכלים המעשיים האלו. זה פשוט עובד. ואם לא, אולי יש לכם עניין עם הוויסות הרגשי שלכם? אם אתם כעסנים זה כנראה המצב ולכן תזדקקו גם לכלים נוספים של ניהול כעס ורגשות וזה בדיוק מה שהסדנא (והספר) לניהול כעס מציעים.
עמית
למידע על הסדנאות הקרובות לניהול כעס לחצו כאן
למידע ורכישה של הספר "לפרוץ את הדרך - המדריך לניהול כעס" לחצו כאן
לבדיקה מבוססת מחקר של רמת הכעס שלכם לחצו כאן