שמתם לב שהכעס שלכם לא יוצא בכל מקום בצורה דומה? כלומר שיש מקומות שבהם אתם מרשים לעצמכם להתפרק בצורה משמעותית יותר מאשר במקומות אחרים. הכעס הוא סלקטיבי ויוצא בעיקר במקומות הבטוחים. אלו המקומות שבהם ההשלכות הכי מצומצמות. אם אתם שכירים לדוגמא, כנראה שלא תכעסו בעבודה כמו שאתם כועסים בבית. הרי בעבודה ההשלכה יכולה להיות שיפטרו אתכם ולכן המקומות הבטוחים לפורקן הכעס שלנו הם בדרך כלל בן/בת הזוג וגם הילדים. אם תחשבו על זה לעומק, הילדים הם למעשה המקום הכי בטוח לפרוק מולו את הכעסים משום שאין להם את הכוח והיכולת לגרום להשלכות כמו בן/בת הזוג שיכולים נניח לעזוב. במאמר הזה ארצה להרחיב מעט יותר על ילדים וכעסים. הנה:
מעבירים כעסים מזירה לזירה
פעמים רבות כתבתי על כך שכעס הוא פורקן של רגשות. אנחנו צוברים וצוברים רגשות בכל מיני מקומות ואירועים עד שאנחנו מלאים במטען הרגשי הזה ולא יכולים יותר להכיל אותו. ברגעים האלו צריך כבר רק את הטריגר. זה יהיה בדרך כלל מעשה קטן של מישהו או מילה קטנה שהוא אומר כדי שהבלון הרגשי הזה יתפוצץ בכעס. ואם אמרנו שכעסים הם סלקטיביים ויוצאים רק במקומות הבטוחים לנו, כנראה שאנחנו פורקים רגשות וכעסים ששייכים לזירה מסוימת בחיים שלנו, כמו העבודה, בזירה אחרת לגמרי - כמו הילדים שלנו.
למה דווקא ילד מסוים יכול לעצבן אותנו יותר?
אם יש לכם כמה ילדים אני מניח שתזהו שיש אחד או אחת מהם שמעצבנים אתכם יותר מהאחרים נכון? גם בין הילדים עצמם יש סלקטיביות של הכעס ויכולות להיות לכך שתי סיבות עיקריות:
1. הילד המורד – ילדים שונים מגיבים לכעסים שלנו בצורה שונה. הילדים שחוטפים יותר כעסים הם בדרך כלל המרדנים יותר. אלו שלא עושים מה שאומרים להם, שעושים בעיות לאחים האחרים, אולי הם מגלים בעיות בהתנהגות או בלימודים בבית הספר. מה שנרגיש פעמים רבות זו תחושה של חוסר אונים ושליטה על המצב מולם, והכעסים עולים שם כדי להשיב לעצמנו את תחושת השליטה והניסיון "לתקן" את הילד. לגרום לו להקשיב ולהתנהג כמו שצריך וזה לובש פנים של חינוך לגיטימי. ולכן ילד מורד הוא מקום בטוח לכעסים כי יש לנו לכאורה הצדקה לכעס.
2. הילד "הבעייתי" - לפעמים המצב הוא לא בר שינוי. אולי יש לכם ילד עם הפרעות קשב וריכוז, ילד היפראקטיבי ואולי אפילו ילד עם צרכים מיוחדים? אלו מצבים קבועים יותר שדורשים המון אנרגיה והתעסקות פיסית ומנטלית עם הילד. גם כאן מתפרק המון תסכול מזירות אחרות אבל גם מהזירה של הילד עצמו. זה כאילו שאתם אומרים בשעת הכעס : "מה נתקעתי איתך ועם כל הבעיות האלו?". לפעמים ההתנהגות של הילד יוצרת בושה במקומות ציבוריים וגם אז יעלו כעסים. אלו כפתורים אוטומטיים מאד נפוצים שנלחצים בנו בשעת הכעס.
בכל מקרה, אני מזמין אתכם לחשוב האם הילד באמת אשם? אולי הוא הפך למקום קבוע ובטוח של פריקת הרגשות, התסכולים והכעסים שלכם? אלו שלא באמת תמיד שייכים רק אליו? תראו, כעסנים רבים עובדים בעבודות לחוצות מאד, מרגישים שיש עליהם אחריות מאד גדולה, לפעמים זו אחריות בלעדית כאילו כל העולם על הכתפיים שלהם. ואת כל העומס הרגשי הזה הם צריכים לפרוק באיזה מקום ולפעמים הילדים הם פשוט באופן לא מודע המקום הכי נוח ובטוח לכך.
ומה איתכם?
אולי גם אתם הייתם הילדים האלו בעברכם? כעס הוא התנהגות שעוברת התנהגותית מדור לדור. ואם אתם כעסנים כנראה שחוויתם ילדות לא פשוטה ואיתה פורקן של תסכולים וכעסים של ההורים שלכם כלפיכם. ואם כך, איך הייתם מרגישים אם ההורים שלכם היו לוקחים אחריות ובאים אלכם ואומרים :"בן/בת יקרים, אנחנו מבינים שיש לנו בעיה של כעסים ואנחנו עומדים לטפל בה. את/ה לא אשמים". זה היה מקל עליכם נכון? מוריד מכם טונות של אשמה.
זה בכוח שלכם להעניק מתנה כזו לילדים שלכם. כעס הוא פורקן של רגשות ואפשר ללמוד לפרוק את המטענים האלו בצורה שונה, בריאה יותר, נכונה יותר. מקרבת ולא מרחיקה. מקלה ולא טעונה. גם כשאתם צודקים, יש דרך אחרת לקיים את הצדק הזה. כיום זוהי דרך תוקפנית שפוגעת בכם ובאחרים.
שינוי הכעס הוא אפשרי. אתם רק צריכים לבחור לקבל את הכלים הנכונים ולבוא מתוך כוונה כנה ואמיתית לעשות שינוי משמעותי בחיים שלכם.
עמית
למידע על הסדנא לניהול כעס לחצו כאן
לבדיקת רמת הכעס שלכם בשאלון מדעי לחצו כאן
האם אתם מטפלים רגשיים? למידע על הכשרת מטפלים בניהול כעס לחצו כאן