בסדר אני כועס - אבל אני אטפל בעצמי
לפעמים זה לוקח שנים להודות שיש לך בעיה של ניהול כעסים. ככעסן שלעבר לקחו לי בערך ארבע שנים להודות בפני אשתי שאני מודה שיש לי בעיה של כעסים. אבל עד שטיפלתי בכעס עברתי דרך של שנה וחצי נוספות בניסיונות לטפל בכך גם בעצמי. ניסיתי פשוט לעצור את ההתפרצויות וזה עבד לזמן קצר עד ששוב זה היה חוזר ובעוצמות גדולות עוד יותר. הנה:
כעס הוא פורקן של רגשות
הסיפור האמיתי מאחורי הכעס הוא שכעס הוא למעשה פורקן של רגשות. אנחנו צוברים מטען רגשי במהלך הזמן וכשהוא מגיע לרמה שכבר קשה לנו להכיל, אנחנו חייבים לפרוק אותו וזה יוצא לנו דרך כעס. זו הסיבה שחלק גדול מהכעסנים נרגע יחסית מהר ויכול לחזור למצב רגיל תוך דקות לפעמים. המטען שהצטבר פשוט התפרק.
נניח שהיה לכם יום קשוח. בבוקר היו פקקים בדרך לעבודה, במשך היום עבדתם בלחץ גדול וברצון להספיק כמה שיותר משימות ותוך כדי יום העבודה גם התעורר קונפליקט עם איזה לקוח לא מרוצה. הוא דיבר בצורה לא נעימה אליכם אבל נאלצתם לבלוע את "הצפרדע" משום שהוא לקוח חשוב ולא רציתם לקלקל את מערכת היחסים איתו. ואז בדרך הביתה גם אמא שלכם התקשרה לספר לכם כמה קשה לה המצב שבו היא סגורה כבר ימים ארוכים בבית בגלל הקורונה.
והנה הגעתם הביתה ואתם טעוני מכל היום האורך שעבר עליכם. עכשיו, כל מה שצריך זה "ניצוץ" קטן שיעיר את המטען שהצטבר אצלכם כל היום. איזה כוס שלא שמו במקום, הילד שלכם שדווקא היום מתעקש לא להתקלח או בני/בנות הזוג שלכם שאומרים מילה לא במקום. הכעס יצא החוצה ויפרוק יחד איתו את כל מה שעברתם במשך היום. זה גם מה שמסביר מדוע פעמים רבות הכעס הוא לא בפרופורציה על מה שקרה. אתם פשוט פורקים הצטברות הרבה יותר גדולה מהאירוע עצמו שגרם לה.
אני אטפל בעצמי
כמו שכתבתי בפתיח, זה יכול לקחת שנים עד שאנחנו לוקחים אחריות ומוכנים בכלל להודות שיש לנו בעיה של כעסים. ואז מגיע שלב שבו אנחנו מנסים לעשות טיפול עצמי. ומה אנחנו יכולים לעשות בדרך כלל? אנחנו מבינים שבעיה היא ההתפרצות אז אנחנו פשוט מנסים לעצור אותה נכון? וזה מצליח. פעם אחת, פעמיים אולי אפילו שלש. אבל מה קורה עם המטען הרגשי שהצטבר שם? הוא מחפש פורקן נכון? אין לו לאן לצאת ולכן בפעם הרביעית כבר לא תוכלו להכיל ולעצור את ההתפרצות והיא תצא אפילו בעוצמה חזקה יותר. זה יכול להרגיש מאד מתסכל.
טיפולים אחרים