אתם בדרך לארוחת החג וכל ההכנות התנהלו בלחץ. צריך היה לארגן את הילדים, לחמם את האוכל שהבטחתם להביא, להתלבש יפה ולצאת בזמן כדי להקדים את הפקקים ולהגיע בזמן אל המארחים שלכם. סיר לחץ של ממש שיכול להביא גם להתפרצות של כעס. אנחנו, האנשים עם בעיות ניהול הכעס, בכלל מתנהלים בלחצים גדולים. בעבודה, בבית, בכביש. כל אחד ו"הזירות" שלו. ולכן אנחנו מחברים את הכעסים שלנו ללחץ. חושבים שאם נרגיע את הלחץ אז גם הכעס יפחת. זה נכון במידה מסוימת ועם זאת, יש מקום עמוק יותר שכדאי להבין. הנה:
האזור ההישרדותי במוח
כשאנחנו מצויים בסכנה קיומית פועל אזור במוח שלנו שאחראי על ההישרדות שלנו. למנגנון הזה המוח קוראים freeze/fight/flight והוא מנגנון חירום שדואג לשמור עלינו בחיים, פשוטו כמשמעו, כשאנחנו מזהים איום. הוא משתלט על מערכות הגוף , ובין היתר מזרים אדרנלין ומגביר את קצב הלב ודואג שנהיה בהלך רוח "מלחמתי" משום שאנחנו חייבים לנצח ולשרוד על ידי מנוסה, לחימה או קפיאה במקום.
אלא, שהמנגנון הזה, שממש יציל אותנו כשאנחנו בסכנת חיים אמיתית, פועל גם בזמן התפרצות כעס כשאנחנו לא באמת בסכנה קיומית. את ההסבר המפורט מדוע פועל אותו מנגנון בזמן התפרצות הכעס אנחנו מפרטים בסדנא לניהול כעסים. כרגע, חשוב להבין שהוא פשוט פועל בזמן שאנחנו כועסים ו"הניצחון" שלו בזמן של כעס הוא בכך שאנחנו משיגים את אותו דבר שגרם לנו לעצבים מלכתחילה. אם לדוגמא הילד השאיר את תיק בית הספר בכניסה לבית, הכעס שנפעיל עליו בדרך כלל ישיג את התוצאה והוא ייקח את התיק לחדר. אם מישהו חתך אותנו בכביש אז נעשה איתו צדק וכך נרגיש "מנצחים".
מתי עוד פועל האזור הזה במוח?
יחד עם זאת, אותו מנגנון הישרדותי במוח לא פועל רק במצב הישרדות אמיתי או התפרצות כעס. הוא פועל גם בזמן לחץ, חרדה, עייפות רעב ומצבים נוספים. וכאן החיבור שלנו אל הלחץ. כשאנחנו לחוצים ועמוסים המוח שלנו פועל, בלי שאנחנו מודעים לכך, באותו הלך "הישרדותי". הוא רואה הכל בזווית של תוצאות שצריך להשיג ושאם הם לא יושגו - זהו מצב שמבחינת המוח שלנו נתפס כאיום קיומי. ממש כך.
וכתוצאה מכך מתרחשים שני תהליכים:
הראשון הוא שכיוון שהלחץ "הדליק" את האזור הזה במוח עכשיו גם הכעס יכול לצאת הרבה יותר בקלות. הוא שייך לאותו אזור זוכרים?
והשני הוא שהכעס הוא הדרך "לשרוד" ולהשיג את התוצאה שאנחנו רוצים להשיג ולהפחית את הלחץ. לצאת בזמן אל הארוחה המשפחתית, שהתיק של הילד יגיע אל החדר וכל דבר אחר שאנחנו מרגישים שאנחנו לא משיגים באותם רגעים לחוצים. אלא שמה שקורה בפועל זה רק התגברות של הלחצים.
ומה בעומק?
זה לא רק עניין של המוח. לנו, האנשים עם בעיות ניהול הכעס, יש עניין משמעותי מאד עם תוצאות. אנחנו אנשים שלא יכולים להיכשל או לא להצליח או לא להשיג תוצאות טובות. בעבודה, בהורות, בכביש. בכל מקום אנחנו צריכים להיות אלו שהם המצליחים (לא רק כלכלית).
אז אנחנו פועלים בלחצים גדולים מאד כדי להשיג את ההצלחות שלנו. עובדים על כל משימה שעות ארוכות ועושים אותה בדרך כלל רק בעצמינו (כי אנחנו יודעים הכי טוב נכון?). וזה לא רק ברמת המשימה הבודדת. אנחנו נוטים לקחת על עצמינו המון משימות ואחריות ומכאן נולד גם הלחץ הגדול בחיים שלנו. ואת הקשר שלו לכעס כבר הסברנו.
לסיכום
אז יש קשר כמובן בין לחץ לכעס ולכן כדי לנהל את הכעס צריך למצוא אולי דרך להיות בקצת פחות עשייה ובתוך העשייה שלנו למצוא דרך להיות רגועים יותר ופחות לחוצים. כך גם יגיע פחות כעס. זה ברור שכרגע זה נראה לא אפשרי משום שאני בטוח שעוברת לכם המחשבה - אז מי יעשה את המשימות שצריכות להתבצע? זה לא אומר שאנחנו לא עושים אלא עושים ממקום אחר - רגוע יותר ואנחנו לומדים כיצד לעשות זאת בסדנא לניהול ושליטה בכעסים.
כעס (ולחץ) לא חייבים להיות חלק מהחיים שלכם. זה לא כתוב ב DNA של אף אחד להיות אדם כועס. זוהי התנהגות ברת שינוי ואני מזמין אתכם לעשות את הצעד המשמעותי הזה יחד איתי.
עמית
למידע על הסדנאות הקרובות לניהול כעס לחצו כאן
למידע ורכישה של הספר "לפרוץ את הדרך - המדריך לניהול כעס" לחצו כאן
לבדיקה מבוססת מחקר של רמת הכעס שלכם לחצו כאן
למידע על קורס הכשרת המטפלים בניהול כעס לחצו כאן