הפעם נדבר על עניין שלא מדובר הרבה בהקשר של ניהול כעסים - יחסי מין. לאנשים עם בעיות ניהול כעסים (נשים וגברים כאחד), יש נטייה לחשוב שיחסי מין הם עניין פיסי בלבד.
עם זאת נהוג לכנות אותם גם יחסים אינטימיים משום שזה בדיוק מה שהם - יחסים שמבטאים באופן פיסי אינטימיות שהיא גם רגשית.
אז תגידו כשאנחנו כועסים האם אנחנו קרובים יותר אחד אל השני/ה או רחוקים יותר? במאמר הזה אדון יותר בהרחבה על השפעת הכעס על היחסים האינטימיים מכל הסוגים. הנה:
אנחנו לא מקיימים מספיק יחסי מין וזה מכעיס!
הקשר הראשון של יחסי המין אל הכעס הוא התדירות. פעמים רבות אני שומע בסדנאות על התסכול של הריחוק הפיסי הגדול ושפשוט לא מקיימים מספיק יחסים. זה יוצר ריחוק אבל גם כעסים.
בואו ננסה להבין מדוע כעס עולה שם. זו לא רק האכזבה וחוסר הסיפוק המיני הפיסי אלא שזו תחושה של דחייה! כשבן או בת הזוג שלנו לא רוצים לקיים איתנו יחסי מין זו תחושה קשה של דחיה, שלא רוצים אותנו וזה בעומק מפגיש אותנו עם רגשות עמוקים עוד הרבה יותר ששייכים בכלל לילדות שלנו. זה שלא רוצים אותנו זה אומר שמשהו בנו, במי שאנחנו, לא מספיק טוב.
אז, בילדות זה בדיוק מה ששידרנו לנו ההורים דרך המכות, ההתעלמות, הביקורת... נכון? הרגשנו שאנחנו לא בסדר כי אחרת מדוע מתנהגים אלינו כך. והנה היום דרך הדחייה ביחסי המין אנחנו חווים את אותו עולם רגשי מחדש. וזה מקפיץ בנו זיכרון לא מודע מן העבר שמפעיל כעס.
המעגל האכזרי של הכעס
אלא שכשאנחנו כועסים לא רק לבטא במילים את הכעס ("אני כועס/ת"). אצלנו, האנשים עם בעיות ניהול הכעסים, לכעס מתלווה התנהגות תוקפנית, כזו שפוגעת, מעליבה, מקטינה, מאיימת או מפחידה.
וההתנהגות הזו היא שיוצרת ריחוק בין בני הזוג. לפעמים על משהו קטן שרבים עליו אנחנו יכולים להיות במתח כמה ימים ויותר נכון? והריחוק והמתחים האלו הם בדיוק ההיפך מהאינטימיות שיחסי המין מציעים.
הצד השני לא יכול להתקרב אלינו כפי שהיינו רוצים והנה המעגל חוזר ומזין את עצמו.
יחסי מין הן יחסים אינטימיים
יחסים אינטימיים כשמם כן הם. יחסיים של קרבה, של חיבור שהוא הרבה מעבר לעניין הפיסי עצמו. יש שם חיבור שהוא רגשי לפני הכל. הוא המאפשר גם את הקרבה הפיסית. וזה מה שאנחנו וגם הצד השני זקוקים לו. ואת האינטימיות הרגשית הזו אנחנו יוצרים על ידי תקשורת שמבוססת על רגשות.
אני יודע שחלקכם הגדול שקורא את המילים האלו אומר לעצמו "אבל אני אדם סגור, ביישן, לא אוהב לדבר על הרגשות". אתם צודקים בזה. גם זה שייך לעבר שלכם משום שבאותה ילדות כאשר ניסיתם לדבר על הרגשות "חטפתם" התנהגות תוקפנית מאחד ההורים כנראה.
אז לימדתם את עצמם מגיל צעיר שרגשות וביטוי של רגשות זה דבר מסוכן. לכן אתם נמנעים כיום מלבטא את העולם הרגשי שלכם ולעיתים מצפים שגם יבינו אתכם בלי שאמרתם מילה. כאמור זה שייך לעבר.
אז מה עושים?
המתנה הגדולה שיש לנו במוח האנושי היא היכולות שלו ללמוד להשתנות ולקבע את הלמידה החדשה. המוח שלנו הוא איבר גמיש.
את זה גם המדע גילה לפני כעשרים שנה. כל מה שצריך הוא לאמן את המוח לצורת תקשורת חדשה וגם לעבוד על האוטומטים האלו שמפעילים כעס כיום כמו תחושת הנטישה והעובדה שלא מבינים אותנו. הכל בר שינוי עם הכלים והאימון המתאים שמקבלים בסדנה לעצבים.
וככל שמתאמנים יותר עם הכלים החדשים נוצרת קרבה מחודשת בין בני הזוג. פתאום מדברים על דברים שלא דיברתם עליהם שנים ארוכות או שאפילו מעולם לא דיברתם עליהם. וזנ יוצר פתיחות וקרבה שלא הייתה שם שנים. כך מעידים אלו שעוברים את הסדנא לשליטה בכעסים.
כשאנחנו בתוך הכעסנות, התקשורת שלנו עם בני ובנות הזוג היא בעיקר תפעולית/טכנית. "מתי נעשה קניות", "צריך לאסוף את הילדים מהחוג", "הולכים בשבת לאכול אצל הורים שלך". והיא מקבלת ביטוי גם ביחסי המין שהופכים גם הם לטכניים במידה מסוימת אם תחשבו על כך.
הקרבה הרגשית שאנחנו לומדים לייצר בסדנא לניהול כעסים יוצרת גם קרבה פיסית. ואז גם התדירות יכולה לעלות וגם יחסי המין עצמם הופכים מעניין טכני למשהו מקרב ואוהב. כפי שהם נועדו להיות מלכתחילה.
הקשר בין כעסים ליחסי מין - לסיכום:
אז כמו שאני אומר תמיד, זה בידיים שלכם. אתם רק צריכים להכיר בכעסנות ולהחליט להגיע לסדנא לניהול ושליטה בכעסים. הכלים שתלמדו כל כך יעילים והם ישנו את חייכם באופן משמעותי. תגיעו לפני הכל עבורכם, על מנת לשנות את איכות החיים שלכם. מנקודת המוצא הזו גם ישתנו כל מערכות היחסים של עם העולם, כולל מערכות היחסים האינטימיות.
עמית
למידע על הסדנאות הקרובות לניהול כעס לחצו כאן
למידע ורכישה של הספר "לפרוץ את הדרך - המדריך לניהול כעס" לחצו כאן
לבדיקה מבוססת מחקר של רמת הכעס שלכם לחצו כאן
למידע על קורס הכשרת המטפלים בניהול כעס לחצו כאן