חיפוש

אנחנו סובלים מהכעס שלנו - לפני כולם

יש כמה מניעים שיכולים להביא אדם לתהליך של ניהול כעסים. לפעמים זה יהיה בן או בת זוג שיסמנו לנו את הגבול. לפעמים זה קורה כשאנחנו רואים את הפגיעה בילדים שלנו ואת הכעסים שמתחילים להתעורר גם אצלם. ולעיתים זה אולי מקום העבודה שמתריע לנו או מקומות נוספים כמו חברים או משפחה. אבל לפני הכל אלו אנחנו שסובלים מהכעס שלנו. מצויים בחוסר שקט תמידי, בעומס עשייה מטורף, לוקחים המון אחריות על הכתפיים ומרגישים טונות של אשמה לאחר ההתפרצויות. לכן, תהליך ניהול הכעסים נועד לפני הכל - עבורכם. כשאתם משנים את מערכת היחסים שלכם עם הכעס, החיים שלכם הופכים רגועים יותר ואז באופן טבעי הזוגיות, ההורות, העבודה משתנים גם הם.





אנחנו "מקולקלים"


לכל אדם יש עבר, ילדות, שבדרך כלל משפיע עליו. עוד לא ראיתי אדם אחד שגדל במקום ובנסיבות המושלמות. אבל אנחנו, האנשים עם בעיות ניהול הכעס, גדלנו בנסיבות לא רגילות. משהו קרה שם בילדות שהיה עוצמתי יותר מאשר לאחרים. ברוב המקרים נמצא שם הורה שהיו לו בעיות ניהול כעסים בעצמו, משברים כלכליים משמעותיים, מחלה של בן משפחה, חלילה מוות. גם נטישה יכולה להיות שם ומגוון נסיבות נוספות שיכולות להיות קשורות גם לעולם החיצוני למשפחה כמו חרם, קושי משמעותי בלימודים וכדומה.


בכל מקרה התוצאה היא אותה התוצאה אצל כולנו: גדלנו עם תחושה ששידרו לנו ברוב המקרים, שאנחנו לא בסדר, שאנחנו לא שווים. שאנחנו "מקולקלים". שימו לב שזה לכאורה מוטבע בנו עמוק. אנחנו לא בסדר, לא המעשים שלנו, מי שאנחנו מקולקל. זו תחושה קשה מאד לגדול בתוכה והיא בבסיס של הכעסנות שלנו כיום.



חייבים להיות מושלמים ומוצלחים


אז מרביתנו הולכים כיום באופן לא מודע עם התחושות האלו של "הקלקול" גם כשאנחנו אנשים בוגרים ומצליחים. באותם רגעים של כעס מתרחש למעשה שחזור רגשי של נסיבות העבר. לדוגמא, ניקח ילד שחווה חרם בשנות בית הספר היסודי שלו. אף אחד לא דיבר איתו ולעיתים אפילו התנכלנו לו. החוויה הרגשית הייתה שהוא עצמו "מקולקל" אחרת מדוע שנים ארוכות חווה את הדחייה הקשה של החרם? ואז, נניח שהוא עבר לחטיבת הביניים ובעיית החרם נפתרה. הוא הגיע למסגרת חדשה, עם ילדים חדשים ואפילו הפך למקובל. זה לכאורה נגמר נכון? לא בדיוק. תחושת הקלקול, שמשהו בו דפוק נותרה בו והיא חיה בו עד היום. יש בו פחד לא מודע לחזור ולהיות אותו ילד מוחרם.


והנה, כאדם בוגר הוא יושב עם משפחתו לארוחת ערב ומבקש מאשתו להעביר לו את המלח והיא בטעות תמימה מעבירה לו את הפלפל. באותם רגעים התגובות שלו יפעלו מתוך אותן חוויות של אותו הילד בן התשע שעבר את החרם. הוא מרגיש ששוב לא רואים אותו ושמתכלים לו והתרגום של זה בהווה יהיה שאשתו עושה לו את זה בכוונה או שהיא לא מספיק שמה לב אליו בכך שהיא מעבירה לו את הפלפל. הכל קורה באופן לא מודע כמובן וזה מלווה בהמון כעס.



סבל , סבל, סבל


בגלל אותן נסיבות עבר אנחנו, האנשים עם בעיות ניהול הכעס, מתאפיינים בכמה תכונות מאד בולטות:


1. אנחנו אנשים שהצלחה מאד מכוונת אותנו. כישלון מפגיש אותנו עם חוויות העבר ולכן הוא לא אופציה. אבל כדי להגיע אל ההצלחה אנחנו עובדים בעומסים גדולים מאד. אני מניח שרובכם תתחברו אל ההרגשה שבעבודה או בבית שלכם, אתם עושים עבודה של שניים, שלשה אנשים או יותר. והעומס הזה מביא ללחצים גדולים והרגשה של התשה.

2. אנחנו אנשים עם לב ע נ ק (!) . יש בנו נתינה מאד גדולה ורגישות גבוהה לאחרים. אנחנו חברים טובים ותמיד נמצאים שם עבור אחרים. אלא, שלעיתים זה בא על חשבוננו. אנחנו מוותרים על עצמנו על מנת שלאחרים יהיה טוב וגם זה מביא לכעסים ותסכולים. מאד יעצבן אותנו גם כשאחרים לא יגיבו אלינו באותו רוחב לב כפי שאנחנו נוהגים איתם.

3. ההרגשה שלא מבינים אותנו. אנחנו כל כך מכוונים לעשות טוב לאחרים ולהצליח שמאד מתסכל אותנו שאחרים לא זורמים איתנו ולעיתים מתנגדים לכיוון העשייה שלנו. ואז אנחנו נאבקים על האמת שלנו בחורמה. רוצים ברוב המקרים שדברים יעשו כמו שאנחנו רוצים, וזה פתח לקונפליקטים רבים מאד עם הסביבה (בני ובנות הזוג, הילדים, קולגות והמנהלים בעבודה ואחרים)


אשמה וחרטה


אלו רק כמה דוגמאות כמובן שממחישות את הלחצים, העומסים הפיסיים והרגשיים שאנחנו חווים מידי יום. לעיתים קרובת נרגיש כאילו אנחנו מתעוררים בכל יום חדש "למלחמה, נכון? זה לא פשוט לחיות כך.


אבל, יש עניין נוסף. כל המנגנונים האלו מביאים גם להתפרצויות כעס. ההתפרצויות הן למעשה המאבק שלנו על האמת שלנו וגם השחרור של המטענים הרגשיים שצברנו. אנחנו לא יכולים להכיל יותר את הלחץ, העומס, שדברים לא הולכים כמו שאנחנו רוצים ואז מתפוצצים. מרביתנו, אגב, יירגעו די מהר בגלל הפורקן הזה של הרגשות. אבל זמן מה לאחר ההתפרצות, כשאנחנו רואים שפגענו באחרים, נרגיש גם אשמה וחרטה על האופן שבו התנהלנו בזמן הכעס. וגם זה יושב באופן כבד על הלב.



ניהול הכעסים הוא קודם כל עבורנו


אני מקווה שכשאתם מבינים עכשיו יותר לעומק את רמת הסבל היומיומית שהכעס מביא איתו לחיים שלכם, שתהליך ניהול הכעסים נועד לפני הכל עבורכם. על מנת לשפר את איכות החיים שלכם ולהביא לשקט, שלווה ורוגע פנימיים לפני הכל. אנחנו חיים באי שקט תמידי ובעומסים ולחצים מאד גדולים מבלי שאנחנו שמים לב אליהם לפעמים. כשתמצאו את אותו שקט פנימי, הוא יקרין על העבודה, הזוגיות ההורות ושאר הזירות שבהן הכעס היום הוא רגש דומיננטי.


אז נכון, אולי בן או בת הזוג מסמנים גבול ולא מוכנים יותר להמשיך עם הכעס שלכם, אולי אתם רואים את הפגיעה בילדים שלכם ורוצים לשנות גם את זה, אולי בעבודה מעירים לכם על הכעס. הכל נכון, אבל בואו לתהליך הזה עבורכם לפני הכל. בואו לשפר את איכות החיים שלכם. אתם לא "מקולקלים" או דפוקים כשאתם עושים את זה. אתם בוחרים לשנות את נתיב חייכם הבסיסי שהוכתב לכם בילדותכם ואשר כיום מניע אתכם מבחינה רגשית כולל בגזרת הכעסים. חשוב לציין שתהליך ניהול הכעסים מתמקד בהווה, בכלים מעשיים שמשנים את אופן התקשורת וההתנהגות שלנו כיום. אנחנו לא נוגעים באותו עבר, אותו לא ניתן לשנות אבל את ההשפעות שלו עלינו כיום בהחלט כן!


אני מעביר את הסדנא לניהול כעסים כבר שנים ארוכות. כבר העברתי למעלה ממאה סדנאות כאלו והגעתי אל התחום הזה כאדם שהיו לו בעיות ניהול כעסים בעצמו ואני אומר לכם בלב שלם - זהו תהליך משנה חיים ואני אשמח להיות חלק מהשינוי שלכם.


עמית


למידע על הסדנאות הקרובות לניהול כעס לחצו כאן

למידע ורכישה של הספר "לפרוץ את הדרך - המדריך לניהול כעס" לחצו כאן

לבדיקה מבוססת מחקר של רמת הכעס שלכם לחצו כאן

למידע על קורס הכשרת המטפלים בניהול כעס לחצו כאן


368 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול