חיפוש

מדוע אנחנו בוגדים?

עודכן ב: אפר 5

שאלתם את עצמכם מדוע אנשים בוגדים? זה תמיד נראה כאילו יש צד טוב ורע בסיפור. בדרך כלל הבוגדים הוא הרעים, נכון? הרי הם עושה משהו שפוגע מאד בבן/בת הזוג שלהם. האמינו לי, אני יודע על מה מדובר. נבגדתי בעצמי על ידי אשתי הראשונה וזה היה כואב ומאד לא פשוט. ועם זאת, מה אם יש אמת נוספת? מה אם הבגידה היא סוג של אוטומט רגשי שפועל שם באופן לא מודע? אני לא מתכוון לתת הנחה למי שבוגד אבל הייתי רוצה לנסות להראות לכם גם אמת אחרת. בגידה היא עניין נפוץ בקרב כעסנים ופועל שם מנגנון לא מודע שמפעיל אותה. הנה:





נסיבות העבר


כתבתי רבות בעבר על כך שמקורה של הכעסנות היא בנסיבות העבר הלא פשוטות בהם אנחנו הכעסנים גדלנו. כילדים מצאנו את עצמנו עומדים מול הורים ביקורתיים מאד, לעיתים אלימים שמתווים לנו דרך אחת בלבד - הדרך שלהם. לעיתים זה היה פאסיבי. ההורה פשוט לא היה שם רגשית או פיסית ואנחנו נאלצנו לגדל את עצמנו או לדאוג לאחרים במקומו.

בכל מקרה, המצבים השכיחים האלו העבירנו אותנו ממה שאני מכנה "הנתיב הטבעי של חיינו" אל "התלם". שם, נדרשנו לקיים את הציפיות של ההורים מאיתנו או שלנו מעצמנו. החל מלשים את המגבת במקום, דרך לשמור על האחים הקטנים שלנו ועד להיות הפרופסורים לאנגלית שהם ציפו שנהיה.



התוצאה - אנחנו לוחמי חופש


זו הסיבה שאנחנו הכעסנים, אנשים מאד מרצים בדרך כלל. חונכנו לעשות מה שאחרים מצפים מאיתנו ו"חטפנו" כשזה לא קרה. אבל על הדרך הפכנו מאד רגישים לחופש שלנו. יש ביננו כעסנים שכשמבקשים מהם משהו יגידו תמיד "כן", יעשו ויכעסו על כך שהם חייבים לעשות. ויש כאלו שיגידו תמיד "לא". זה לא כל כך משנה אם אמרתם כן או לא החשוב הוא שזה נעשה באופן אוטומטי.

אם תתבוננו על חייכם, אני מניח שתגלו שאתם עושים המון למען אחרים תוך כדי שאתם מתפשרים ומוותרים בצורה משמעותית על הרצונות שלכם. וזו קרקע פורייה לכעס נכון? זו תחושה של "כלא", שאתה לא יכול להיות אתה ושיש לך כל הזמן רשימת משימות בלתי נגמרת...



נולדנו חופשיים


ועם זאת, כל אדם נולד עם חופש הבחירה. זו מהות בסיסית של כל בן אנוש והיא מתנגשת עם האופי המרצה שלנו. זה שמוותר על עצמו למען אחרים. אז לעיתים אנחנו נוטים לקחת את החופש שלנו בכוח ולעיתים זה יהיה בהסתרה. אנחנו חוששים מהתגובות של האחרים אם ניקח לעצמנו את חופש הבחירה ולכן זה נוח יותר פשוט להסתיר זאת. כך למדנו בילדות להתחמק מהכדורים השורקים של ההורים. וכך, אם לדוגמא יש לנו חילוקי דעות כלכליים עם בני/בנות הזוג, אולי פשוט נשים כסף בצד בלי שהם יודעים עליו. אולי נאכל במסעדות יקרות יותר כשאנחנו לבד וכך נקיים את האמת הכלכלית לפי ראות עיננו, בלי ב=שהם יודעים על כך. זה מאד נוח להסתיר נכון?



והבגידה?


הבגידה היא מרחב החופש האולטימטיבי. אנחנו נוטים כל כך לרצות אחרים ובהם גם את בני ובנות הזוג שלנו עד שאנחנו מרגישים בצורך להשתחרר בחלק מהזמן ולשים את עצמנו במרכז. מרחב הבגידה הוא מרחב שבו יש לנו רק "זכויות" ללא החובות והריצוי של מערכת היחסים הזוגית שלנו. הבגידה בעצם מספקת לנו את הצורך במרחב החופש שלנו ומרגישה ממש כמו אוויר לנשימה.

בפועל, זה יכול להרגיש לנו בטעות שהזוגיות שלנו חונקת אותנו אלא שלמעשה אלו אנחנו שחונקים את עצמנו ולא מאפשרים לעצמנו מרחב של בחירה וחופש בתוך הזוגיות ובכלל בחיים. אגב, הבגידה לא חייבת להיות ר