אבא כועס

עד גיל שלושים לערך כשבני הבכור נולד, הייתי ידוע בקרב החברים שלי כרגזני כזה. חבר טוב היה קורא לי בשם תואר : "מאה שמונים מעלות".

הוא התכוון שברגע אחד הייתי יכול להתהפך במצב הרוח שלי ולפעמים פשוט לקום וללכת מאותו המקום שהייתי בו. זה היה נסבל ומובן על הסביבה שלי שאני כזה.

זו לא הייתה בעיה גדולה בחיים שלי. אלא, שלאחר לידת בני הבכור, עם הפיכתי לאבא לפני שמונה עשרה שנה, הכל השתנה. הכעס, שהיה משהו שולי הפך לבעיה מרכזית בחיים שלי, בזוגיות ובהורות שלי. אז למה בעצם זו הפכה להיות בעיה משמעותית דווקא כשהפכתי לאב? הפעם תוכלו כרגיל לקרוא כאן בהמשך את המאמר בנושא אבל אני שמח להציע לכם להשתתף גם בהרצאה בנושא בכנס אבא מהחלומות - דור 2.0 שתתקיים בשבוע הבא בזום. כנס שמוקדש כולו לאבהות שבו ארצה על כעסים בהורות. הכנס ללא עלות וכבר רשומים אליו מאות משתתפים מרחבי הארץ . הכנס מיועד בעיקר לאבות אבל גם אתן האמהות מוזמנות להצטרף אליו. למידע ורישום לכנס לחצו כאן

והנה המאמר עצמו:

אף אחד לא נולד עם בעיות של ניהול כעסים

כמו שאני תמיד כותב ואומר, אף ילד לא נולד כועס. זו התנהגות שנרכשת בילדות ברוב המקרים. נסיבות העבר של אנשים עם בעיות ניהול כעס אף פעם לא היו פשוטות. היו שם אלימות פיסית, מילולית, ביקורתיות רבה, לפעמים היעדרות משמעותית של אחד ההורים (רגשית או פיסית) ושלל נסיבות אחרות שגרמו לאותם ילדים לסטות ממה שאני מגדיר "הנתיב הטבעי של חייהם" אל התלם שהכתיבו להם אותן הנסיבות.

לדוגמא, אם קיבלנו ביקורת מתמדת על ההישגים הלימודיים שלנו ועל כך שאנחנו עצלנים ולא משקיעים מספיק, למדנו להבין שאנחנו לא בסדר, מקולקלים. שאנחנו צריכים לשנות את עצמנו להיות תלמידים טובים יותר. מה עם הלימודים היו לנו קשים? מה אם אנחנו בכלל מאד מוכשרים בספורט או באומנות אבל אף אחד לא ראה את זה והמשיך לדרוש מאיתנו להיות טובים באנגלית או מתמטיקה.

נאלצו לוותר על הספורטאי או האמן שבנו נכון? וזה מתכון די בטוח להיווצרות של כעסים בעתידו של אותו ילד כאדם בוגר. הסיבה היא שאותן נסיבות עבר יצרו בנו שלש רגישויות משמעותיות שמעלות בנו כיום כעסים.

שלוש הרגישויות המשמעותיות של כעס

כאמור, נסיבות העבר יצרו אצל אותו אדם בוגר שלש רגישיות מאד משמעותיות:

הנעה משמעותית להצלחה ורגישות גבוהה לכשלונות ולביקורת

אלו המאפיינים הבולטים של כעסים. כיוון ששידרו לאותו ילד בעבר שהוא כשלון במי שהוא ושהוא צריך להיות שונה ממי שהוא, נוצר מצב שבו אותו ילד כאדם בוגר עסוק מאד בהצלחות בכל מחיר או בהמנעות מכשלונות.

הסיבה המרכזית היא הרצון להימנע מאותה תחושת כישלון כואבת מן העבר. לא להרגיש שוב את אותם התחושות שקשורות לאותו ילד שלא מצליח באנגלית לדוגמא.

לחימה על החופש

כשאותו ילד נאלץ להיות מצטיין באנגלית במקום ספורטאי או אמן, זה נעשה בכחונית כלפיו ובתחושה שאין לו באמת את החופש לבחור.

מכאן נולדה הרגישות הגבוהה למצבים של חוסר אונים וחוסר חופש. אנשים אלו בבגרותם יהיו רגישים למצבים שבהם הם תלויים באנשים אחרים או במצבים שאינם תלויים בהם. זה יעלה כעסים משמעותיים.

רגישות גבוהה לרגשות של אחרים

הביקורת, האלימות, הנטישה ושאר נסיבות העבר הכואבות היו כרוכים בדרך כלל ברגשות עוצמתיים של אותו הורה דומיננטי. ההורה הזה היה בסערת רגשות כשהוא התנהג כפי שהתנהג ולכן התפתחה אצל אותו ילד שהיום הוא אדם בוגר, רגישות גבוהה מאד לרגשות שליליים של אחרים.

באופן לא מודע, כאשר הם מרגישים רגש שלילי כלשהו אצל אחרים, כמו כעס, תסכול, עצב, לחץ, מתח וכדומה, מתרחש באופן לא מודע שחזור רגשי מן העבר ואותו אדם מרגיש כאילו "יחטוף" שוב את מה שחטף בילדותו.

הביטוי של כך בבגרות הוא שאותו אדם ינסה תמיד להרגיע את הרגשות השליליים של אחרים על ידי כך שינסה לפתור להם את הבעיה שהביאה אותם לידי המצב הרגשי. הוא רק רוצה שכולם יהיו שמחים ורגועים כל הזמן לידו וכזה לא קורה עולה גם הכעס.

אבא כועס - איך כל זה קשור לזה?

ציינתי בתחילת הכתוב שהכעסים שלי התפרצו ממש עם לידת בני הבכור. מדוע? משום שכל המנגנונים האלו שמפעילים כעס אצל אדם בוגר, פעלו שעות נוספות ברגע שהפכתי להיות אבא. הנה כך:

הרגישות להצלחה וכישלון

כל הורה רוצה להרגיש שהוא מצליח במשימה ההורות ושהוא מגדל ילד מחונך ומאושר. אלא שילדים קטנים לא יוצאים מוכנים מהרחם. זו עבודה קשה שלפעמים מפגישה אותנו עם תחושות כישלון רבות. אפילו הדבר הפשוט של לקחת את הילד לישון יכול לתסכל מאד כשהוא לא נרדם ובוכה כל הזמן.

את האנשים עם בעיות ניהול כעסים זה מפגיש שוב עם אותה תחושת כישלון מן העבר ואז גם הכעס עולה. הילד הופך לעיתים לסוג של "אויב" שמכשיל אותם.

הרגישות לחופש

אם נמשיך עם הדוגמא של הילד שלא נרדם, התחושה היא שהחופש שלנו כהורים נלקח מאיתנו. אותו רך נולד הוא זה שקובע מתי נקום, מתי נישן, מתי נאכל וכד'. אני זוכר את עצמי לילות רבים מסתובב עם בני הקטן בעגלה ברחבי המושב שבו אני גר, מתוסכל וכועס על כך שהוא פשוט לקח לי את השינה ואת החיים שהכרתי עד ללידתו.

הרגישות לרגשות של אחרים

הדוגמא הכי פשוטה לזה הוא ילד בוכה שאנחנו לא מצליחים להרגיע. כשהוא בוכה ללא הפסקה, הוא מצוי ברגש שלילי כלשהו ואם אנחנו לא מצליחים להרגיע אותו, כפי שציינתי קודם, יכול לעלות אותו זכרון כואב מן העבר (של אלימות, ביקורת וכד')שמקפיץ כעסים באופן כמעט אוטומטי. מישהו לא מרוצה ושאת אשמתנו לכאורה.

כל האמור, לא שייך רק לעצם היותנו אבות לילדים קטנים. ככל שהם מתבגרים בעיות הינקות לובשות צורות חדשות כמו קשיים בלימודים או קשיים חברתיים שיכולים להקפיץ בנו את אותם המנגנונים בדיוק.

הבשורה הטובה

הבשורה הטובה היא שכעס הוא התנהגות שניתנת לשינוי ולשליטה. המוח שלנו הוא איבר גמיש וכל מה שהוא צריך הם חלופות מעשיות שיחליפו את האוטומטים שקופצים בנו כיום. זה דורש אימון וזה בדיוק מה שאנחנו לומדים ומתרגלים בסדנא לניהול כעס.

כאמור, תוכלו לשמוע יותר על הנושא בהרצאה בכנס אבא מהחלומות - דור 2.0

ביום שני, 1.11.21 בשעה 8:30. הכנס בזום וללא עלות.

למידע ורישום לכנס לחצו כאן

עמית

למידע על הסדנאות הקרובות לניהול כעס לחצו כאן

למידע ורכישה של הספר "לפרוץ את הדרך - המדריך לניהול כעס" לחצו כאן

לבדיקה מבוססת מחקר של רמת הכעס שלכם לחצו כאן

למידע על קורס הכשרת המטפלים בניהול כעס לחצו כאן