ניהול כעסים בהורות

אם יש תחום שבו הכעס שלנו נבחן יום־יום – זה בהורות. אנחנו אוהבים את הילדים שלנו יותר מהכול, אבל דווקא שם, בבית, מול הקטנים שלנו, הכעס מתפרץ הכי מהר. זה מתחיל בסיטואציה קטנה: הם לא רוצים ללכת לישון, מתווכחים על שיעורי בית, רבים אחד עם השני, או מתעקשים מולנו בלי סוף. בשבריר שנייה אנחנו מוצאים את עצמנו צועקים, מתעצבנים, אומרים מילים שאחר כך מציפות אותנו באשמה.וזה רגע כואב: איך זה יכול להיות שדווקא מול הילדים שאני הכי אוהב – אני מאבד שליטה?

למה זה קורה לנו?

הורות היא המקום שבו כל הרגשות שלנו צפים. יש עומס משימות אינסופי, אחריות עצומה, ולצד זה רצון חזק להיות בסדר – כהורה, כמי שמוביל את הבית. כשאנחנו עייפים, לחוצים, ומנסים להחזיק את כל הכדורים באוויר – סף הסבלנות שלנו יורד.כשהילדים מתנגדים לנו, זה מפעיל אצלנו כמה נקודות רגישות: הרצון להיות בסדר, הצורך להרגיש שאנחנו בשליטה, וגם פחד עמוק שאולי אנחנו “לא הורים מספיק טובים”. כל זה מצטבר – והכעס מתפרץ.

במילים אחרות, ניהול כעסים בהורות הוא לא מותרות – זו מיומנות קריטית לכל הורה שרוצה לשמור על קשר בריא עם הילדים שלו.

להבין גם את הילד

כאן חשוב לעצור ולהבין גם את הצד שלהם. הרבה פעמים, הדברים שנראים לנו כמו "סרבנות" – מקלחות, ארוחות, התארגנות בבוקר – הם למעשה רגעי הכנה לפרידה. אחרי מקלחת ולפני שינה מגיעה פרידה עד הבוקר. אחרי ארוחה והתארגנות – נפרדים לגן או לבית הספר.עבורנו, ההורים שחוזרים מהעבודה עייפים ורק רוצים “לסיים את היום הזה”, זה מרגיש כמו התשה. אבל עבורם – זה צורך בזמן נוסף איתנו. הם מתגעגעים, הם מחפשים עוד קרבה. כשאנחנו רואים את זה בעיניים שלהם – משהו מתרכך, והתגובה שלנו משתנה.

גבולות – אתגר מרכזי בהורות

ניהול כעסים בהורות קשור גם לשאלה של גבולות. ילדים צריכים גבולות כדי להרגיש בטוחים – זה נותן להם מסגרת, סדר, והבנה מה מותר ומה אסור.אבל האתגר האמיתי הוא בהבנה שהגבולות צריכים להשתנות עם הגיל. לא פעם אנחנו מציבים גבול שאיננו מתאים לגיל של הילד – ואז הוא מתנגד, מתמרד, ואנחנו מתפרצים עליו. זה לא תמיד המצב, אבל זו סיטואציה שכיחה מאוד שמייצרת כעסים מיותרים. ככל שהילדים גדלים, הגבולות צריכים להיות יותר משוחררים, עד שבגיל 18 הם אמורים לעמוד כאנשים בוגרים בפני עצמם.

מה אפשר לעשות אחרת?

השלב הראשון הוא מודעות. להבין שהכעס הוא לא הבעיה – אלא סימן. הוא סימן לכך שהצטבר בנו מתח שלא קיבל מקום.

בדיוק כאן נכנס התהליך של ניהול כעסים בהורות:

• להחליף שפה– לא לצעוק ולא לשתוק, אלא לתרגל תקשורת מסוג אחר. כזו שמסייעת לנו להישמע, ויחד עם זאת מבינה ומביעה את מה שהילדים מרגישים. במקום “כמה פעמים אמרתי לך!”, לנסות לומר: “אני מתוסכל כי אני מרגיש שלא מקשיבים לי, ואני יודע שגם לך קשה לעצור את המשחק באמצע”. זו שפה חדשה שאנחנו לומדים ומתרגלים בסדנה.

• לזהות את הטריגרים– איפה אנחנו נוטים להתפרץ? איחורים? בלגן? ויכוחים? כשאנחנו יודעים לזהות מראש – אנחנו ערוכים יותר.

• לפרוק מתח לאורך היום– לא לחכות לרגע שבו הכול יתפוצץ בערב. הליכה קצרה, כתיבה, שיחה עם חבר או בת הזוג – כל אלה עוזרים לשחרר חלק מהלחץ.

גם אני הייתי שם

פעם הייתי מתפרץ בקלות מול הילדים. כל איחור, כל ויכוח קטן, כל סירוב – היה מציף אותי. אחר כך הייתי מתמלא באשמה. אשתי תמיד הייתה אומרת לי שאני הברומטר של הבית - כשאני עצבני כולם מתוחים ועצבניים יחד איתי וכשאני רגוע, כל הבית רגוע. היום אני יודע שזה לא חייב להיות ככה. למדתי לזהות את המקומות שמפעילים אותי, להציב גבולות מתאימים, לפרוק רגשות בדרך אחרת, ולבנות שפה חדשה בבית. וזה שינה את הקשר שלי עם הילדים. הפכנו קרובים יותר, רגועים יותר, ואני מרגיש שאני באמת ההורה שרציתי להיות.

וזה בדיוק מה שאנחנו עושים בסדנאות. אנחנו מתרגלים ניהול כעסים בהורות– לא תיאוריות באוויר, אלא כלים אמיתיים שעובדים ביומיום.

אם אתם מרגישים שהכעסים מנהלים את הבית שלכם – זו ההזמנה שלכם לגלות דרך אחרת. אפשר לגדל ילדים עם יותר שקט, יותר הבנה, ויותר קרבה.

עמית

למידע על הסדנאות הקרובות לניהול כעס לחצו כאן

למידע ורכישה של הספר  הפיסי "לפרוץ את הדרך - המדריך לניהול כעס " לחצו כאן

למידע ורכישה של הספר הדיגיטלי "לפרוץ את הדרך - המדריך לניהול כעס " לחצו כאן

לבדיקה מבוססת מחקר של רמת הכעס שלכם לחצו כאן