איך לנהל כעסים בשגרה

כעסים הם לא תמיד פיצוץ גדול. לפעמים הם מתבטאים בדברים הקטנים של היומיום: התור בסופר שלא זז, הילדים שמתווכחים באוטו בדרך לבית הספר, מייל שלא קיבל מענה בזמן בעבודה. אנחנו לא מתפרצים בקול רם, אבל בפנים זה רותח. והצטברות של הרתיחות הקטנות האלה היא בדיוק מה שגורם לנו, בשלב מסוים, להתפרץ בצורה חזקה יותר.השאלה היא – איך לנהל כעסים בשגרה עוד לפני שזה מגיע לרגעי השיא?

למה זה קורה לנו ביום־יום?

אנחנו חיים בקצב מהיר. כל יום מלא במשימות, בלחצים, בציפיות – בבית ובעבודה. אנחנו רוצים להספיק הכול, להיות שם לכולם, לעמוד בסטנדרטים שהצבנו לעצמנו. ובדרך, הדברים הקטנים שלא הולכים כמו שרצינו – מרגישים כמו איום על השליטה שלנו.

כעסים בשגרה לא נולדים מאירוע אחד, אלא מהצטברות. אי־הבנות, עיכובים, חוסר הערכה – כל אלו מצטברים מתחת לפני השטח. וברגע שאין מקום לפרוק אותם, הם מוצאים את הדרך החוצה בצורה לא נעימה.

מעבר לכך, יש גם טריגרים שחוזרים על עצמם יום אחר יום: איחורים, ויכוחים קטנים, חוסר הקשבה, בלגן בבית או בעבודה. כשהם נלחצים שוב ושוב – זה יוצר שגרה של כעס. אנחנו כבר יודעים מראש שהסיטואציה הזו תפעיל אותנו, ובמקום לחפש דרך אחרת – אנחנו נגררים לאותו דפוס. זה הרגע שבו איך לנהל כעסים בשגרה הופך לכלי משמעותי שמאפשר לשבור את המעגל.

השלב הראשון – פרופורציה

כמו במצבים גדולים, גם בשגרה חשוב לעצור ולהזכיר לעצמנו: “אני לא בסכנה”. ברוב המקרים, זו לא קטסטרופה אלא עניין יומיומי. זה כבר מוריד חלק מהעוצמה.

ניהול כעסים = ניהול רגשות

בעצם, לנהל כעס זה לנהל רגשות. הכעס הוא רק השכבה החיצונית של מה שמתחולל בתוכנו – תסכול, אכזבה, עלבון, חוסר אונים. כשאנחנו מתרגלים כלים של תקשורת חדשה, אנחנו לא “מעלימים את הכעס”, אלא לומדים לתת ביטוי לרגשות שמתחתיו.ככל שמתרגלים יותר, התקשורת הזו הופכת לשגרה. שני הצדדים – אנחנו וגם מי שמולנו – מרגישים את התועלת: יותר קרבה, יותר הבנה, פחות חיכוכים.

נכון, בהתחלה זה יכול להיראות מאיים. אנחנו חוששים שיגיבו לנו בכעס, שינצלו את הפתיחות שלנו, או שלא יקשיבו לנו – כי ככה זה היה בעבר. לא שמעו אותנו, ביטלו אותנו, והפחד הזה צף מחדש. אבל כאן אנחנו מגלים שהתקשורת החדשה היא מדויקת. ברגע שהיא מתייחסת גם לצד השני, נוצר מקום של פתיחות והבנה הדדית.

תקשורת חדשה – שגרה חדשה

בשגרה אנחנו רגילים לבלוע. לא לדבר על מה שמציק, לא להגיד מה אנחנו מרגישים. זה נראה כאילו אנחנו "חוסכים" עימות, אבל בפועל אנחנו רק מכינים את הקרקע להתפרצות.הפתרון הוא ללמוד תקשורת אחרת – כזו שמאפשרת פורקן קטן כל יום. בהתחלה זה מרגיש מוזר, אבל ככל שמתאמנים זה הופך להרגל.

וכאן נכנסת הנקודה החשובה: אנחנו לא רק לומדים מה להגיד, אלא גם מבינים את העומק שמאחורי הדברים שמפעילים אותנו.

• איחורים, למשל, לא רק מלחיצים אותנו אלא נוגעים במשימתיות שלנו ובפחד להיתפס כלא אחראיים.

• חוסר הערכה כואב כי הוא לוחץ על מקום ישן שבו הרגשנו לא נראים.

• בלגן בבית מפעיל את הצורך שלנו בסדר ובשליטה.

כשמבינים את השורש – אפשר לשנות את התגובה. וכשמתרגלים את זה שוב ושוב, זה הופך לשגרה חדשה. וכך אנחנו בונים בהדרגה ניהול כעסים בשגרה אמיתי ויציב.

דוגמה מהחיים

נניח שאנחנו מתארגנים בבוקר, צריכים לצאת לעבודה, והילדים מתעכבים. האוטומט שלנו הוא כעס: “נו כבר! נמאס לי לחכות!”.אבל אם נזהה שזה טריגר של איחור ומשימתיות, נוכל לשנות את התגובה: במקום רק לכעוס – להגיד: “אני לחוץ כי חשוב לי לא לאחר. איך אפשר לעזור לך לזרז את זה?”. ברגע שאנחנו מבטאים את זה כרגש ולא כהאשמה – גם הילד או בן הזוג מבינים אותנו יותר טוב.

אותו שינוי קטן יוצר בוקר אחר: פחות צעקות, יותר שיתוף פעולה.ואם לא הצלחנו להגיב אחרת באותו רגע? זה לא סוף הסיפור. אפשר גם בדיעבד לשחרר את המטען שנצבר בבוקר – לשתף את בן/בת הזוג במה שהרגשנו, לכתוב כמה מילים ביומן, או אפילו לנשום עמוק ולדבר על זה עם עצמנו. כל פריקה כזו מפחיתה את העומס ומונעת ממנו להמשיך ללוות אותנו כל היום.

גם אני הייתי שם

פעם, השגרה שלי הייתה מלאה בכעסים קטנים. לא התפרצויות גדולות – אלא רצף של עצבנות, עוקצנות, חוסר סבלנות. זה נראה לי "חלק מהחיים", עד שהבנתי שזה מצטבר ומשפיע על כל הבית.כששיניתי את הדרך – למדתי לזהות טריגרים, להבין את העומק שמאחוריהם, ולתרגל תקשורת חדשה שהפכה עם הזמן להרגל קבוע. החיים נראו אחרת: נהייתי רגוע יותר, קשוב יותר, ובבית היה הרבה יותר שקט.

וזה בדיוק מה שאנחנו עושים בסדנה. אנחנו מתרגלים איך לנהל כעסים בשגרה – עם כלים פשוטים שעובדים ביום־יום, לא רק ברגעי המשבר.

עמית

למידע על הסדנאות הקרובות לניהול כעס לחצו כאן

למידע ורכישה של הספר  הפיסי "לפרוץ את הדרך - המדריך לניהול כעס " לחצו כאן

למידע ורכישה של הספר הדיגיטלי "לפרוץ את הדרך - המדריך לניהול כעס " לחצו כאן

לבדיקה מבוססת מחקר של רמת הכעס שלכם לחצו כאן