הקשר בין מתח נפשי מתמשך לעצבנות יתר

כמה פעמים אמרתם לעצמכם: "לא היה כזה נורא, אז למה כעסתי כל כך?" או "למה שוב הרמתי את הקול? הרי בכלל לא רציתי". התשובה לרוב לא קשורה למה שקרה באותו רגע, אלא למתח שנמצא ברקע. תקופה עמוסה, חוסר שינה, עומס כלכלי, דאגות בבית או בעבודה- כל אלו מצטברים, ולא מקבלים מקום. ואז מגיע הרגע שבו משהו קטן מצית אותנו. פתאום אפילו שאלה פשוטה יכולה להישמע כמו התקפה. במצבים כאלו אנחנו חווים עצבנות יתר, כלומר תגובתיות לא פרופורציונלית, לפעמים אפילו מבהילה, שלא מתאימה לאירוע עצמו. ואחר כך אנחנו מרגישים המון אשמה על כך, לא מבינים איך זה קרה ומתחייבים לעצמנו וכלפי הסביבה שזה לא יקרה יותר. 

מה עושה לנו המתח הנפשי?

המוח שלנו יודע להתמודד עם מתח אבל לא לאורך זמן. בטווח הקצר, הלחץ דווקא יכול להועיל. הוא מחדד, מדרבן, עוזר לנו לעמוד בזמנים. אבל כשהמתח הופך לכרוני, הוא שוחק אותנו מבפנים. הגוף נכנס למצב של "הישרדות ממושכת": הדופק מואץ, השרירים מתוחים, הנשימה שטוחה. המוח מפרש כל גירוי כמשהו שדורש תגובה מיידית. ואז אנחנו מגיבים בלי לחשוב ובלי שהספקנו להבין בכלל מה קרה. כך בדיוק מתפתחות הפרעות עצבים: הגוף כבר לא יודע לנוח. גם כשהכל שקט, אנחנו נשארים דרוכים. חשוב לדעת שאותה דריכות מגיעה על חשבון מערכות השגרה של הגוף – מערכת החיסון, הרביה, העיכול – לא עובדות באופן מלא כשאנחנו במתח הזה. 

כך נראה מתח רגשי כשהוא לא מקבל מענה

זה אולי אחד הדברים הכי חשובים שצריך להבין: עצבנות יתר היא לא תכונת אופי. היא תוצאה. היא סימפטום. אדם רגוע יכול להפוך לעצבני כשהוא תחת לחץ מתמשך. אדם עדין יכול להתפרץ כשהוא לא מצליח לבטא את עצמו לאורך זמן. אנשים שמתמודדים עם התופעה מדווחים על תגובות מוגזמות למצבים פשוטים, קושי להירגע גם כשאין סיבה ברורה, תחושת אשמה או חרטה אחרי ההתפרצות, חוסר שקט פנימי שמלווה גם בלילה, וכל זה לעיתים קרובות מתרחש דווקא מול האנשים שאנחנו הכי אוהבים. וזה מכאיב במיוחד.

כשהגוף מדבר את מה שהנפש לא מצליחה לבטא

לא תמיד העצבנות מגיעה בצורה של התפרצות. אצל חלק מהאנשים עם בעיות ניהול הכעסים זה "מוחזק פנימה". אבל זה כמו מטען שחייב לצאת, ואם הוא לא יוצא בהתפרצות, זה פשוט מתחיל להתבטא בגוף: כאבים חוזרים בלי סיבה רפואית ברורה, לחץ בחזה, רעד, קושי לישון או תחושת מתח תמידית. אלו לא "סתם תסמינים", אלא דרכים בהן הגוף מאותת שהוא זקוק להקשבה. במצבים מסוימים, הסימנים הללו מוגדרים כהפרעות עצבים, אבל מאחורי ההגדרה הזו מסתתר הרבה רגש כלוא, צורך לא ממומש או עומס רגשי שלא טופל. ככל שנלמד להקשיב לגוף, נוכל להגיב באופן שישחרר, במקום להדחיק.

פעם שמעתי משפט חזק: "אם תמשיכו לשתוק – הגוף יתחיל לדבר". זה בדיוק מה שקורה לכל אלו שמדחיקים רגשות 

השלב הראשון לשחרור הכעס: להבין מה באמת קורה בתוכנו

אחד הדברים שאנחנו לומדים בסדנה הוא שהכעס לא חייב להתפרץ, הוא יכול להשתחרר אחרת. השלב הראשון הוא להבין מה הגוף והנפש מנסים לומר עכשיו? מהם הרגשות שנמצאים מתחת לפני השטח? אולי זה צורך במנוחה, אולי זה הקושי בהצבת גבולות מול אחרים, פעמים רבות אלו תחושות של כישלון או אחריות יתר כלפי אחרים. 

ועכשיו אחרי ההבנה, מגיע השלב של הפעולה:

• לזהות את הטריגרים הספציפיים ולבנות תגובה חדשה

• לפרוק את הרגשות והמתח על ידי שיח רגשי עם עצמנו ועם הסביבה

• לבנות תקשורת יומיומית שפורקת את המטענים שגם לא קשורים לכעס

• למצוא פתרונות מעשיים מתוך אותה הבנה רגשית עמוקה

 יש דרך אחרת ואפשר ללמוד אותה

גם אם ניסיתם כבר כל מיני שיטות שלא הביאו לשינוי אמיתי, זה לא אומר שאין תקווה. הדרך מתחילה בהבנה שהתגובות שלנו הן תוצאה של עומס. בסדנת ניהול כעסים, אנחנו מבינים איך לזהות את הדפוס, לפרק את המטען הרגשי, ולבנות תקשורת חדשה. לא דיבורים באוויר, אלא עבודה אמיתית מתוך ניסיון אישי. הצטרפו אלינו לסדנה הקרובה ותקבלו כלים שיעזרו לכם להתחבר מחדש לעצמכם ולאנשים שסביבכם.

עמית

 למידע על הסדנאות הקרובות לניהול כעס לחצו כאן

למידע ורכישה של הספר  הפיסי "לפרוץ את הדרך - המדריך לניהול כעס " לחצו כאן

למידע ורכישה של הספר הדיגיטלי "לפרוץ את הדרך - המדריך לניהול כעס " לחצו כאן

לבדיקה מבוססת מחקר של רמת הכעס שלכם לחצו כאן