טיפול בכעסים בבית

כעסים יוצאים בעיקר במקומות הבטוחים שלנו. הבית, ברוב המקרים, הוא המקום שבו אנחנו מאפשרים לעצמנו להיות הכי אותנטיים – בלי מסכות, בלי מאמץ לשמור על תדמית. לכן דווקא שם יוצאים גם הכעסים. יש אנשים שהעסק שלהם הוא המקום הבטוח, ושם הם מתפרצים. אבל אצל רוב האנשים, המקום שבו הכעס נפרק הוא דווקא בבית – בזוגיות ובהורות. כאן בדיוק מתחילה השאלה איך עושים טיפול בכעסים בבית באופן נכון ובריא.

דוגמה מהחיים

תחשבו על אדם שכל היום מחזיק את עצמו בעבודה. מול לקוחות הוא נשאר רגוע, גם כשהם לא מרוצים. מול קולגות הוא שומר על שפה מנומסת, גם כשמשהו מפריע לו. מול המנהלים הוא לומד לבלוע תסכולים, כדי לא "להסתבך". במשך שעות הוא מצטבר מבפנים. ואז – כשהוא חוזר הביתה, למקום הבטוח – שם הוא כבר לא יכול יותר. מילה קטנה מהילדים, בקשה שגרתית מבן או בת הזוג, אפילו משהו שולי כמו חוסר סדר – וכל מה שהצטבר במהלך היום מתפרץ החוצה.

הרגעים האלה כואבים, כי הם לא באמת קשורים למה שקרה בבית. הם תוצאה של מה שהצטבר בחוץ – אבל הם פוגעים דווקא באנשים שהכי חשובים לנו. זו בדיוק הדינמיקה שבה נדרש טיפול בכעסים בבית.

מה באמת קורה שם?

כשאנחנו לא נותנים מקום לרגשות במהלך היום – הם לא נעלמים. הם מצטברים. מערכות העצבים והרגשות שלנו נמצאים במתח מתמשך: חוסר אונים קטן פה, אכזבה שם, תחושה של חוסר צדק, התמודדות עם עומס. הגוף והנפש מחזיקים עד שמגיע המקום הבטוח, ושם קורה הפורקן.

הבעיה היא שכשהכעס יוצא בצורה הזו – זה כבר לא פורקן בריא. זה מתפרץ על האנשים הקרובים, וזה מלווה אחר כך בתחושות אשמה, חרטה וריחוק. כאן נכנס לתמונה הצורך ב־טיפול בכעסים בבית – לא כמשהו תיאורטי, אלא כפתרון יומיומי שמאפשר לשחרר בדרך אחרת.

מה אפשר לעשות אחרת?

כדי לבצע טיפול בכעסים בבית, צריך להתחיל מחוץ לבית. לא לחכות עד שכל מה שעברנו יתפוצץ בערב – אלא להתייחס לרגשות גם במהלך היום, כשזה עוד "טרי".

זה אומר:

• לעצור לרגע אחרי אירוע מתסכל ולזהות: מה אני מרגיש עכשיו? כעס? תסכול? אכזבה?

• לבטא את זה – לא רק דרך מחשבות, אלא בעיקר במילים וכלפי חוץ

• לשתף מישהו קרוב, אפילו בשיחת טלפון קצרה.

שעתיים לעשות טסט לרכב!

לא מזמן הייתי צריך לעבור טסט לרכב. ביום הראשון הגעתי בדיוק בזמן הפסקת הצהריים, ראיתי שהתור ארוך מדי – והחלטתי לוותר. אמרתי לעצמי: “מחר אבוא מוקדם יותר, זה יזרום מהר יותר”. אבל למחרת, בלי לשים לב, הגעתי ממש לפני הפסקת הבוקר שלהם. בדיוק אז הם האטו את הקצב, ועמדתי שם למעלה משעתיים. זה היה מתסכל ומכעיס – הרגשתי שאני מבזבז את הזמן שלי ושאין לי שליטה על מה שקורה.

באותו רגע הבנתי: אם אני לוקח את זה איתי הביתה, אני אחזור מתוסכל ועצבני, וכל זה יישפך על המשפחה שלי. אז מיד כשיצאתי – התקשרתי לאשתי. לא רק סיפרתי לה על מה שהיה, אלא גם שיתפתי אותה ברגשות: כמה זה עצבן אותי, כמה זה ייאש אותי, כמה זה גרם לי לתחושת חוסר אונים.

וכשדיברתי – משהו השתחרר. פתאום הרגשתי הקלה. כבר לא הייתי צריך להביא את כל המטען הזה הביתה. זו דוגמה קטנה אבל מאוד מעשית– לשחרר את מה שמצטבר לפני שהוא מתפרץ.

שינוי הוא אפשרי

אני יודע כמה קשה זה לראות את עצמך מתפרץ שוב ושוב דווקא מול האנשים שאתה הכי אוהב. שנים גם אני חייתי כך. אבל גיליתי שאפשר אחרת. כשאנחנו נותנים מקום לרגשות בזמן אמת, משתפים אותם, ולא מחכים שיצטברו – אנחנו לא רק מפחיתים את הכעס, אלא גם מקרבים את עצמנו אל הקרובים לנו.

הבית יכול להישאר המקום הבטוח – לא רק לכעסים, אלא גם לרוגע, להבנה ולאהבה. וכשבוחרים בתהליך של טיפול בכעסים– מגלים שזה שינוי שמחזיר את השקט, את הקרבה ואת תחושת השייכות.

עמית

למידע על הסדנאות הקרובות לניהול כעס לחצו כאן

למידע ורכישה של הספר  הפיסי "לפרוץ את הדרך - המדריך לניהול כעס " לחצו כאן

למידע ורכישה של הספר הדיגיטלי "לפרוץ את הדרך - המדריך לניהול כעס " לחצו כאן

לבדיקה מבוססת מחקר של רמת הכעס שלכם לחצו כאן