פתרונות לטווח הארוך לניהול כעסים

פתרונות לניהול כעסים

אנחנו, אנשים עם בעיות כעסים, בדרך כלל עוברים שלב ביניים שבו אנחנו מנסים לפתור את הכעס בכוחות עצמנו. אנחנו נשבעים לעצמנו ש“זה לא יקרה שוב”, מתאפקים, לוחצים פנימה. ולפעמים זה אפילו מצליח – לזמן מה.אבל הבעיה היא שהכעס לא נעלם. הוא מצטבר. וכשהוא מצטבר יותר מדי – ההתפרצות הבאה מגיעה בעוצמה חזקה הרבה יותר. פתאום נפרצים גבולות שלא הכרנו קודם. אנחנו עלולים לומר דברים קשים, לפגוע במי שקרוב אלינו, ואפילו להבהיל את עצמנו ואת הסביבה.

אז מה עושים?

האם מספיק לנשום עמוק? לספור עד עשר? לעצום עיניים?האמת – לא. אלו “תרופות סבתא”. הן אולי יוצרות השהיה רגעית, אבל לא פותרות את הבעיה. כי מתחת לכעס יושב מטען רגשי אמיתי – ועליו אנחנו צריכים לעבוד.

נכון, לעצור לרגע ולהגיד לעצמנו “אני לא בסכנה” זה כלי חשוב, והוא עוזר להכניס פרופורציה. אבל אם נעצור שם – הכעס יחזור שוב. אנחנו חייבים להמשיך הלאה לפתרונות עמוקים יותר, כאלה שמטפלים במקור ולא רק בסימפטום.

פתרונות מעשיים לניהול כעסים

בדיוק כאן נכנסים לתמונה שני מרכיבים מרכזיים: תקשורת חדשה ו־עבודה עם הטריגרים שלנו.

1. תקשורת חדשה– במקום להדחיק ולשמור הכול בפנים עד שזה מתפוצץ, אנחנו לומדים להוציא את המטען בצורה אחרת. לא בצעקות ולא בשתיקות ארוכות, אלא בשפה רגשית שמביאה פורקן והקלה. בהתחלה זה מרגיש מוזר לדבר על רגשות, אבל ככל שאנחנו מתרגלים – אנחנו מגלים שזה עובד. זה מקרב, זה משחרר, וגורם לנו לרצות להמשיך להשתמש בזה.

2. עבודה עם הטריגרים– לכל אחד מאיתנו יש נקודות רגישות שמדליקות אותנו מיד. צדק, חופש אישי, משימתיות, אחריות כבדה שלא תמיד מוערכת. כשאנחנו לא מודעים לטריגרים – הם שולטים בנו. אבל כשאנחנו לומדים לזהות אותם מראש, אנחנו יכולים להכין לעצמנו תגובות חדשות: כלים ספציפיים שמרגיעים כל טריגר במקום להדליק אותו.

דוגמה מהחיים – בזוגיות

נניח שבת הזוג שואלת שאלה קטנה בסוף היום: “אתה יכול לעזור לי קצת עם הכלים?”.אנחנו עייפים, הראש עמוס, וברגע הזה נדלק הטריגר:

• צדק – “כל היום עבדתי קשה, למה היא לא רואה את זה?”

• חופש – “רק נכנסתי הביתה וכבר אומרים לי מה לעשות”.

• משימתיות – “היה לי סדר בראש איך הערב הזה ייראה, ועכשיו הכול משתבש”.

• אחריות – “אני כבר מרגיש שאני סוחב עליי כל כך הרבה, ועכשיו עוד משהו נוסף”.

בתוך שניות הכעס יכול להתפרץ: “עזבי אותי כבר! את לא רואה מה עבר עליי היום?”.

אבל אם אנחנו עוצרים ומזהים את הטריגרים – אנחנו יכולים לבחור אחרת. במקום התקפה, לנסות תקשורת חדשה:“היום היה לי יום ממש מתיש, אני עייף, ויחד עם זה אני מבין שגם לך קשה ואת צריכה עזרה. תני לי עשר דקות לנוח ואז אני איתך.”

באותו רגע גם הצד השני מקבל מקום: היא מרגישה שרואים את העומס שלה, שהיא לא שקופה. מאותו רגע של הבנה הדדית – אנחנו כבר לא במלחמה. ומשם הרבה יותר קל למצוא את הפתרונות המעשיים: אולי נתחלק במשימות, אולי נדחה משהו למחר, אולי נעשה חלק ביחד.

אותו משפט פשוט יוצר מציאות אחרת: פחות כעס, יותר הבנה, יותר קרבה – וגם פתח אמיתי לפתרונות מעשיים שמתאימים לשני הצדדים.

גם אני הייתי שם

פעם הייתי בטוח שפתרונות לניהול כעסים מסתכמים ב"להחזיק את עצמי". לנסות לא לצעוק, לבלוע. אבל גיליתי שזה לא עובד – זה רק מכין את הקרקע להתפרצות גדולה יותר. היום אני יודע שהשינוי האמיתי מגיע מתקשורת אחרת ומהבנה של הטריגרים שלי.וכשזה קורה – משהו משתחרר. פחות כעס, יותר קרבה, יותר הקשבה.

וזה בדיוק מה שאנחנו מתרגלים בסדנה. לומדים פתרונות לניהול כעסים שהם לא רק עיכוב של הפיצוץ, אלא שינוי עמוק שמחזיק לאורך זמן.

עמית

למידע על הסדנאות הקרובות לניהול כעס לחצו כאן

למידע ורכישה של הספר  הפיסי "לפרוץ את הדרך - המדריך לניהול כעס " לחצו כאן

למידע ורכישה של הספר הדיגיטלי "לפרוץ את הדרך - המדריך לניהול כעס " לחצו כאן

לבדיקה מבוססת מחקר של רמת הכעס שלכם לחצו כאן