חיפוש

אנחנו כועסים בצדק - אנחנו עמוסים!



פעמים רבות כשאנחנו כועסים אנחנו מרגישים שיש סיבה מוצדקת לכעס שלנו. אחת הסיבות הנפוצות להתפרצויות כעס הם עומס יתר של משימות ותחושה של לחץ מתמיד ואחריות ענקית (!) לעמוד בכל היעדים שהצבנו לעצמנו. עומס המשימות והאחריות רבים מאד והם קשורים לתחומים רבים: לעבודה, לבית, לילדים ולעיתים גם להורים ולחברים. זאת הסיבה שאנחנו בדרך כלל ישנים מעט מאד שעות או מדלגים לעיתים על ארוחות. זהו זמן "מבוזבז" שבו ניתן להשלים עוד יעדים נכון? אז מה עושים? הרי צריך להשלים את המשימות האלו נכון? ומי יעשה אותם אם לא אנחנו? הנה:



כעס הוא פורקן של רגשות


כפי שאני כותב כמעט בתחילת כל מאמר, התפרצות הכעס היא בעצם סוף של תהליך שבו נאגרו בנו רגשות רבים. הם מצטברים ומצטברים ומצטברים עד שהם מגיעים לרמה שאנחנו כבר לא מסוגלים להכיל והם חייבים להתפרק החוצה. זה יוצא בדרך כלל דרך התפרצות של כעס. זו הסיבה שחלק גדול מהאנשים עם בעיות ניהול כעסים, נרגעים יחסית מהר אחרי ההתפרצות. זה משום שהיה שם פורקן של הרגשות שהצטברו.



זה קורה לרוב בערבים ובסופי שבוע


אמנם, זהו לא מדע מדע מדויק אבל אם תשימו לב לעיתוי של ההתפרצויות שלכם, תוכלו לראות שחלק גדול מהן מופיע בסוף היום או בסוף השבוע. מדוע? משום שבמשך היום אנחנו עסוקים בעשייה, בטיפול במשימות ובעמידה ביעדים שהצבנו לעצמינו. בסוף היום אנחנו מרגישים רוויה. אנחנו עמוסים מאד ובאופן לא מודע גם מלאים בהצטברות הרגשית שנמצאת שם. ועכשיו מספיק משהו קטן שיקרה בבית שיהיה הטריגר להתפרצות הכעס. בסוף השבוע המנגנון דומה, זו פשוט הצטברות של כל השבוע ולא של כל היום.



משימות, משימות, משימות...


אז מדוע אנחנו מגיעים לסוף היום או סוף השבוע כל כך עמוסים ברגשות שצריכים פורקן? משום שאנחנו, האנשים עם בעיות ניהול הכעסים, נוטים לקחת על עצמנו כמויות עצומות של משימות. על הנייר זה נראה כאילו נספיק הכל נכון? אלא שבפועל משך הביצוע של כל משימה יכול לקחת הרבה יותר זמן ממה שתכננו. ואם תחשבו על כך, אנחנו אף פעם לא מצויים בזמן ביצוע משימה מסוימת במשימה עצמה. אנחנו לחוצים על להספיק אותה וכל הזמן חושבים על מה שאנחנו עוד צריכים להספיק אחריה. אנחנו כל הזמן חושבים על העתיד וזהו מצב של לחץ מתמיד להספיק את כל מה שאנחנו מתכננים.



אתם מפריעים לי!

ומה קורה אם באמצע העשייה הלחוצה שלנו מישהו מפריע לנו? נניח הילדים, או איזה קולגה לעבודה? הלחץ רק יגבר משום שאנחנו מרגישים שזה מעכב את השלמת המשימות שלנו. אנשים רבים עם בעיות ניהול כעסים עובדים גם בערב ולעיתים גם בלילות. ואז, נניח שהילדים לא מתקלחים בזמן, או לא נרדמים אנחנו רואים בהם גורם מעכב והכעס יוצא כלפיהם. אתם מבינים? זה לא הילד או הקולגה. מקור הבעיה שלנו הוא בעומס הבלתי נתפס שאנחנו לוקחים על עצמינו.


אז מה עושים?


תראו, יש סיבות ושורשים עמוקים לעבודה שאנחנו נוטים לקחת על עצמנו כל כך הרבה. אלו סיבות רגשיות ומנגנונים שנטמעו בנו עוד מאז הילדות. הם יושבים שם באופן לא מודע ומפעילים אותנו היום על אוטומט שבסופו מביא גם לכעסים. כיום, מנקודת מבטינו, אין לנו ברירה נכון? אנחנו חייבים לעשות את כל המשימות משום שאם אנחנו לא נעשה אותם, אף אחד אחר לא יעשה אותם.

חשוב להבהיר תהליך ניהול ושליטה בכעסים לא חופר בילדות. הוא מתמקד בהווה ובכלים מעשיים שמאפשרים לנו להתנהל בצורה רגועה הרבה יותר קודם כל תוך כדי העומס הגדול.


בעומק התהליך, אנחנו מבינים גם את אותם שורשי התנהגות ולומדים כיצד ניתן גם להוריד מהעומס עצמו. אני יודע שכרגע זה נראה לא הגיוני ובלתי אפשרי אך כאשר מבינים את הסיבות הרגשיות שמביאות אותנו לשם, אנחנו יכולים לאמץ כלים חדשים ויעילים שיכולים להביא אותנו גם לעומס משימות הגיוני ורגוע יותר לחיים שלנו. זו דרך משמעותית שאנחנו עוברים ולומדים בסדנא לניהול ושליטה בכעסים ובזמן שתהיו בשלים עבורה אני יותר מאשמח לעבוד אתכם על נתיב חדש של רוגע ושלווה.


עמית


למידע על הסדנאות הקרובות לניהול כעס לחצו כאן

למידע ורכישה של הספר "לפרוץ את הדרך - המדריך לניהול כעס" לחצו כאן

לבדיקה מבוססת מחקר של רמת הכעס שלכם לחצו כאן

למידע על קורס הכשרת המטפלים בניהול כעס לחצו כאן



410 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול