אנחנו כועסים כי הכל על הכתפיים שלנו

כאנשים עם בעיות ניהול כעסים אנחנו נוטים לקחת על עצמינו המון אחריות על הכתפיים, בעיקר בעבודה אך גם בתחומים אחרים כמו ההורות, משק הבית ועוד. זה לא כל כך משנה במה אתם עובדים. אם אתם בעלי עסק עצמאי, מנהלים בחברה או עובדים שכירים מן המניין. אני יכול לומר כמעט בוודאות שאתם כנראה עובדים שעות רבות ועומדים בפני עומסים ולחצים מאד גדולים בעבודה. אני לא אטעה כנראה אם אומר שאתם עושים עבודה של בין שניים לארבעה אנשים בתפקיד שלכם, נכון? אצל חלק גדול מכם הוא מקושר ללחץ. אם רק היה לכם פחות עומס ולחץ בחיים הייתם רגועים יותר. אז זהו רק קצה הקרחון והשאלה שאנחנו רוצים לשאול היא מדוע מלכתחילה אנחנו עובדים בכאלו רמות של עומסים ולחצים? הנה:

נסיבות העבר

כמעט כל מאמר אני מתחיל בילדות. שם נעוצים שורשי ההתנהגות הכעסנית שלנו כיום. כל מי שיש לו בעיות של ניהול כעסים כיום, גדל בנסיבות עבר לא פשוטות. נכון, אין אף ילד שגדל בצורה מושלמת בביתו, אבל אנחנו, האנשים עם בעיות הניהול והשליטה בכעסים, גדלנו בנסיבות חריגות בדרך כלל. ברוב המקרים היה שם הורה עם בעיות ניהול כעסים בעצמו, היו שם בין היתר נטישה פיסית, נטישה רגשית, חרמות, אלימות, מחלות קשות, מצב כלכלי לא פשוט, מצב חברתי בעייתי או קשיים משמעותיים בלימודים. אלו רק דוגמאות כמובן. הנסיבות האלו גרמו לנו אז לתחושה בסיסי אחת משמעותית - שאנחנו לא בסדר, שמי שאנחנו לא שווים מספיק.

הנדר

כתוצאה מאותן נסיבות לא פשוטות, באופן לא מודע, נדרנו עם עצמינו נדר שמניע אותנו עד היום: שאת הכאב שנסיבות העבר האלו הביא לנו, לא נחווה יותר לעולם. וזה אומר מבחינה מעשית שלעולם לא נרצה להרגיש יותר שאנחנו לא שווים, לא מקובלים או שאנחנו לא מספיק טובים עבור מישהו.

העומסים הענקיים על הכתפיים שלנו

וזה מה שמסביר מדוע אנחנו עובדים בלחצים ועומסים גדולים. לוקחים על הכתפיים שלנו אחריות ענקית. כפי שציינתי בהתחלת המאמר, אנחנו עושים עבודה של שניים או יותר אנשים. בעבודה, בבית, בכל תחום אחריות ששייך אלינו. ואנחנו מרגישים שאנחנו בין מחזיקים מעמד לקורסים. החיים שלנו רוויי מתח, לחץ ותסכול וכל זה כדי להצליח - מה שלכאורה יבטיח שלא נפגוש את אותו כאב מן העבר משום שאם נצליח אנחנו שווים וזה בדיוק הפוך מהתחושות של נסיבות העבר.

זה יוצא מפרופורציה

אחת הדרכים הנפוצות להרגיש בעל ערך היא דרך מקום העבודה. כפי שציינתי אם אתם שכירים או עצמאיים, תעשו כנראה הכל על מנת להיות מוצלחים בעבודה. אלא, שהיא אט אט כנראה תפסה מקום מרכזי מידי בחיים שלכם. האמינו לי, הייתי שם. הכל היה קשור קודם כל לעבודה שלי. היא הייתה לפני אשתי, לפני הילדים ולפני כולם. משום שאם לא אצליח בעבודה או חלילה אכשל - מי אני? מה נשאר ממני? מה מגדיר אותי? זהו מקום קשה ולא פשוט לפגוש אותו מבחינה רגשית. זה לפגוש את אותו כאב ששייך לעבר.

ולכן, אנחנו עסוקים בלמלא ולהצליח במשימות היום יום. המשפחה נתפסת בעיני חלק מאתנו כמכשול לעבר ההצלחה. מה עכשיו ללכת לאיזו מסיבת סיום של הילד? מה פתאום חופשה של שלשה שבועות? אלו נתפסים בעיננו כמקלות בגלגלי ההצלחה. יש לנו משימות לבצע ותעזבו אותנו בשקט.

סדר עדיפות

אז אני יודע שזה קשה ושאתם בטח אומרים לעצמכם, אבל אם אני לא אצליח, מי יפרנס? מי יממן את החופשה הזו. איך נחיה ברמת החיים שאתם מספקים למשפחה. אז שיבינו את הקושי ויתנו לנו לעבוד נכון?

יחד עם זאת, בינתיים עוברות השנים, והילדים גדלים, והזוגיות מתוחה וצוברת מטענים וכשמתבוננים לאחור יכולה לעלות גם תחושה של פספוס.

אני חלילה לא אומר שתעזבו את העבודה, אני אומר שצריך לקבוע סדר עדיפות בחיים ועל מנת שנוכל לשחרר קצת את המקום הכואב הזה של ההנעה האינסופית להצלחה, צריך לעבור תהליך. הוא לא ארוך. הוא נמשך כחודשיים, אחת לשבוע. ובקצה השני שלו ממתינים לכם חיים רגועים, חיים של שמחה. שהכעס לא מנהל אותם יותר ואני יותר מאשמח להיות חלק מהשינוי המשמעותי הזה שלכם.

עמית

למידע על הסדנאות הקרובות לניהול כעס לחצו כאן

למידע ורכישה של הספר "לפרוץ את הדרך - המדריך לניהול כעס" לחצו כאן

לבדיקה מבוססת מחקר של רמת הכעס שלכם לחצו כאן

למידע על קורס הכשרת המטפלים בניהול כעס לחצו כאן