אנחנו כועסים כי הכל על הכתפיים שלנו

כאנשים עם בעיות ניהול כעסים אנחנו נוטים לקחת על עצמינו המון אחריות על הכתפיים, בעיקר בעבודה אך גם בתחומים אחרים כמו ההורות, משק הבית ועוד. זה לא כל כך משנה במה אתם עובדים. אם אתם בעלי עסק עצמאי, מנהלים בחברה או עובדים שכירים מן המניין. אני יכול לומר כמעט בוודאות שאתם כנראה עובדים שעות רבות ועומדים בפני עומסים ולחצים מאד גדולים בעבודה. אני לא אטעה כנראה אם אומר שאתם עושים עבודה של בין שניים לארבעה אנשים בתפקיד שלכם, נכון? אצל חלק גדול מכם הוא מקושר ללחץ. אם רק היה לכם פחות עומס ולחץ בחיים הייתם רגועים יותר. אז זהו רק קצה הקרחון והשאלה שאנחנו רוצים לשאול היא מדוע מלכתחילה אנחנו עובדים בכאלו רמות של עומסים ולחצים? הנה:

נסיבות העבר

כמעט כל מאמר אני מתחיל בילדות. שם נעוצים שורשי ההתנהגות הכעסנית שלנו כיום. כל מי שיש לו בעיות של ניהול כעסים כיום, גדל בנסיבות עבר לא פשוטות. נכון, אין אף ילד שגדל בצורה מושלמת בביתו, אבל אנחנו, האנשים עם בעיות הניהול והשליטה בכעסים, גדלנו בנסיבות חריגות בדרך כלל. ברוב המקרים היה שם הורה עם בעיות ניהול כעסים בעצמו, היו שם בין היתר נטישה פיסית, נטישה רגשית, חרמות, אלימות, מחלות קשות, מצב כלכלי לא פשוט, מצב חברתי בעייתי או קשיים משמעותיים בלימודים. אלו רק דוגמאות כמובן. הנסיבות האלו גרמו לנו אז לתחושה בסיסי אחת משמעותית - שאנחנו לא בסדר, שמי שאנחנו לא שווים מספיק.

הנדר

כתוצאה מאותן נסיבות לא פשוטות, באופן לא מודע, נדרנו עם עצמינו נדר שמניע אותנו עד היום: שאת הכאב שנסיבות העבר האלו הביא לנו, לא נחווה יותר לעולם. וזה אומר מבחינה מעשית שלעולם לא נרצה להרגיש יותר שאנחנו לא שווים, לא מקובלים או שאנחנו לא מספיק טובים עבור מישהו.

העומסים הענקיים על הכתפיים שלנו

וזה מה שמסביר מדוע אנחנו עובדים בלחצים ועומסים גדולים. לוקחים על הכתפיים שלנו אחריות ענקית. כפי שציינתי בהתחלת המאמר, אנחנו עושים עבודה של שניים או יותר אנשים. בעבודה, בבית, בכל תחום אחריות ששייך אלינו. ואנחנו מרגישים שאנחנו בין מחזיקים מעמד לקורסים. החיים שלנו רוויי מתח, לחץ ותסכול וכל זה כדי להצליח - מה שלכאורה יבטיח שלא נפגוש את אותו כאב מן העבר משום שאם נצליח אנחנו שווים וזה בדיוק הפוך מהתחושות של נסיבות העבר.

זה יוצא מפרופורציה